במאי 2021, בימי מבצע "שומר החומות", התרחשו מהומות קשות במספר ערים מעורבות בין ערבים ליהודים. שלושה אזרחים ישראלים נהרגו, מאות נפצעו ונזק רב, בהיקף של 48 מיליון שקל, נגרם לרכוש אזרחי ב-520 מוקדים. מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, פרסם בחודש שעבר דוח מיוחד על הערים המעורבות בהקשר למהומות הללו ולקחיהן, תוך התמקדות בשני נושאים: השיטור ואכיפת החוק, וכן השירותים המוניציפליים (ראו קישורים משמאל).
בנושא האכיפה, הביקורת מצביעה על ליקויים בפעילות המשטרה ובהיערכותה לקראת הפרות סדר רב-זירתיות ובמהלכן. האירועים שיקפו בין היתר חולשה ניכרת ברמת תחנות המשטרה בערים המעורבות, היעדר כשירות של גורמי המשטרה בהתמודדות עם הפרות סדר ציבורי, בצד היערכות חסרה של מערך המילואים של משמר הגבול (מג"ב).
בתחום המודיעין נחשפו ליקויים בחלוקת האחריות ובממשקים בין המשטרה לשב"כ. עוד העלתה הביקורת ליקויים בפעולת המשטרה במעבר משגרה לחירום, המתבססת בעיקרה על מודל של תגבורי כוחות, כמענה לפערים ביכולתן של היחידות המקומיות להתמודד עם אירועים מאתגרים נרחבים. על-רקע זה בולטות המלצות המבקר למשטרה ולשב"כ לטייב את פעילותם בערים המעורבות בעת שגרה ולהגביר את היערכותם לאירועי קיצון, מסוגים שונים, בהתאם לאיומי הייחוס.
בפרק הדן בשירותים המוניציפליים מציין המבקר את האתגרים הרבים הניצבים בפני הערים המעורבות, שמקורם בהיסטוריה של היחסים בין היהודים לערבים המחייבת מאמצים ניכרים, משני הצדדים, כדי להניח תשתית לקידום מרקם חיים משותף. זאת, נוכח הפערים העמוקים בין השירותים העירוניים שמקבלים התושבים הערבים בערים המעורבות לבין אלה שניתנים לתושביהן היהודים. המבקר קובע כי העיריות שנבדקו לא בחנו את צורכי האוכלוסייה הערבית, לרבות בנושאי דת, רווחה, נוער ותרבות. להמחשה, רק אחוז אחד(!) מכלל 500 הנכסים הציבוריים שהוקצו בערים המעורבות ב-2021 יוחדו לערבים. בהעדר (עדיין) תוכנית חומש לאוכלוסייה הערבית בערים המעורבות ממליץ המבקר לקבוע תקציבים ייעודיים לאוכלוסייה זו.
לדוח המיוחד של מבקר המדינה חשיבות רבה, שכן הוא שופך אור על סוגיה מרכזית שטלטלה את החברה הישראלית מאז אותן מהומות והציבה שאלות מהותיות לגבי הצביון הנוכחי והעתידי של היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי. דווקא בתקופה שמפלגות ערביות משתלבות במרקם הפוליטי בישראל, תוהים רבים באיזו מידה ניתן לקיים מרקם חיים סביר ומשותף במדינה בהינתן הרקע האפל והנוכח של הסכסוך ההיסטורי בין ישראל לפלשתינים. בין אלה הסבורים שאין סיכוי לכך, רבים טוענים שמאחר שהפלשתינים הם בחזקת אויב, יש להתייחס לאזרחים הערבים בישראל כאויבים. מכאן תיוגם כפועלים (במתכוון?) על-מנת לסכל סיכוי לבנות עתיד משותף לכלל אזרחי ישראל, גם באמצעים אלימים, לא לומר טרוריסטים. ויש כמובן כאלה שגורסים אחרת, כחלק מהוויכוח הפוליטי המאפיין את החברה הישראלית.
דוח מבקר המדינה מעדיף לנקוט גישה עניינית וממוקדת. הוא חותר לחשוף נושאים שבהם המערכת המדינתית לוקה בחסר בהתייחסותה למיעוט הערבי, באופן שלפחות במשתמע יצר את הרקע הן לגורמי העומק החברתיים להתפרצויות של מאי 2021 והן לנסיבות שהשפיעו לרעה על תפקודה הבעייתי של המשטרה במהלך האירועים. אפשר אולי להסיק, כי המבקר בחר גישה זו על-מנת להציע כי התנהלות מערכתית ראויה ונכונה יותר, גם בתחום הקשה של האכיפה המשטרתית וגם בתחומים הרכים של הטיפול החברתי, (בעיקר) ברמה המוניציפלית, הייתה מצמצמת, ואולי אף מאיינת, אירועים קשים אלה. יש בכך משום מסר חשוב לגבי הצורך בהתנהלות מערכתית מושכלת יותר בעתיד, בהינתן הרקע המאתגר של יחסי יהודים-ערבים בישראל.
הביקורת נמנעה מלהתייחס ישירות לסוגיה האסטרטגית של היחסים המורכבים בין יהודים לערבים בישראל. בהתייחסותה לשתי הסוגיות שנבחרו, הביקורת התמקדה בשאלות בעלות אופי תפעולי בעיקר, המונחות לפתחה של המשטרה, גורמי האכיפה האחרים והגורמים המוניציפליים. בעקבות זאת נציע כאן מספר המלצות, בראייה אסטרטגית, בהקשר להפרות סדר בכלל ומול התנגשויות בין ערבים ליהודים בישראל, גם על-רקע לאומני.
