לשר המשפטים האמריקני, מריק גרלנד, יש סיבה טובה להיות מודאג מאלימות פוליטית. ב-19.4.1995 הוא היה פקיד בכיר במשרד המשפטים, כאשר פצצה קטלה 168 בני אדם (ובהם 19 ילדים) בבניין הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי. הוא הפציר בממונים עליו להפקיד אותו על החקירה. 11 שנים מאוחר יותר נחנק גרלנד מדמעות כאשר תיאר את הבור הענק שמצא בזירה; "הגרוע ביותר הוא, שזה היה המקום בו היו הילדים", אמר.
החלטתו של גרלנד לאשר את הבקשה לחיפוש באחוזת מאר-א-לאגו של דונלד טראמפ גוררת כעת כמה מן הפרנויה האנטי-ממשלתית והשנאה שהובילו לפיגוע ב-1995 – מתריע אקונומיסט. האיומים על ה-FBI ורשויות האכיפה גואים; שלושה ימים לאחר החיפוש נורה למוות איש ימין קיצוני שניסה לפרוץ למשרדי הבולשת בסינסינטי. השבוע הוגש כתב אישום נגד אדם אחר, אשר פרסם פוסטים כגון "אם אתה עובד בשביל ה-FBI מגיע לך למות"; הוא גם הצהיר שבכוונתו לרצוח כמה שיותר אנשי אכיפה בטרם ייהרג בעצמו. השופט הפדרלי ברוס ריינהרט, שאישר את החיפוש, ספג איומים אנטישמיים ובית הכנסת בו הוא מתפלל ביטל תפילה שתכנן לקיים באוויר הפתוח.
טראמפ עצמו קרא "להוריד את הטמפרטורה", אך באותה נשימה ניסה להעלות אותה כאשר תיאר "כעס עצום במדינה, ברמה שלא הייתה כמותה חוץ מאשר בזמנים מאוד מסוכנים". הוא גם שב וטען, כי ייתכן שהבולשת שתלה את המסמכים הסודיים ביותר שנתפסו באחוזה. רשימת המסמכים שנתפסו באחוזה מלמדת את הסיכון המשפטי האפשרי לטראמפ, למרות שהוא ואנשיו טוענים שהמסמכים לא היו מסווגים משום שהוא עצמו שחרר אותם מהסיווג. זוהי הגנה מדומיינת ובלתי רלוונטית, טוען אקונומיסט: המסמכים לא אמורים היו להיות שם, בלי קשר לסיווגם.
באחת התפניות המוזרות הנובעות מהקיטוב הגובר בפוליטיקה האמריקנית, הדמוקרטים מוצאים כעת את עצמם מגנים על כוחות האכיפה, בעוד הרפובליקנים תוקפים אותם – היפוך של התפקידים הרגילים. חלק מן הרפובליקנים קראו לקצץ בתקציב הבולשת – בדומה לקריאות הדמוקרטים לגבי תקציבי המשטרות העירוניות, עליהן הרפובליקנים מתחו ביקורת. הם החליפו תפקידים גם לגבי הטיפול במסמכים מסווגים: לפני שש שנים הגנו הדמוקרטים על הילרי קלינטון כאשר התברר שבעת כהונתה כשרת החוץ היא העבירה מסמכים מסווגים בדוא"ל הפרטי שלה, בעוד טראמפ חזר שוב ושוב על הקריאה: "תכלאו אותה!".
חלק מהתגובות לדרמה היו ענייניות. בצעד דו-מפלגתי ביקשו ראשי ועדת המודיעין של הסנאט – מארק וורנר הדמוקרט ומרקו רוביו הרפובליקני – מגרלנד ומנהלת המודיעין הלאומי, אווריל היינס, לעיין בדלתיים סגורות במסמכים שנתפסו כדי להעריך האם הביטחון הלאומי היה בסכנה. לא ידוע מה הייתה תגובתם של גרלנד והיינס, ועקרונית גרלנד מתנגד לחשיפת פרטים על החקירה, אך התנהלותו באוקלהומה סיטי עשויה ללמד על גישתו. אז הוא הבין שחקירה חשאית וממושכת רק תזין את הפרנויה נגד הממשל, ולכן שם את הדגש על חקירה מהירה, שקופה ומתואמת.
כאשר נלכד המפגע, טימותי מק'וויי, גרלנד דחה את הלחצים להרחיק את התקשורת מדיון המעצר והתעקש שהוא יתנהל בדלתיים פתוחות. הוא גם עמד על כך שהחקירה תתנהל לפי הספר ושכל ראיה תטופל כיאות, כדי להבטיח שלא ניתן יהיה להפיל אותן בבית המשפט; אפילו ראש צוות ההגנה הודה שאכן כך היה. לאחר 22 ימי הוכחות וארבעה ימי התדיינות, חבר המושבעים הרשיע את מק'וויי בכל האישומים; הוא הוצא להורג ב-2001.