באספקלריה הנוכחית, כאשר מסתמן האסון לא רק בסיפור המתפתח לנגד עינינו מול אירן, גם לא בזה שמול ארה"ב, אלא ברמה הבסיסית ביותר, כאשר לא מחזירים טלפון (ללפיד - רה"מ!), נפתלי בנט נס על נפשו לאיטליה, ובני גנץ מתדפק על הדלתות הנעולות בארה"ב (לא כולן נפתחות, בלינקן לא קיבל אותו), והוא, שר הביטחון שלנו, חוזר משם עם הזנב בין הרגליים, מה נשאר? אולי להתרפק בגעגועים על המועד בו בנימין נתניהו היה שם? אני משער לעצמי מה היה קורה היום, לו נתניהו אכן היה עכשיו, כראש ממשלה, מנסה ליצור קשר טלפוני עם ביידן, האם היו עונים לו או לאו? תהיו ישרים עם עצמכם ותענו לשאלה הזו לעצמכם. אני מציע לעשות גם הערכת מצב מזווית אחרת לגמרי, באשר למלחמה חסרת הגבולות נגד נתניהו שעיכבה, בחמש שנים לפחות (בינתיים), את הגעת הצוללות לישראל, ומה היה מצבנו היום, לו הנשק הייחודי הזה, כשהוא מצוייד כדבעי (על-פי פרסומים זרים), היה מצוי כבר ברשותנו... כיצד הייתה אירן מדברת אתנו, ויותר חשוב מכך, כיצד ארה"ב, הייתה מדברת אתנו. מסתבר שיושת עלינו, על כל אחד ואחד מאתנו, בגין מלחמות היהודים ובשל הרלביו"ת המטומטמת, מחיר כבד מאד. משחקי ה"צ'ילבה" הללו, יעלו לנו ביוקר רב. הלוואי ואתבדה.

נתניהו על גבעת הקפיטול: "המפץ" (דאז) לטובה ביחסי ארה"ב ישראל

שוב ושוב מסתבר כי לשמאל כשרון מיוחד, לנקוט בשיטות "פרבדאיות", לתיאור המציאות, כשרון שהוא בחזקת תיאור שאין לו ולא כלום עם המציאות האמיתית. שוב ושוב באה לידי ביטוי המגמה להנדס לנו את השכל... ולמרבה הצער, חלקים נכבדים במדיה משתפים פעולה עם מגמה הרסנית זו. הוויכוח המתלהט עכשיו סביב אירן, תוכנית הגרעין שלה, מה עושים או לא עושים לפיד וגנץ בנושא זה, ומה עשה נתניהו, מצוי עתה במלוא עוזו גם במדיה החברתית. אחד מקוראי (הרלביסטיים, מה לעשות), השתמש בביטוי "התגנבות", כדי לתאר את בואו של נתניהו לבית המחוקקים בוושינגטון (3.3.15), עת הגיע כדי לשאת שם את נאומו המפורסם... שוב ושוב מסתבר כי לשמאל כשרון מיוחד, לנקוט בשיטות "פרבדאיות", לתיאור המציאות, כשרון שהוא בחזקת תיאור שאין לו ולא כלום עם המציאות האמיתית. שוב ושוב באה לידי ביטוי המגמה להנדס לנו את השכל.... ולמרבה הצער חלקים נכבדים במדיה משתפים פעולה עם מגמה הרסנית זו. כבר השימוש בביטוי המהונדס הזה "התגנב", מספר את הסיפור כולו, בין השמאל לימין בין השמאל למציאות, וגם מספר את סיפור ה"עיקום" הממאיר של המציאות, שהפך לנורמה, לשיטה, כאשר השמאל מצווה תמיד על "עיקום" דמותו של נתניהו במקביל. אני מביא כאן את הדברים רק משום האקטואליות הרבה מאוד שלהם עכשיו. הבה ונעמיד דברים על דיוקם: נתניהו הוזמן רשמית על-ידי שני היורי"ם דאז של בתי הנבחרים, להופיע ולנאום. הוא נתקבל באהדה רבה מאד, זכה לתשואות רמות ולכבוד מיוחד. אם ברק אובמה חרק בשיניו, זו בעיקר הייתה בעיה שלו. כי במקביל לכך הוא, אובמה, גם גרם לכך שיחתם עם ישראל הסכם סיוע, הגדול ביותר שנחתם עמה מעולם (14.9.16)! בהסכם חדש זה, ישראל זכתה בכמות ענקית של ציוד ונשק, שמעולם לא היה ברשותה. תא"ל יעקב נגל, ראש המטה לביטחון לאומי דאז, הצהיר במועד ההוא, כי: "ישראל לא הייתה יכולה לצפות להסכם הצטיידות טוב יותר מזה שנחתם עכשיו". כן, כן, אובמה! נשיא ארה"ב, עשה זאת, לא משום שהתאהב פתאום בנתניהו, אלא משום שהיה נשיא פרגמטי, שהבין היטב את משמעות האהדה הגדולה ש"עטפה" את נתניהו אז בגבעת הקפיטול. הוא, אובמה, הבין ערכו של הנכס הזה ואת יכולתו של נתניהו לעשות בו שימוש, לטובתה של ישראל! נתניהו הצליח אז לסכל תוכנית של נשיא ארה"ב "להמליך", את אירן על המזרח התיכון, לפחות למשך הכהונה השנייה שלו. בכך רה"מ, דאז, ייצג למעשה גם את האינטרסים של העולם הסוני, ובהופעה הזו המוצלחת, נזרעו, בפועל, הזרעים הראשונים של הסכמי אברהם. לכן אני אומר לכל הרלביסטים, טלו קורה מבין עיניכם. השנאה מעוורת עיניים היא. ראו לאיזה משבר נקלעה היום ישראל, משבר החוצה את כל תחומי החיים, והוא פוקד אותנו בעוצמה, בעטייה של השנאה הזו. את השנאה הזו לא יצר נתניהו. הוא גם לא משיב לנלחמים בו בנשקם שלהם: השנאה...