האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה מעל רבע מיליון תושבים. כשליש מהתושבים חיים ב-35 כפרים לא מוכרים. הכפר הלא מוכר הקטן ביותר מונה כ-400 תושבים והכפר הגדול ביותר מונה כ-10,000 תושבים. על כ-2.5% משטחו של הנגב ממוקמים הכפרים הלא מוכרים, המתמודדים יום-יום עם מאות של צווי הריסת בתי מגורים. אי-הכרה בכפרים פירושה פגיעה אנושה ומתמדת בזכויות לקורת גג, חיים ללא תשתית בסיסית של מים, חשמל, דרכים, פינוי אשפה ללא גישה לשירותי חינוך כמו בתי ספר, שירותי בריאות ועוד. עלינו לזכור שב-1948 האוכלוסייה הבדואית היוותה יותר מ-90% מאוכלוסיית הנגב. חיו בנגב באותם ימים למעלה מ-90,000 בדווים. בתום המלחמה ב-1948 נותרו כ-11,000 תושבים, כשרבבות מהם חלקם נסו למצרים, ירדן ועזה וחלקם גורשו מהארץ. לצערי, מאז ועד היום האוכלוסייה הבדואית גדלה, אך היא חיה בשוליים למרות שהיא חלק משמעותי מאוכלוסיית הנגב. מצער, שאחוזה בה גרה משפחה אחת ועוד כמה עובדים זרים זוכה לאישורי פיתוח וסיוע עשרת מונים יותר ממה שזוכה כפר בדואי בו חיים מאות משפחות. אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִּדְבָּר וְלא אֶת מַדְבִּירֵי הַכְּפָרִים הַלֹּא מֻכָּרִים הַמְשַׁלְּחִים מִלִּים וְצַוִּים לִבְעֵרַת בָּשָׁר בּוֹכֶה בְּדִיר שֶׁירִיעוֹתָיו נִפְרְסוּ תַּחַת חֲרוּל קַיִץ מָלוּחַ וְשׁרֶש רוֹתֶם לַחֲמוֹ, כִּי שָׁדֵהוּ רֻסַּס בְּמִמְטְרֵי רַעַל שֶׁהֻמְטְרוּ מִצִּפּוֹרֵי פְּלָדָה הַפּוֹרְסִים כַּנְפֵי נֵפֶץ וְהֶרֶג בִּרְקִיעָיו הַיָּפִים שֶׁל הַמִּדְבָּר וּמְבַתְּרִים אֶת יוֹפְיוֹ שֶל הַנּוֹף. אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִּדְבָּר אֲבָל לא אֶת הַמַּדְבִּיר הַמְּשַּׁלֵּחַ מִלִּים וְצַוִּים לִשְׁחוֹרֵי עָפָר שֶׁכֵּפִים הֵם לָהֶם בָּתִּים אֲנָשִׁים בְּלִי שֵׁם אֲנָשִׁים לֹא מֻכָּרִים נֻכְּאוּ מִן הָאָרֶץ גֵּרִים בִּכְפָרִים בִּלְתִּי מֻכָּרִים. אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִּדְבָּר וְלֹא אֶת מַדְבִּירֵי יְרִיעוֹת אֳהָלָיו הַמְּלַטְּפִים בְּכִי תִּינוֹק מְבֹעָת מִתֹּהוּ הַמִּדְבָּר שֶׁנָּס מִמַּדְבִּירָיו. אֲנִי מֵת לְטַיֵּל עַל פְּנֵי הַמָּצוֹק בְּמִדְרֶשֶׁת שְׁדֵה בּוֹקֵר הַמַּשְׁקִיף עַל נַחַל צִין לִגְמוֹא לִרְאוֹתַי מְלוֹא חָפְנַיִם אֶת נוֹפָיו.