האם ניתן להשוות בין ההסגר היבשתי שהטיל נפוליאון בונפרטה על בריטניה לבין העיצומים על רוסיה? חתן פרס נובל, פרופ' פול קרוגמן, כותב בניו-יורק טיימס שהשאלה עלתה על דעתו כאשר קרא את הביוגרפיה של נפוליאון, פרי עטו של אנדרו רוברטס. המקרים אינם דומים, אך יש משקל גם לשוני. ויש עוד דוגמאות היסטוריות לאמברגו מסחרי בזמן מלחמה, הקרובות יותר למצב הנוכחי. קצת רקע. בתחילת המאה ה-19 היו בריטניה וצרפת כלואות בקיפאון – בריטניה בלתי מנוצחת בים, צרפת בלתי מנוצחת ביבשה. נפוליאון ניסה לשבור את הקיפאון באמצעות לוחמה כלכלית: סגירת נמלי צרפת בפני הסחר הבריטי. אבל הסגר לא היה הדוק והניסיון להדק אותו הוביל אותו לאסונות צבאיים – תחילה בספרד ולאחר מכן ברוסיה. קדימה ל-2022. ההנחה המקובלת ב-24 בפברואר הייתה שרוסיה תביס במהירות את אוקראינה, אך תשלם מחיר כלכלי כבד בשל העיצומים. זה לא מה שקרה. בצד הצבאי ספגה רוסיה מפלה מבישה, ועברה למלחמת התשה במחוז דונבס – ללא הצלחה מרובה. המתקפה נתקעה באמצע יוני, ולאחרונה נראה שכלי נשק מערביים מטים את הכף לעבר אוקראינה, אם כי נכון לעכשיו קווי החזית נותרים סטטיים. מצד שני, המערב לא הצליח להחניק לחלוטין את הסחר הרוסי; הנפט ממשיך לזרום ודומה שרוסיה מוצפת במזומן. אבל בעוד שלרוסיה אין בעיה למכור, יש לה בעיה קשה לקנות. העיצומים על הייצוא אליה הרבה יותר מוצלחים מאשר על הייבוא ממנה. אפילו מדינות שאינן חלק ממעגל העיצומים, כמו סין, צמצמו משמעותית את הייצוא לרוסיה. הנתונים מלמדים, כי צד זה של העיצומים פוגע קשות במשק הרוסי. כל זה לא היה רלוונטי בעידן נפוליאון, כי הסחר הבינלאומי היה פשוט בהרבה. העיצומים משפיעים על רוסיה משום שחלק ניכר מן הסחר הבינלאומי המודרני איננו מוצרי צריכה אלא תשומות תעשייתיות. ב-1810 היה יוצא מן הכלל אחד – כותנה – והיא הגיעה לבריטניה מאיזורים שלא היו בשליטתו של נפוליאון. באותה עת גם לא היו עסקים רב-לאומיים רבים. כיום חברה סינית אינה נלהבת למכור מוצרים אסטרטגיים לרוסיה, מחשש שתמצא את עצמה תחת עיצומים בשווקים חשובים יותר – ארה"ב והאיחוד האירופי. העיצומים הכלכליים על רוסיה מפתיעים בהצלחתם, אם כי לא בדרך שהכל ציפו לה – טוען קרוגמן. עם זאת, אין ראיות לכך שהן מובילות להתמתנות במדיניות הרוסית. הן כן פוגעות קשות בייצור הצבאי, מה שיוצר בעיה אמיתית לוולדימיר פוטין אל מול המשך זרימת הנשק המערבי לאוקראינה. אבל זה אינו סוף הסיפור, כי יש עוד אמברגו: רוסיה הטילה למעשה אמברגו על ייצוא הגז הטבעי. הוא לא הוכרז רשמית, אך היא מפחיתה את הכמויות המועברות לאירופה, בניסיון ברור לאלץ אותה להפסיק לתמוך באוקראינה. מחירי הגז זינקו לאחר הפלישה, אך אז חזרו פחות או יותר לרמתם לפניה, ושבו ועלו עד אמצע יוני – במקביל לכשלון המתקפה בדונבס. וכך, רוסיה היא המפעילה כעת לוחמה כלכלית כחלופה לחוסר יכולתה להכריע בשדה הקרב. ההשוואה ההיסטורית הטובה ביותר, סבור קרוגמן, היא הכרזת הקונפדרציה (הדרום) על אמברגו כותנה בזמן מלחמת האזרחים, בניסיון להכריח את בריטניה להתייצב לצידה. האמברגו לא נמשך זמן רב והוא לא פעל, כי האיחוד (הצפון) הטיל ממילא סגר על נמלי הדרום. האם המזימה הרוסית תצליח יותר? קרוגמן אומר שהיה רוצה להיות בטוח יותר ביכולת העמידה של אירופה, במיוחד לנוכח האינפלציה הגבוהה וסכנת המיתון. מצד שני, המדינות הפגיעות ביותר – גרמניה ואיטליה – ממילא גוררות את רגליהן בסיוע הצבאי לאוקראינה; האמברגו הרוסי לא ישפיע על המשלוחים הקריטיים מארה"ב, בריטניה, פולין ומדינות נוספות. האמת היא שקשה למצוא דוגמאות היסטוריות ללוחמה כלכלית מוצלחת, אלא אם מביאים בחשבון סגרים שהיו בעצמם פעילות צבאית – כמו לוחמת הצוללות האמריקנית, שהרסה את כלכלתה של יפן במלחמת העולם השנייה. בסופו של דבר, כך נראה, המלחמה באוקראינה תוכרע בשדה הקרב.