כיום שוכנים בו בין היתר מרפאות מקצועיות של "בריאות כללית", אשר תופסות 4 קומות לאחר שנוספה לו מרפאת שיניים שתופסת קומה באגף אחר. יש בו את אחד המרכזיים הרפואיים הגדולים, שהם לא בית חולים, ומצויים בו רוב השלוחות המקצועיות של בריאות כללית בתל אביב, לרבות מרפאת כירורגית ואשפוז יום.
בכל המכלול - מכשיר אק"ג לא זמין
וזה סיפורו של האיש על ה"חוויה הרפואית" שלו ביום ג' 1.2.2022 - היה לו ביקור תקופתי אצל רופאה מקצועית ב"מגדל המאה". תוך כדי בדיקת לחץ הדם פעמיים היא גילתה שהדופק של האיש, שגילו מעל ל-90, עומד, ליתר דיוק נופל, על 35. הרופאה המודאגת טרחה לסגור מהר את המרפאה שלה וללכת עם הפציינט שלה לחדר אשפוז יום כדי לעשות לו אק"ג. האחות במקום אמרה שאין מכשיר זמין. "אין אק"ג לאדם מבוגר שהדופק שלו נמוך קיצונית"? תהתה הרופאה. אין.
לאחר שהרופאה וידאה שאחות תנסה את מזלה במחלקה אחרת, השניים, הפציינט והאחות הלכו לאגף הקרדיולוגי בבניין בקומה 2. גם שם מכשיר אק"ג לא היה זמין והשניים המשיכו לנדוד, תוך שהאחות בודקת את מצבו של הפציינט אם הוא עדיין על רגליו, ואינו מתמוטט, שכן גם כיסא גלגלים לא הוצע לו. היא שואלת אותו איך הוא מרגיש, והוא מרגיש בסדר, למעט הדאגה לדופק ועייפות מן הטיול.
בשלב זה האחות המלווה מחליטה להשאיר את הפציינט אצל האחות באגף הכירורגי, בתקווה שכאן סוף ניתן יהיה לעבור את בדיקת האק"ג. בינתיים הפתרון לא נמצא. לאחר המתנה של כמחצית השעה האיש קיבל מספר לרופאה התורנית במחלקה שאמורה לקבל אותו תוך דקות. האיש ישב מול חדרה של הרופאה התורנית ולא ראה כל תנועה וגם לא רישום המספר שלו על הצג האלקטרוני של תורים.
מי שעקבו אחרי האיש וניגשו אליו, היו פציינטים אחרים שהיו עדים ל"טיול הזוגי" הזה, והתעניינו אם אפשר להגיש עזרה. לאחר המתנה של כמחצית השעה האיש חזר אל האחות במרפאה הכירורגית. היא תהתה מדוע הרופאה איננה. ליתר ביטחון היא פתחה במפתח לבדוק אם אכן החדר ריק. והתברר שהחדר ריק ושהדוקטורית ככול הנראה כבר הלכה הביתה. מה שהאחות יכלה לעשות הוא למלא דוח במחשב שלה להדפיס מכתב ולהפנות אותו מן המגדל, אל המרפאה של הכללית שאליה שייך האיש. והוא כאמור מסתובב עם דופק לב שהיא בדקה והוא נע סביב 40+, פלא ששייך לספר השיאים של "גינס". הוא סיפר לי שהוא היה יחסית שקט שכן אילו התמוטט מן הסתם היו מזעיקים אמבולנס, גם אם באיחור. האיש לקח מונית ושב הביתה.
שאלתי את האיש מדוע הוא לא יידע את בני משפחתו שמצויים בתל אביב. על כך הוא ענה שהם היו מביאים אותו ישר למיון בבית חולים איכילוב והדבר הראשון שהוא בורח ממנו זה מיון, והדבר השני אלה בתי חולים. בית חולים הוא החממה הגדולה ביותר להדבקה בכול סוגי זיהומים ווירוסים. הוא למד זאת על בשרו. ואנו מדברים בתקופה של "קורונה".
משום כך האיש המתין עד שהמרפאה שלו תיפתח, ובימי ג' היא פתוחה גם בשעות אחר-הצהריים. כאן במזכירות דאגו שיתקבל מיד על-ידי רופאת משפחה, שמלאה את מקומו של רופא המשפחה שלו. זאת שלחה אותו לאחות לבדיקת לחץ הדם. האיש ראה לנכון לציין כי האחות הנפלאה לא זו בלבד שעשתה לו אק"ג, אלא בדקה לו את לחץ הדם, את הרגליים, את זרימת הדם באצבע וכיו"ב. בשובו לרופאת המשפחה הוא קבל ממנה את ברכת הדרך לשוב הביתה. אז הוא סיפר למשפחה.
"אנו כאן בשבילך" - זאת הסיסמה
האיש ראה לנכון לציין כי בכל שנות חברותו בבריאות כללית, ואנו מדברים על יותר משבעה עשורים, הוא לא נתקל בדבר הזה. פעם הדברים היו יותר פשוטים, "פרימיטיביים", פחות מעוצבים, פחות ממוחשבים פחות סיסמאות "אנו כאן בשבילך", וכל המערכת המנוכרת היחצנית, אבל לפציינט התייחסו כמו אל אדם ולא כאובייקט, ובוודאי כך לפציינט מבוגר.
לא היה מרוץ מכשולים על פני קומות במגדלים נישאים לעננים, בשעה שיחסי אנוש הם למטה מגובה פני ים המלח. שלא לדבר על יחס רפואי במכלול שיש בו שפע של רופאים, עוזרים רפואיים וסגל מנהלי. הוא כה זעם על הניכור הנוראי הזה שהיה לו דחף לכתוב מיד מכתב "התפטרות" מבריאות כללית. אלא שכאן המרפאה שלו נכנסה לתמונה והחל במזכירות וכלה באחות דרך הרופאה, הוא הרגיש שהוא מטופל. מסיבה זאת כשם שהוא ביקש לחקור את המחדל ב"מגדל המאה" ולדאוג שדברים כאלה לא יישנו, הוא ראה לנכון לציין לשבח את הצוות במרפאה שלו - במכתב התלונה אל משרדי המחוז של "בריאות כללית".
