מי שתהה על מהלכיו של גדעון סער בראשית דרכו כשר המשפטים בממשלת "הערב-רב" בראשות בנט ולפיד חייב להבין כיום מעט יותר טוב את האמת הבעייתית: סער לא הגיע לממשלה זו כדי לשרת את המדינה אלא כדי להמשיך במלחמתו האישית והנוקבת, בכל מחיר, כידידיו מהשמאל - מרכז נגד נתניהו. בדרך מתנקם סער גם בידידיו האחרים מהליכוד, ש"הניחו" לנתניהו לשחררו מכל חובה מצפונית כלפי הליכוד וגוש הימין, ולבלום את דרכם הפוליטית כגייס חמישי בשירות המרכז-שמאל. לשם כך חותר שר המשפטים לחוקק חוקים מוזרים העומדים בסתירה לחוקים קיימים או לעקרונות בהם תומך הימין - כגון: חוק סותר "חוק החפות". הוא עוסק במינויים המשרתים את יריבי הימין בשרות יריביו הפוליטיים מאתמול ואף מוכן לסכן את ההכרה בו כאיש ימין, בכך שבמקום פעילות נמרצת לתיקון מערכת המשפט, הוא פועל במרץ לשבה עוד יותר ע"י מינויים הזויים כגון: יועצת משפטית לעומתית ויו"ר הוועדה למינויים בכירים בדמותו של השופט העליון בדימוס מזוז, שכנראה נחשב כיום כשופט העויין ביותר לימין. זאת במקום לבחור יועץ משפטי שיהיה ההפך הגמור ממנדלבליט ולבחון לעומק את תפקוד המשטרה והפרקליטות כגורמי החקירה הפלילית המרכזיים של המדינה. אין ספק: סער חצה את הרוביקון. עם או בלי נתניהו הוא אינו יכול להיחשב כאיש ימין ובוודאי לא כאיש ארץ-ישראל. סער ושולחיו סבורים כנראה שבמהלכים אלה הם מצילים את מערכת המשפט ומחלצים אותה מפני הרוח הרעה שפיעמה בה ערב הגשת כתבי האישום נגד נתניהו. לדעתי, ההפך הוא הנכון: הצורך בשינויים ומהפכות במערכת המשפט הופך כך לחיוני עוד יותר. כל תרגילי ממשלת "הערב-רב" המבקשים לשמר את עוצמתה הפוליטית גם אם תוחלף בבחירות הקרובות, מהווים תמריץ חריף לבצע רפורמה חוקתית ומשפטית גם אם זו תעמוד על חודו של רוב אלקטוראלי בן קול אחד. שהרי אין ממשלת "הערב-רב" בושה לבצע בחסות היועצת המשפטית החדשה מהלכים שיועצים משפטיים קודמים פסלו מכל וכל. המסקנה המתבקשת מהתנהלות זו היא שאין להניח ליועץ המשפטי להיות פוסק יחיד או בלעדי בהגשת כתבי אישום בעלי משקל ממלכתי משמעותי. יועץ בהגדרה אינו פוסק וכל רשות משפטית חייבת להיות מבוקרת ע"י גורם ממלכתי חיצוני לה לחלוטין. סער הוא מי שנותן את התימוכין המקצועי-פוליטי המובהק ביותר לפעולות מערכת המשפט המוכיחות כי הכלל ש"הכול שווים מול החוק" הוא עורבא- פרח; תוקפו חל רק על אנשי "שלומם" של המטיפים ולעולם לא על יריביהם; המשפט הישראלי ממשיך להיות במידה רבה "משפח" כשמערכת המשפט אינה משרתת את סוגיות הביטחון הלאומי, הפנימי והאישי בראש וראשונה ואף מחבלת בפעילות אכיפת החוק של המשטרה. אחד המהלכים שהבטיח סער ערב הקמת "ממשלת הערב-רב" היה הפרדת הפונקציה של פרקליט המדינה מזו של היועץ המשפטי ותיקון התהליך לבחירת שופטים - לא דובים ולא יער. האיש שאלו אמורות היו להיות משימותיו המיקדמיות בתפקיד שר המשפטים - כמעט ולא עשה דבר. מירב האנרגיות שלו הושקעו במלחמה נגד ביבי והליכוד ובעד הפוליטיקה הישנה של השמאל-מרכז. מהלך מובטח נוסף היה שינוי מעמדו של יועץ המינהל הציבורי הממלכתי והמוניציפלי מבעל זכות וטו לבעל סמכות ייעוץ לממונה על הביצוע; גם כאן לא קרה דבר וכך גם בנושאי תאונות הדרכים, האלימות ברחובות, במשפחה, ההבדל בין זכות דיבור לזכות ההסתה ובין הבעת דעה למעשי חבלה. מנעד פעולותיו השתרע בין כלום לשום דבר מהותי. גדעון סער פועל גם כיום כשורד פוליטי (אמנם בממשלת מעבר, עובדה הנלקחת בחשבון רק כשנוח לבעלי השררה). הבריחה לעבר גנץ ומפלגתו היא חלק מתהליך זה. שר המשפטים הוא פוליטיקאי ותיק בהרבה מרוב שותפיו הבכירים בממשלת הקונגלומרט ובכל זאת התנהלותו כשר בכיר לחלוטין אינה משכנעת. דומה שלא הוא מנהל את משרד המשפטים כפי שהבטיח אלא בעלי התפקידים הבכירים בו - בעיקר היועצת מיארה, ששוב מנהלים את השר. אחד הכישלונות הגדולים הוא הניסיון למנות רמטכ"ל טרם זמנו ובניגוד לנהלים המקובלים. שר הביטחון - בעל העניין הפוליטי העיקרי במהלך זה - ביקש ואף כתב מכתב הסבר לו נענתה היועצת מפני שחלק מהעדים (אלה שנשאלו) קבעו שאין סכנת מלחמה במבצע "עלות השחר". בדיעבד הסתבר שבדומה לכל נושא מורכב במערכת הביטחון יש יותר מדעה אחת לגביו והיו שגרסו אחרת מהמסקנה בה בחרו אנשי שר הביטחון והיועצת. מהיכן הבנתה הצבאית העמוקה של היועצת המשפטית המתירה לה הערכת מצב אחת על-פני אחרות? - לשר סער פתרונים. נראה לי שכיום הגיע גדעון סער למצב שמעמדו בימין ובמיוחד בליכוד הוא בכי רע ("שרוף", כפי שנוהגים לכנות זאת). בשנה אחת בממשלת "הערב-רב", הצליח לערער כליל את האמון בו, בכוונותיו ובהצהרות הבומבסטיות שהוא מפזר. רק אם "ילך לקנוסה", כלומר יעשה במפלגתו החדשה "המחנה הממלכתי" מה שעשה בנט בממשלת "הערב-רב" אך ב"סיבוב פרסה" מלא יוכל לקוות לרהביליטציה וגם אז לא מהיום למחר... לא מעט חברים בליכוד לרבות בין בכירי המפלגה ובימין בכלל, סבורים שראורגניזציה מקיפה במערכת המשפט היא אחת המשימות הגדולות של הממשלה הבאה אם תובל על-ידם. מותר לשער על-רקע המחטפים שביצעה ומבצעת ממשלת "הערב-רב" שממשלת ימין תשאף אחרי הבחירות לתקן או לאפס רבים ממחטפים אלה, כשבלעדי תיקונים אלה תהיה כבולה ללא צורך או סיבה מוצדקת במוסרות המינויים הלעומתיים המושתלים כיום המערכת הציבורית כמוקשי זמן מנהלתיים משפטיים ואידאולוגיים - תרומת סער לשותפיו הקודמים.