ארוחת ערב מפוארת נערכה לאחרונה במועדון הרפורמה לכבודו של פחדן, בריון, שקרן ושקרן סדרתי. כוכב האירוע ניחן בהופעה מבריקה, יכולת לסחוף קהל וכמה כישורים נעימים. לא, הכוונה איננה למי שעולה מיד על דעתו של הקורא הבריטי – ראש הממשלה היוצא, בוריס ג'ונסון. ההיסטוריון הנודע מקס הסטינגס כותב בטיימס הלונדוני, כי כוונתו לדמות הבדיונית של גנרל סר הנרי פלאשמן, שאת "זכרונותיו" שב וקרא לאחרונה כדי להיזכר עד כמה הספר משעשע. בשנים 2008-1969 הופיעו לא פחות מ-11 כרכים של עלילות פלאשמן ו-3 מיליון עותקים נמכרו בבריטניה לבדה – פרי עטו של סקוט מק'דונלד-פרייזר המבריק עימו הסטינגס היה מיודד. באמצע שנות ה-60 החליט פרייזר לפתח את דמותו של פלאשמן המדריך הבריון, שהופיע לראשונה ב-1857 בספר "ימי בית הספר של טום בראון". בספר המקורי כתב תומס יוז, כי פלאשמן סולק בידי המנהל בשל שכרות, והותיר את בראון וחבריו לחיות באושר ובעושר. פרייזר שינה את הסיפור. לפי גרסתו, אחרי שהצעיר גורש מבית הספר, אביו רכש עבורו משרה בחטיבת הפרשים ה-11 – משם גורש בשל התנהגות מחפירה; הוא נאלץ להתחתן עם בתו של בעלי טחנת קמח סקוטית אותה פיתה. פלאשמן הוצב בהודו, שם ניצל את כשרונו לשפות ואת יכולות הרכיבה שלו כדי לתפוס את תשומת ליבם של בכירי הממשל הבריטי. אך למרבה זוועתו, במקום עבודה מטה נוחה לה ייחל, הוא נשלח לחזית כעוזרו של גנרל אלפינסטון בפלישה הרת האסון לאפגניסטן. לאחר הרפתקאות רבות, הבוחנות את גבולות הפחדנות והתאוותנות שלו, פלאשמן מתגלה בידי כוח חילוץ – השורד היחיד מהיחידה, פצוע ועטוף ב"יוניון ג'ק" עליו הגן עד הסוף. האמת היא שאת מעשי הגבורה ביצעו אחרים, אך מאחר שפלאשמן הוא היחיד ששרד – ביכולתו ליטול את הכתר לעצמו. הוא חוזר לאנגליה וזוכה לפגוש את המלכה ויקטוריה ואת הדוכס מוולינגטון. פלאשמן גם היה בלתי ניתן לסירוב בעיני נשים, מה שגרם לקוראיו לקנא בו אם כיבושיהם היו פחות מרשימים. הסטינגס מעיר, כי לא העז לשאול את פרייזר כמה מנסיונו האישי היה טמון בכל אותם מפגשים רומנטיים שתיאר. כעת עובר הסטינגס להווה. אם מישהו תוהה על לשונו המשולחת ואף הגסה של פלאשמן, עליו להאזין לשפתו של ג'ונסון, אשר ללא ספק מושפעת מן הספרים שקרא בצעירותו ואולי גם מחיבתו לאנטי-גיבורים. ההבדל בין השניים הוא שדמותו של פלאשמן מודעת לאופיו הבעייתי ומודה בפני הקוראים שהוא מוג לב המרמה כמעט את כל מי שנקלע בדרכו, אולי למעט אברהם לינקולן וכמה מארחות בברים. הוא גם אינו מסתיר דבר בהודאותיו בנוגע לאנשים ולנשים הטובים ממנו, ואשר אותם הרס או הרג כדי להציל את צווארו שלו, חסר הערך. זכרונותיו של ג'ונסון, אפילו בגרסה אשר תוסתר מפני הדורות הבאים, אינם צפויים להיות חושפניים כלפי עצמו – צופה הסטינגס. לפרייזר היקר היה דמיון עשיר במיוחד, אך אפילו הוא לא היה מספיק כדי לתרגם את סיפורי פלאשמן למציאות של דאונינג סטריט 10. ואם היה עושה זאת, ספק רב אם רוב קוראיו היו חושבים שזה מצחיק.