במחנות הפליטים מסוריה בצפון עירק אין גישה למים נקיים, תברואה וחשמל. בקונגו מצפים לפליטים חיים ללא מחסה או כלים בסיסיים כמו ציוד דיג וחקלאות. חלק מן הילדים בדרום סודן לא יזכו השנה לחינוך שמעבר לבית הספר היסודי. האו"ם מדווח על מחסור קשה במימון בכמה מאיזורי האסון החמורים ביותר בעולם. הצרכים שזינקו בשל הקורונה והבצורות, גדלו עוד יותר בשל המלחמה מאוקראינה – והעלייה בתרומות של המדינות העשירות רחוקה מלהדביק את הגידול בצרכים, מדווח ניו-יורק טיימס.
"זהו פער המימון הגדול ביותר שראינו, בעיקר משום שמספר הזקוקים לעזרה עולה במהירות", אומר מרטין גריפיתס, העומד בראש משרד הסיוע ההומניטרי של האו"ם. השנה זקוקים האו"ם וגורמי סיוע פרטיים ל-48.7 מיליארד דולר כדי לסייע למעלה מ-200 מיליון איש, אבל לאחר למעלה משבעה חודשים – הם גייסו רק שליש מסכום זה.
מבט-העל הזה מסתיר ניגוד עצום: יש מימון בשפע לסיוע לפליטים מאוקראינה, אך לא לפליטים בחלקים אחרים של העולם. הרוב הגדול של המימון מגיע מקומץ תורמים: ארה"ב, האיחוד האירופי, כמה מדינות אירופיות, יפן וקנדה. התורמים יכולים להותיר בידי האו"ם את ההחלטה כיצד לחלק את הכסף, אך רובם מייעדים אותו לצרכים מוגדרים. וכך אין לאו"ם ברירה אלא לתעדף את פעולותיו – וחלק מן הצרכים ייוותרו ללא מענה.
המשרד ההומניטרי של האו"ם ביקש השנה 6 מיליארד דולר כסיוע לפליטים מאוקראינה. הגיוס הראשון השיג יותר מן היעד והשני מתקרב לסכום שנקבע לו. לעומת זאת, גיוסים קטנים בהרבה השיגו רק 11% מהסכום הדרוש בהאיטי, 12% באל-סלבדור, 14% בבורונדי ו-17% במינאמר. השיעורים גבוהים יותר כאשר מדובר במוקדי המשבר הקשים ביותר – סוריה, אפגניסטן, תימן, אתיופיה – אך עדיין הרחק מאחורי אוקראינה. כדי למנוע קריסה, משתמש האו"ם בקרן לשעת חירום – אבל אין בכך די וברור שהיא תתרוקן בשלב כלשהו, מציין גריפיתס. לדבריו, הוא ביקש מהמדינות התורמות להפגין את אותה נדיבות גם כאשר מדובר שמי שאינם אוקראינים.
הטיימס מסביר, כי הפלישה הרוסית לאוקראינה יצרה דחיפות גיאו-פוליטית מבחינת המדינות העשירות, לעומת משברים במדינות המתפתחות שאינם משפיעים על הביטחון הלאומי שלהן. ארה"ב ובעלות בריתה רואות את הסיוע לאוקראינה ככלי מרכזי בהענשתה והרתעתה של רוסיה, בחיזוק בעלות בריתן ובשיגור איתות לסין לבל תעז לפלוש לטייוואן. מדינות אירופה העניקו מחסה ל-6 מיליון פליטים מאוקראינה, משבר הפליטים הגדול ביותר ביבשת מאז מלחמת העולם השנייה. גופי סיוע ופליטים אומרים בגלוי, שהמדינות העשירות מפגינות דאגה רבה יותר כלפי הנוצרים הלבנים מאוקראינה מאשר כלפי פליטים כהי-עור ולרוב בני דתות אחרות במזרח התיכון ובאפריקה.