הם יוצאים אט אט, בשקט מנומס, באדיבות אירופית, ממחילות הנפש המיוסרת שלהם. הם יוצאים חכמים, נבונים, אנשי השמש הזורחת בזכותם, זוחלים לקדמת הבמה, מתייצבים זקופים ויורים שנאה, בנימוס ובאדיבות כמובן, ללא הגבהת קול, ללא נפנופי ידיים, עדינות מובנית בגזעם הנאור. הם יוצאים האנשים הזחוחים, המאושרים מידיעתם להבדיל בין צ'ייקובסקי לשוסטקוביץ', מתענגי ואגנר וקוראי טולסטוי, ומפיהם נוטפת השנאה הגזענית.
זה קורה בכל פעם מחדש, מאותה אסכולה, מאותה המעריכה עצמה כאליטת בני האלים, אנשי האור, אנשי החוכמה והתבונה אשר אין בילתם. זה קורה בכל פעם מחדש על-ידי היהירים, המתנשאים, אנשי הקדמה והנאורות, המשפריצים דברי הבל ורעות רוח, קמוטי מצח ומכווצי שפתיים. אחרי דודו טופז, יאיר גרבוז, עודד קוטלר, תיקי דיין, ענת וקסמן, שלמה גרוניך, גידי אורשר, גיל קופאטש, יאיר גולן, ציפי ליבני, אביגדור ליברמן, הגיע תורו של האורקל, השדרן היהיר, גדי סוקניק להביע את דעתו על תבונתם, חוכמתם ונימוסיהם של נבחרי הימין.
חבורת חרון אף ועברה, קבוצת זעם ושנאה זו אינה מסוגלת עוד להתאפק, אינה מסוגלת להתנתק מההיסטוריה הקצרה, מד.נ.א. היהירות, הגזענות וההתנשאות הפורצות מגרונם באופן הטבעי ביותר. קולות המשטמה והזעם, קולות היהירות, הבאים מכיוון אחד, ממחנה אחד, אלו הקולות המאפשרים לחברה הישראלית להביט פעורת עיניים בכל פעם מחדש ולתהות האם מעשה אבות סימן לבנים, האם ימי תקומת המדינה על כל תחלואיה, מכאוביה, ייסוריה, שבה דרך הדור השני והשלישי.
יש צער גדול על האמירות הגזעניות והמתנשאות הבאות מאותה אסכולה, יש אכזבה עצומה על שההכללה הגזענית, המכוערת, חסרת הביסוס, עדיין מתקיימת במחוזותינו. יש כאב אמיתי שהרוח הרעה, הרוח המתנשאת, היהירה, המפלגת והמקטבת עדיין נושבת והיא רעה. החברה הישראלית מוקיעה את מחוללי השנאה, את מנציחי הסטראוטיפים, הסטיגמות והדעות הקדומות, את אלו הרואים בעצמם אנשים נאורים, ליברלים, אנשי מוסר וצדק, בני האור, לא פחות.
אני שומע את דברי הלהג החלולים, הגזעניים וצוחק. כמו גמל בעת לעיסה שאינו רואה את דבשתו. כמה עיוורון ובורות צריכים אלו שאינם מזהים את עצמם במראה. הימין, אחרי שנפגע מהאמירות הפוגעניות והמבזות, המשפילות והמכלילות, עט כמוצא שלל רב, על דברי השנאה וממנף אותן לקולות רבים במאבקו מול היריב הפוליטי. פרצופו המכוער של חלק מהיריב הפוליטי, מבקש לקלל ויוצא מברך, לפוליטיקה זה עוזר, ליחד הישראלי זה מקלקל ביותר.
גדי סוקניק ואמירתו התורנית היא כתם על הציבור אותו הוא מהלל ומרומם, אבל בל נשכח, גדי סוקניק הוא לא העניין, הגזענות המסורתית של חלק מהחברה אותה מייצג סוקניק ודומיו זו הבעיה. אחרי שהנאורים, הליברלים, אדוני הארץ, תבעו מהילידים לא להרים את הקול, לא לדבר מהלב, לאפסן את הרגש, לא לדבר בנפנוף ידיים. לא ירחק היום ומחנות חינוך מחדש יוקמו עבור אותם צ'חצ'חים, בהמות, אספסוף מהשוק.
במבחן הקבלה למחנות החינוך מחדש לילדים הנבערים ייכנסו רק מי שיזהו את הגאון התורן אשר הוציא מביב פיו את הזוהמה התורנית. "מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים". "זה אלה שצועקים 'רק ביבי! רק ביבי! וקללה. הוא אומר להם, "ערבים" והם יוצאים מהחורים... אין עם מי לדבר, זה עמים אחרים לצערי". "עדר של בהמות מלחכות קש וגבב". "לכל הזווידות והכחלונים, הש"סניקים מחד והקשת המזרחית מאידך והיללנים המקצועיים מן המזרח: בפעם הבאה שיהיה לכם התקף לב, ותרו על הצנתור ושימו רגל של תרנגולת על הראש - תרופת הסבתא שלכם". "אתם קהל נהדר, כולם כאן אשכנזים ששרים יפה ואין אפילו צ'חצ'ח אחד".
הפותרים נכונה יזכו לקיתונות לעג ובוז מחודשים מפס הייצור של מפעל השנאה המתעורר לקראת כל מערכת בחירות מחדש.