הדרך הקלה והשכיחה ביותר להתמודד עם מצבים קשים היא לקטר, להיכנס למצב רוח של דכדוך, דיכאון, ייאוש ותבוסתנות. אנשים רבים מאשימים אחרים במצב שאליו נקלעו והם מתרפקים על הקורבנות שלהם. אבל, קיימת אפשרות חלופית: במקום לשקוע בתחושת אין מוצא, נפיק מהמצב את המיטב. נחליט שאנו נלחמים ולא מוותרים בשום תנאי. הסופר הספרדי מיגל דה סרוואנטס אמר זאת כך: "כל אדם הוא יציר כפיו של עצמו". לאחר שנקבל החלטה כזו, אנו עשויים לגלות בתוכנו תעצומות נפש, אומץ, ורצון להסתער על המטרה. לפתע נגלה כאילו ישות אחרת, כביכול זרה, פועלת מתוכנו, מחזקת אותנו ומעניקה לנו חדווה ותחושת התחדשות. נגלה שכאשר אנו מלאים אופטימיות, גם הסובבים אותנו מתמלאים תחושת שמחה וביטחון בעתיד. פעמים רבות, דווקא בקשיים שלנו ובאתגרים טמונה ההצלחה הבאה. האתגרים מחייבים אותנו להתאמץ ולהיות יצירתיים. הם מביאים אותנו למחוזות שלא חשבנו שנגיע אליהם אלמלא הצורך למצוא פתרונות יצירתיים ולצאת מהקופסה. יבגני סמירנוב היה רקדן ברייקדנס בעל שם עולמי שזכה ליותר מ-30 מדליות בתחרויות ריקוד. בשנת 2012 הוא היה מעורב בתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה איבד את רגלו. לכאורה, קריירת הריקוד שלו הייתה אמורה להסתיים, אך סמירנוב לא ויתר. הוא דבק באהבתו לריקוד, ובמאמצים אדירים המשיך לרקוד עם רגל אחת בלבד בדרך הייחודית והפנומנלית המאפיינת אותו. זוהי דוגמה כיצד באמצעות כוח רצון ונחישות אפשר להתגבר על מכשולים אדירים. נכון, לאופטימיות שלנו אין בדרך כלל בסיס במציאות. לפחות לא בשלבים הראשונים. אבל זה לא משנה. אנחנו הרי נשנה את המציאות. ברגע שקיבלנו החלטה פנימית בנידון, עשינו כבר את מחצית הדרך. ככלל, אופטימיות אינה תלויה כלל במציאות. היא דרך מחשבה, שכנוע עצמי וסיגול של תודעה חיובית ביחס לחיים. חשיבה חיובית גורמת לאדם לפעול וליצור מתוך הנחה שיש בידו לשנות את המציאות (לטובה, כמובן). אם אדם משדר לסביבה שהוא נחוש בדעתו לפתור את הקשיים והבעיות, האחרים כבר ייטו ללכת אחריו ולהאמין בו. והנה, כבר עשינו יותר ממחצית הדרך. הדבר החוסם אנשים מלפתור קשיים ובעיות הוא המעצור הפסיכולוגי. אנשים מסרבים להאמין כי בכוחם להניע את עגלת חייהם ולהוציאה מהבוץ. הם מחשבים בדמיונם את הבאות, בדרך כלל בצורה פסימית המעצימה את הקשיים, וכך הם מערימים חסמים וקשיים דמיוניים בדרך לפתרון הבעיה. הסנטור הקנדי דאגלס דונלד אוורט אמר: "יש אנשים רבים שחיים בעולם של חלומות, יש אחרים שחיים במציאות, ויש כמובן את אלה שהופכים את האחד לשני".

ואילו סטיבן הוקינג, האסטרופיזיקאי האנגלי אשר חלה במחלה ALS והצליח במשך חמישה עשורים לעסוק במחקר ולהפוך לאייקון תרבות, אמר: "לא משנה כמה קשים החיים עלולים להראות, תמיד יש משהו שאתם יכולים לעשות ולהצליח בו". עלינו לשנות את צורת החשיבה השלילית ולדמיין לעצמנו שאנו מתגברים על הקשיים ו"הופכים את הלימון ללימונדה". אזי, המעצור הפסיכולוגי והפחד מהעשייה ישתחררו. הלא כבר אמרנו: חלק גדול מהשינוי מתבצע בראש וכל יצירה גדולה מתחילה בחלום, לעתים אפילו דמיוני ובלתי ריאלי לחלוטין.