סיפרו לי פעם על גבר שאישתו התעללה בו. שלחה ידיים כל פעם שמשהו לא מצא חן בעיניה היפות שלה. הגבר קרא עיתונים וידע שאם בטעות יפגע באישה - מיד ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. יום אחד, כאשר היא כהרגלה זרקה עליו חפצים כבדים (שכל אחד מהם היה גורם לגבר חבלה קשה) הגבר, תוך שהוא מתחמק, אמר: 'אם לא תפסיקי אני אתלונן למשטרה'. האישה הגיבה מיד: 'אתה מאיים עלי?! עכשיו אני אכניס אותך לכלא'. היא התקשרה למשטרה: 'בעלי מאיים עלי'! לדירה מיד הגיעה ניידת, אזקה את הבעל בידיים ורגליים, לילה הוא בילה בתא מעצר, וקיבל רישום 'מוכר למשטרה כבעל אלים'. האם הזהרה להתלונן במשטרה מהווה איום? תלוי בפרשנות. בישראל מקובל לחשוב שאישה היא תמיד קורבן ובעל כברירת מחדל אלים. בדרך כלל זה מוצדק, אך קורים גם דברים הפוכים. זאת הייתה הקדמה והנה העיקר. שלשום חבר הכנסת מטעם הליכוד יואב קיש באותה הדרך איים על היועצת המשפטית לממשלה: 'אם תרשי לממשלת המעבר בניגוד לחוק למנות רמטכ"ל, אנחנו, כאשר נגיע לשלטון, נחליף אותך'. קרטל התקשורת הפוסט-ציונית מיד הגדיר את המילים כאיום על עובד ציבור בזמן מילוי תפקידו, וח"כ מהקואליציה כבר הגיש תלונה למשטרה נגד יואב קיש. וכל זאת למרות שדווקא היועצים המשפטיים כל יום מאיימים על הח"כים והשרים: 'אם תעשו, ואפילו תגידו משהו שאני אגדיר כמנוגד לחוק, אני אשלח אתכם לכלא' - וגם שולחים. וזה לא נחשב לאיום על נבחר ציבור. כי בישראל, כמו במערב כולו, רשויות האכיפה אינן פועלות לפי החוקים אלא בהנחיות הקרטלים של התקשורת קומוניסטית-שמאלנית בארה"ב ובאירופה ופוסט-ציונית בארץ. וזאת שעה שהקרטל עצמו מרגיש חופשי לאיים על נבחרי הציבור, על עובדי הציבור, כולל יועץ משפטי הממשלה. הנה לכם דוגמה בולטת. ב-23 באפריל 2018 מגיש ברדיו הממלכתי רשת ב' אריה גולן איים ללא סייגים על היועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט: "אם חלמת להתמנות אחרי כהונתך לשופט העליון - אתה יכול לשכוח מזה, תלך לגדל פרחים בביתך בפתח תקוה"; את מר גולן הרגיזה התמהמהותו של היועץ בהגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה דאז. והוא יודע על מה הוא מדבר: התקשורת יכולה בצ'ק ובנקל להרוס קריירה (משפחה, אפילו חיים) לכול אדם בפרסום כתבה אחת. האם זה נחשב לאיום לעובד ציבור ולסחיטה באיומים? הצחקתם אותי. כפי שאמרתי - דברים כאלה מחליט הקרטל.

אין צורך בעבודה קשה

האם יש לרחם על ח"כ יואב קיש (אשר כבר קיבל פיק ברכיים והתנצל)? לא. הוא קשקש ללא תכלס. גם אם מפלגתו תרכיב ממשלה, לא הוא ולא שאר המחוקקים לא יעזו לנקות צעדים. לפני שנתיים שר מטעם הליכוד אמיר אוחנה אמר בכנסת משהו על ההתנהגות לא נאותה של הפרקליטות - מיד פתחו בחקירה נגדו; בקושי יצא מהפרשה בשן ובעין. מגיע לנבחרי הציבור יחס כזה; הם במו ידיהם העבירו את השליטה עליהם לידי הפקידים כאשר לפני 20 שנה שינו את החוק בצורה כזאת שהיועץ המשפטי לממשלה לא מבקש מהבית להרשות לו לפתוח בחקירה נגד נבחר ציבור, אלא הוא פותח בחקירה מתי שמתחשק לו, וחבר הכנסת\שר מבקש מהכנסת להגן עליו מהח"כים האחרים שחולמים להתפטר ממנו כדי להתקדם בעצמם. קודם לכך, בשלהי שנות ה-90 קרטל התקשורת הצליח להוציא מידי ראשי הממשלה ולהעביר לוועדת המינויים את בחירתו של היועץ המשפטי. ראש הממשלה איבד את יכולתו לבחור לעצמו יועץ עם השקפת עולם זהה כדי לממש את המדיניות למענה הוא נבחר; בנוסף לזה היועצים הבינו שלא תלויים יותר בראשי הממשלה, אלא בקרטל התקשורת, ומאותו הזמן כבר פתחו בחקירה נגד מספר ראשי הממשלה - אריאל שרון, אהוד אולמרט, בנימין נתניהו. בהתחשב לאיומים של הקרטל הכל יכול. גם לחברי הכנסת מהצד השמאלי אני ממליץ למחוק את החיוך מפניהם: היום קיש נתפס בשיני המכונה, מחר אלה תהיו אתם. היום בעיתון המכובד 'ידיעות אחרונות' מאמריסט מכובד לא פחות, בן-דרור ימיני, נוזף בבנימין נתניהו על כך שהוא בעשר שנות שלטונו לא ביצע רפורמה במערכת המשפט. לא יודע האם מר ימיני באמת נאיבי או רק עושה את עצמו. א'. בנימין נתניהו כמעט מיומו הראשון בתפקיד ראש הממשלה היה בגדר חשוד - מי היה נותן לו להתערב במוסדות שחוקרים אותו? אפילו במינויים היה אסור לו להתערב. לא שלטונו ולא נעליים. ב'. רפורמות במערכת המשפט ייועילו כמו כוסות רוח למת כל עוד המערכת נמצאת בשליטה של קרטל התקשורת הפוסט-ציונית, אשר מסוגלת בכתבה אחת לסקל כל נציב במשטרה, כל פרקליט בפרקליטות, כל שופט. רוצים שינויים במערכת המשפט - חייבים להבטיח את עצמאותה מהתקשורת על-ידי גיוונה שלה. ונתניהו דווקא ניסה לעסוק בזה, בגיוון התקשורת, ובדיוק על זה הועמד לדין לפי דרשתו של הקרטל שחש סכנה לקיומו. ג'. ולגבי הרפורמה. אין צורך בעבודה קשה, די לעבור לשיטת חבר המושבעים כמו במדינות נאורות - וזה עצמו כבר יביא תועלת עצומה. פרקליט הכי מושחת בעולם לא היה מעז להגיע לחבר המושבעים עם תיק תפור.