|
השפעת האור על דיכאון בקרב בני אדם
|
|
|
|
|
|
ד"ר שי סבח עם חלק מצוות חברי המעבדה
|
|
|
|
 | אור שנקלט על-ידי העין משתתף בכיוון השעון הביולוגי, מווסת את ההפרשה של מלטונין שגורם לנו להיות עייפים בלילה, מווסת את גודל האישון ובכך מונע חשיפת יתר של הרשתית. בשנים האחרונות מצטברות אט אט עדויות לכך, שאור משפיע גם על למידה וזיכרון, רעב, ומצב הרוח. | |
|
|
|
בשנת 2018 חזר סבח ארצה והקים את מעבדתו באוניברסיטה העברית, בה הרחיב את מחקרו לתפקוד של אזורי מוח שונים שמקבלים מידע מהרשתית, לעיתים בצורה עקיפה. מידע עצבי שמגיע מהעין משמש לא רק ליצירת תמונה של העולם, מסביר סבח, הוא גם מניע תהליכים רבים אחרים. למשל, אור שנקלט על-ידי העין משתתף בכיוון השעון הביולוגי, מווסת את ההפרשה של מלטונין שגורם לנו להיות עייפים בלילה, מווסת את גודל האישון ובכך מונע חשיפת יתר של הרשתית. בשנים האחרונות מצטברות אט אט עדויות לכך, שאור משפיע גם על למידה וזיכרון, רעב, ומצב הרוח.
מה היה ידוע טרם מחקרך, על השפעת האור על דיכאון?
סבח: "זה אינו דבר חדש שאור משפיע על המצב הנפשי. כולנו שמענו על דיכאון עונתי שמופיע בארצות צפוניות במהלך החורף, כאשר הימים קצרים ועוצמת אור השמש נמוכה, אבל בשנים האחרונות מצטברות עדויות לכך, ששינויים בתזמון ובעוצמת האור עשויים להוביל לדיכאון לא-עונתי, שנקרא גם Major Depressive Disorder. כיום אנחנו מבינים שחשיפה לאור בשעות הלילה, כלומר חשיפה לאור שאינו בעתו, עלולה לגרום לדיכאון. ולעומת זאת, טיפול באור חזק שניתן במשך שעה במהלך הבוקר, עשוי לסייע בטיפול בדיכאון. כלומר, השפעתו של האור, שתלויה במידת החשיפה ובזמן של החשיפה, היא דו-כיוונית.
"מחקרים בחיות מודל גילו רשת עצבית, שכוללת את קליפת המוח הקדמית, ומעורבת בהשפעה של אור על מצב הרוח. הפעלה מוגברת של הרשת העצבית הובילה לדיכאון, ולעומת זאת, השתקה של הרשת הגנה על החיות מפני דיכאון. כלומר, המחקרים חשפו כי מעבר של מידע על עוצמת האור דרך רשת עצבית בקליפת המוח, משפיע בצורה דרמטית על המצב הנפשי של בעל החיים".
בהתבסס על המחקרים הללו, החליט סבח לבדוק האם אותה רשת עצבית, שקשורה להשפעה של אור על דיכאון, נמצאת גם בבני אדם. המחקר התפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS), והתבצע בשיתוף עם הפרופסורים ג'רום סיינס, מייקל וורדן ודויד ברסון מהמחלקה למדעי המוח באוניברסיטת בראון שבארה"ב, ודניאל לניאדו, סטודנט ממעבדתו של ד"ר סבח.
במחקר החדש בהובלתך, בחנתם האם קיימת רשת עצבית דומה בקרב בני אדם והאם הפעילות העצבית בקליפת המוח מושפעת מעוצמת האור בסביבה. כיצד בדקתם זאת?
סבח: "לשם כך השתמשנו בשיטה של דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI), המודדת את זרימת הדם במוח ומשמשת כמדד לפעילות עצבית. ערכנו בשעות היום סריקת fMRI ל-20 מתנדבים בריאים. הנבדקים שכבו בתוך הסורק עם משקפת מטפלון שפיזרה את האור, כך ששדה הראיה שלהם היה אחיד לגמרי והם ראו רק גוונים שונים של אפור, ללא קבלת מידע נוסף על מהות הניסוי. שכיבה בתוך הסורק ללא יכולת תזוזה וללא מעש במשך כשעה, היא משימה לא פשוטה ובעיקר מרדימה. לא רצינו שהנבדקים יירדמו ויעצמו את עיניהם, שכן פחות אור יגיע לרשתית ולא נוכל לדעת בוודאות את עוצמת האור במהלך הסריקה".
כיצד שמרתם על ערנות הנבדקים?
סבח: "במהלך הסריקה, השמענו להם בזמנים אקראיים צליל גבוה וצליל נמוך, והנבדקים התבקשו ללחוץ על אחד משני לחצנים בכל פעם ששמעו את אחד הצלילים. במהלך הסריקה, השתמשנו במקרן כדי להקרין על עיניהם של הנבדקים אור בעוצמות שונות. חשוב להדגיש שהנבדקים לא ידעו מהי מטרת הניסוי, ושיערו שדווקא הצלילים שהשמענו להם קשורים לניסוי".
|
|
26 אזורי מוח שפעילותם מושפעת מעוצמת האור
|
|
|
|
|
|
אזורים רגישים לאור במוח האדם
|
|
|
|
| תוצאות המחקר אכן מראות כי החשיפה לאור בשעות היום משפיעה על בני האדם באופן דומה להשפעתן של תרופות נוגדות דיכאון. ידוע שהפעילות העצבית באותם אזורים בקליפת המוח הקדמית שנמצאו רגישים לאור, גבוהה יותר בבני אדם הסובלים מדיכאון. | |
|
|
|
עם סיום ניתוח מורכב של הנתונים מכל הנבדקים, התגלו 26 אזורי מוח שבהם הפעילות עלתה או ירדה בהתאם לעוצמת האור. ביניהם היו, כפי שציפו ד"ר סבח וצוות החוקרים, אזורים בקליפת המוח הראייתית שנמצאת בחלק האחורי של המוח. הממצא המפתיע היה בקליפת המוח הקדמית, שם היו חמישה אזורים שונים שפעילותם ירדה בהתאם לעוצמת האור. בנוסף, אזורים אלה הגיבו בצורה ממושכת, כלומר הפעילות באזורים אלו נשארה בהתאמה לעוצמת האור, אפילו לאחר שהאור כבה. זוהי למעשה העדות הראשונה לכך, שאזור אחר בקליפת המוח מלבד קליפת המוח הראייתית, מדווח על עוצמת האור בסביבה.
האם נכון לומר, כי תוצאות המחקר מראות שחשיפה לאור עשויה להיות דומה בהשפעתה להשפעה של תרופות נוגדות דיכאון?
סבח: "תוצאות המחקר אכן מראות כי החשיפה לאור בשעות היום משפיעה על בני האדם באופן דומה להשפעתן של תרופות נוגדות דיכאון. ידוע שהפעילות העצבית באותם אזורים בקליפת המוח הקדמית שנמצאו רגישים לאור, גבוהה יותר בבני אדם הסובלים מדיכאון, ולעומת זאת, מתן של תרופות נוגדות דיכאון, וכן התאוששות מדיכאון, מובילים לירידה בפעילות העצבית באזורים אלו. כלומר, בדומה להשפעה של נוגדי דיכאון, גם חשיפה לאור במהלך היום, מנמיכה את הפעילות העצבית באזורים אלו של קליפת המוח הקדמית.
"בנוסף לוויסות מצב הרוח, אזורים אלו בקליפת המוח הקדמית, מעורבים בעיצוב תהליכים ותפקודים רבים שכוללים רגש, זיכרון, התנהגות חברתית, קבלת החלטות, מודעות עצמית, התמצאות במרחב, שליטה על דחפים, ריכוז, ומוטיבציה. לכן, תוצאות המחקר מרמזות על האפשרות שאור משפיע לפחות על חלק מהתפקודים הרבים והמגוונים שתלויים בפעילות של אזורי מוח אלו".
|
|
|
|
|
ד"ר שי סבח מציג את הממצאים בכנס של האגודה האירופית לחקר הרשתית
|
|
|
|
| בעבר, נעשה מחקר ענף על אותו מכרסם, וגילו שמחזורי אור-חושך שונים משפיעים על השכיחות של התנהגויות דמויות דיכאון באותו מכרסם, אך מעולם לא בחנו את המנגנון שדרכו חשיפה לאור מובילה לדיכאון, ושדרכו טיפול באור מפחית את הדיכאון. זהו מחקר חדש ומלהיב שבו אנחנו מתחילים עכשיו. | |
|
|
|
השלב המתבקש הבא, מסביר סבח, הוא לבחון את ההשפעה של אור על אותם אזורים בקליפת המוח הקדמית, אך לערוך את הסריקות דווקא בשעות הלילה ולא בשעות היום. ניסוי מתבקש נוסף יהיה, להשוות את ההשפעה של אור על אותם אזורים, בין נבדקים שסובלים מדיכאון לבין כאלה שלא.
מה המורכבות בניסוי בהשתתפות נבדקים הסובלים מדיכאון?
סבח: "ניסויים אלו נמצאים בהחלט בתכנון שלנו, אבל ההשוואה של השפעת האור בחולים בדיכאון לעומת נבדקים בריאים, היא לא פשוטה לביצוע. הרי כדי לבצע ניסוי כזה, נזדקק לנבדקים שסובלים מדיכאון ואינם נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, והלא מאוד בעייתי ואף מסוכן לבקש מחולה להפסיק ליטול את תרופותיו. לעת עתה, קל יותר לבצע את הניסויים האלה על חיות מודל. עם זאת, עכבר הוא לא מודל אופטימלי לחקר ההשפעה של אור על בני אדם, כי הוא בעל חיים לילי, שישן ביום ופעיל בלילה. העכברים במעבדה נרדמים מספר דקות לאחר שתאורת החדר נדלקת.
"מסיבה זו, הרחבנו לאחרונה את רפרטואר חיות המודל במעבדה, והתחלנו לחקור את ההשפעה של אור על מכרסמים יומיים. בעבר, נעשה מחקר ענף על אותו מכרסם, וגילו שמחזורי אור-חושך שונים משפיעים על השכיחות של התנהגויות דמויות דיכאון באותו מכרסם, אך מעולם לא בחנו את המנגנון שדרכו חשיפה לאור מובילה לדיכאון, ושדרכו טיפול באור מפחית את הדיכאון. זהו מחקר חדש ומלהיב שבו אנחנו מתחילים עכשיו".
נושא מחקר מרתק נוסף במעבדתו של סבח, הוא ההשפעה של נוגדי דיכאון על אותה הרגישות לאור שגילה במוח של בני אדם, ולא מכבר גם במוחם של מכרסמים. המיקוד הוא בנוגדי דיכאון ממשפחת ה-SSRIs שמונעים ספיגה של סרוטונין חזרה לתוך התאים, ובעקבות זאת מאפשרים לסרוטונין לפעול לפרק זמן ארוך יותר. סבח: "אחת ההשערות שלנו היא, שחלק מההשפעה החיובית של נוגדי הדיכאון, קשורה לכך שהם משנים את הרגישות של קליפת המוח הקדמית לאור. עדיין מוקדם לדבר על תגליות, אבל כבר עכשיו ידוע ממחקרים קודמים, שנוגדי דיכאון משפיעים באופן שונה, בדרך כלל ביעילות גבוהה יותר, על אנשים שחשופים לאור רב בשעות הלילה, לעומת כאלו שלא.
שאלת יעילותם של נוגדי דיכאון עלתה לדיון בתחילת אוגוסט, בעקבות כתבה של גדעון לב שהתפרסמה בעיתון 'הארץ', על מטא אנליזה שנערכה במעבדתו של ד"ר מרק הורוביץ והתפרסמה לא מכבר בכתב העת Molecular Psychiatry. מסקנת המאמר הייתה שלא קיימות עדויות עקביות בדבר הקשר בין סרוטונין ודיכאון, ושהמידע הקיים אינו תומך בהשערה שדיכאון נגרם כתוצאה מרמות סרוטונין נמוכות. ביקורת שהתפרסמה לאחר מכן בעיתון 'הארץ', טענה שהנתונים לא הוצגו בצורה אובייקטיבית, ושנוגדי דיכאון ממשפחת SSRIs, למרות חסרונותיהם הרבים, מסייעים לטיפול בדיכאון ולעיתים אף מצילים חיים.
מהי נקודת מבטך בעניין?
סבח: "תמיד עולה השאלה, האם בכלל סרוטונין קשור למצב הרוח? יש הטוענים, כמו במאמר של הורוביץ, שנוגדי דיכאון אינם משפיעים בפועל על טיפול בדיכאון, שהרוב זה פלצבו ואין מובהקות סטטיסטית להשפעה של נוגדי הדיכאון. עם זאת, נוגדי הדיכאון ממשפחת ה-SSRIs מצליחים במקרים רבים לסייע לטיפול בדיכאון ולהציל חיים. אלו שני היבטים של העניין ולשניהם יש מקום לדעתי".
|
|
|
|
|
ד"ר שי סבח עם יי לי Yi Li סטודנטית במסלול PHD
|
|
|
|
| אחת ממטרות המחקר במעבדה היא להתחקות אחר סוג אחד או סוגים מעטים של תאים, שמעורבים במיוחד בהשפעה של אור על דיכאון. אם נצליח, אנו מקווים שנוכל לווסת את הפעילות של סוגי התאים הספציפיים הללו. | |
|
|
|
מחקר מעניין המתבצע בימים אלו במעבדתו של סבח, עוסק בהשפעה של חשיפה לאור על התמכרות וגמילה. לא מכבר, התגלה שאותה רשת עצבית שמעורבת בהשפעה של אור על מצב הרוח, כוללת אזור מוח נוסף שידוע בהשפעתו על תהליך ההתמכרות. בשיתוף עם פרופסור יוני קופצ'יק מהפקולטה לרפואה, נבחנת בחיות מודל, ההשפעה של חשיפה לאור על התמכרות לקוקאין וגמילה ממנו. חוקרים אחרים בעולם, מבהיר סבח, חוקרים התמכרויות לחומרים אחרים, למשל ניקוטין ואלכוהול.
סבח: "אנחנו רואים איזה אפקט של אור על המוטיבציה לצרוך סם, אבל מוקדם לדבר על ממצאים בשלב זה. חשוב לציין, שאת השפעת האור על התמכרות לקוקאין, לא נוכל ולא נרצה לבדוק על בני אדם, למשל".
מה האג'נדה המחקרית המובילה במעבדתך כיום, בכל הקשור לתאים המעורבים בהשפעה של אור על דיכאון?
סבח: "לכל נוגדי הדיכאון הקיימים כיום, ישנן תופעות לוואי רבות ולעיתים קשות. אף אחד מנוגדי הדיכאון האלה לא תוכנן מלכתחילה, כדי להשפיע על תאים שמעורבים בהשפעה של אור על מצב הרוח. לכן, אחת ממטרות המחקר במעבדה היא להתחקות אחר סוג אחד או סוגים מעטים של תאים, שמעורבים במיוחד בהשפעה של אור על דיכאון.
אם נצליח, אנו מקווים שנוכל לווסת את הפעילות של סוגי התאים הספציפיים הללו. למשל, להפעיל או להשתיק אותם, אולי באמצעות טיפול תרופתי או גירוי חשמלי חיצוני, ובכך להשפיע במיוחד על הפעילות שלהם ומעט מאוד על הפעילות של תאים אחרים. עם טיפול ממוקד ככל האפשר, רק לתאים הללו שמעורבים בהשפעה של אור על דיכאון, נוכל להגביר את יעילות הטיפול ובד בבד להפחית את תופעות לוואי".
אור הוא דבר חיובי אם הוא ניתן בזמן הנכון, ביום ולא בלילה, מסכם בפשטות סבח. "בחיים שלנו זה מאתגר ליישום, שכן אנחנו צורכים אור מלאכותי כל הזמן. מה שהיינו אמורים לעשות כדי לחיות נכון, הוא מדי יום, ללכת לישון בשמונה בערב ולהתעורר בחמש בבוקר. את מכירה מישהו שעומד בזה?".
|
|
