אני מפד"לניק. במשפחתנו יש ארבעה דורות של בני עקיבא: הורי היו חברי גרעין עלומים - הגרעין הראשון של בני עקיבא - שהקים את קבוצת סעד. עוד לפני כן אבא היה חבר השומר הדתי בוורשה. אחי, אחותי ואני, ילדינו ונכדינו - כולנו בוגרי החינוך הממ"ד, חניכי בני עקיבא, ומקיימים הלכה למעשה את משנת תורה ועבודה, מי יותר ומי פחות. תמיד שמתי בקלפי פתק ב'. לא בדיעבד אלא לכתחילה. מעולם לא הצבעתי למפלגה אחרת. אבל מאחורי הב' עמדו בשנים האחרונות כל פעם כוחות אחרים או שמות נוספים שהצביעו על כך שהתנועה עוברת טלטלה: הבית היהודי - המפד"ל החדשה, הימין החדש, איחוד מפלגות הימין, הבית היהודי, ימינה. וכמה שמות של ראשי התנועה - אפי איתם, דניאל הרשקוביץ, רפי פרץ, נפתלי בנט, איילת שקד, ושוב נפתלי בנט, חגית משה - מי זוכר את כולם?
בבחירות לראשות המפד"ל ב-2012, כשבנט התמודד מול אורלב, בחרתי באורלב אבל משנודעו התוצאות עמדנו כולנו מאחורי בנט ומאחורי הסיסמה 'משהו חדש מתחיל'. 12 מנדטים קיבלה הרשימה בראשות בנט ושקד והייתה תחושה שהמפלגה הדתית לאומית והציבור הציוני הדתי מתחיל בדרך חדשה שעשויה להביא אותו להישגים שמעולם לא היו לו. אולם משהו התקלקל. בנט לא הבין, כנראה, את הדנ"א של המפד"ל, ונקט פעולות שלא תאמו את רצון חברי התנועה כמו למשל הרצון לשריין מקום ברשימה לכנסת לאישים שלא הגיעו מכור מחצבתה של היהדות הדתית לאומית בניסיון לגייס קהלים חדשים שיצביעו ב'. הפרישה המהירה מהבית היהודי והקמת הימין החדש הביאה אותי לחשוב שבנט כנראה ראה במפד"ל פלטפורמה זמנית בדרך למעמד יותר גבוה בהירארכיה הפוליטית. הזיגזוג בין איחוד מפלגות הימין ובסוף הקמת ימינה הוכיח לי שהתחושה הייתה נכונה. המפד"ל מעולם לא עניינה באמת את בנט.
ממשלת בנט ולפיד הנשענת על קולות רע"ם הייתה רחוקה מאוד ממשאת נפשי. אבל המדינה התנהלה, מבצע שומר החומות היה מוצלח והמלחמה העיקשת נגד הטרור מתנהלת מידי לילה בהצלחה לא מבוטלת. מהפכת הכשרות אומנם יצאה לדרך אך, לצערי, מהפכת הגיור נעצרה. אני גם לא אוהב את המהפכה החינוכית ששרת החינוך מבצעת אך מאידך שנת הלימודים נפתחה בהצלחה. ומה הלאה? מי מתוך המפלגות ורסיסי התנועות מייצג בצורה הטובה ביותר את התנועה הדתית לאומית שלי? האם זו הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר? האם זה הבית היהודי בראשות יוסי ברודני? האם זו איילת שקד, יועז הנדל וחבורתם במפלגת הרוח הציונית? ואולי יש מקום לפנטז על רשימה אחת שבה יהיו כל הכוחות המתיימרים להיות ה'ציונות הדתית'?
אני עוקב אחר הפרסומים והראיונות עם איילת שקד, יועז הנדל ואמיתי פורת (איפה האוזר?) ואני מוכרח לומר שמכל המפלגות המתיימרות לייצג את הציונות הדתית לאומית, מפלגת הרוח הציונית היא הקרובה ביותר לדעותי. כל ראשי המפלגות, מימין ומשמאל, הבטיחו ולא תמיד קיימו. גם בנט הבטיח ואכזב את כל תומכיו. איילת שקד כשותפה בכירה של בנט נושאת גם היא באחריות. יחד עם זה אינני חושב שעכשיו הזמן להעניש על חטאי העבר. עונש, החרמה ופסילה לא יובילו אותנו לשום מקום. יש להסתכל דווקא על העתיד בעיניים מפוכחות. משקלול התנאים, האג'נדות, התנהלות העבר והציפיה לעתיד אני נוטה, אם כי לא בקלות, להצביע עבור רשימת הרוח הציונית. ואגב, לאורך שנות שלטונו גם נתניהו הבטיח ולא קיים. זה לא מונע מעשרות אלפי תומכיו בקרב הציבור הדתי לאומי להצביע עבורו. ואולי לא מאוחר לקוות, שלרשימה הרוח הציונית תחבור גם רשימת הבית היהודי כדי שקולם של כל נאמני המפד"ל הקלאסית יישמע בכנסת וליד שולחן הממשלה הבאה.
