המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מתנהלת לא רק בזירות הקרב השונות בשטח אוקראינה, אלא במקביל גם בזירת האנרגיה, שם רוסיה מתנהלת פחות או יותר כפי שצפו רבים, ועושה שימוש גיאופוליטי מובהק בוויסות ייצוא הגז למדינות אירופה, שלא מעט מהן, וגרמניה בראשן, תלויה בייבוא גז רוסי ללא חלופה מיידית. השבוע נוכל לקבל אינדיקציה חשובה האם פוטין מסלים את מלחמת האנרגיה שלו מול אירופה במטרה להזניק עוד יותר את מחירי הגז ביבשת ולהעשיר את קופת האוצר הרוסי, מה שיביא בהכרח בטווח הקצר להחרפת המשבר הכלכלי והאינפלציה במדינות אירופה, לקראת החורף הקר שכבר איננו רחוק כל כך. ביום רביעי, יממה לאחר ביקורו הרשמי של פוטין בטהרן ופגישותיו שם עם המנהיג העליון ח׳מנאי, הנשיא ראיסי והנשיא ארדואן, אמורה להסתיים תקופת התחזוקה של צינור הגז "נורדסטרים 1", המוביל גז טבעי ישירות מרוסיה לגרמניה. מדובר בטיפולי אחזקה שוטפים המתבצעים בכל שנה בקיץ. אלא שהקיץ הנוכחי איננו כמובן ככל הקייצים, ומלחמה משתוללת על אדמת אירופה. ביום רביעי אמורה כאמור להסתיים תקופת האחזקה השנתית, שארכה בערך עשרה ימים, והצינור אמור לשוב ולעבוד, ורוסיה לשוב ולחדש את אספקת הגז הטבעי לגרמניה. אלא אם כן הנשיא פוטין יחליט אחרת, דהיינו שהגיעה השעה, כשהחורף מעבר לפינה, לצמצם דרמטית או להפסיק לחלוטין את אספקת הגז לגרמניה, מה שיגרור תגובת שרשרת מיידית שמשמעה פגיעה קשה בכלכלת גרמניה, מעבר למצב חירום שבמסגרתו תחליט הממשלה בברלין על הקצבת גז ע"פ קריטריונים שנקבעו מראש, ולבטח פגיעה מיידית בתעשיות ועסקים בגרמניה, וזינוק מחירים. פוטין גם יכול כמובן לשוב ולחדש את אספקת הג, אך בנפח מצומצם משמעותית, תוך הישענות על "סיבות טכניות" לאור פעולות האחזקה. גם זה יגרום לבעיות ולעלייה במחירי הגז בטווח המיידי, מה שישרת כמובן את רוסיה. הגרמנים מבינים כמובן היטב את כל זה, ומנסים להיערך ככל שניתן. אין להם כרגע חלופות ראויות, מהירות ויעילות לגז הרוסי, ועושים כעת מאמצים למצוא פתרונות ראויים ארוכי טווח. אך מה בינתיים? זהו הרגע שבו תומחש באופן הברור ביותר כמה חסרת אחריות הייתה המדיניות ארוכת השנים של תלות הגרמנית באנרגיה רוסית - היא תתפוצץ בפרצופה של גרמניה. זו כנראה הסיבה שברלין מפעילה מאמץ אדיר מול מדינות האיחוד במטרה לחתום מולן על "הסכמי סולידריות", כדי לא לאפשר לפוטין לפלג את מדינות איחוד זו מול זו באמצעות סוגיית האנרגיה אם רוסיה תסגור לגמרי את הברז. אבל לא כולם זורמים עם ברלין, וחלק ממנהיגי האיחוד ומדינות האיחוד אף מציינים את מה שהם רואים כצביעות גרמנית. לדבריהם למשל המושג "סולידריות אירופית" ממש לא עניין את ברלין כשהיא רצה לחתום מול רוסיה על פרויקט הקמת "נורדסטרים 1" ולא שעתה כלל לתחינותיהן של פולין ומדינות נוספות נגד הפרויקט, שכללו אזהרות על הענקת מנוף גיאופוליטי אדיר למוסקבה מול היבשת. גם פניות חוזרות ונשנות לקנצלר מרקל בעשור האחרון לגבי העניין והסיכונים לא ממש העלו תוצאות. כעת גרמניה עלולה לשלם את מחיר המדיניות הקלוקלת הזאת, ולא בטוח שכל מדינות האיחוד ירוצו לסייע לה. בטווח הקצר היא בבעיה קשה, שתפגע בכלכלתה ובאזרחיה. בטווח הארוך, אם תשכיל להתנהל נכון ולמצוא חלופות אנרגיה ראויות, היא תוכל לשפר דרמטית את מצבה ולהתנתק לחלוטין מהתלות באנרגיה רוסית. אבל זה עדיין רחוק.