פרק ראשון

יצירת ספר דרשות נדמית פעמים בעיני הקוראים כמלאכה פשוטה יחסית. הדרשות הרי ניתנו בעל-פה, וכל שנותר הוא לערוך אותן, לשפץ ולחדד מעט. עריכת ספר זה שונה היתה, ומורכבת עד למאוד. אינני בטוח שספר דרשות כלשהו אכן נכתב כך, אך ספר זה איננו ספר דרשות רגיל. ספר זה החל להיווצר מספר פעמים, בצורות שונות ובדרכים מספר. התחושה אותה חשנו היא כי ישנן תורות ורעיונות חשובים שנמסרו בחלל ישיבת שיח יצחק ובמקומות הסמוכים לה על-ידי הרב יאיר דרייפוס אך אינם מוכרים כלל ועיקר לקהל השומעים הרחב. הרעיונות, המשפטים, הסיפורים והפירוׁשים הפרוׂשים על פני דפי הספר התחדשו במשך למעלה מעשר שנים בבמות שונות: שיעורי עיון, שיחות, דרשות, יומנים, פירושים ומכתבים. על אלו נוספו כמובן הגהות, עריכות וחידודים. מדוע אם כן בחרנו במדיה זו של אסופת דרשות ולא במדיה אחרת? מדוע הספר לא נכתב כיומן מסע, סדרת שיעורים או אסופת רעיונות? תורה שנמסרת בעל-פה היא יצירה יהודית מאין כמוה. ככזו היא איננה נדרשת להיות עקבית במובן המודרני של המילה. היא יכולה לשלב לוגיקה ומיסטיקה, פרשנות ופסוקי תורה, חוויות יומיומיות לצד רעיונות נשגבים. היא זורמת לאיטה ומתפתלת. היא מאפשרת לרב לעצור ולהתמקד בנקודה שנראית צדדית, כזו שאינה מהותית לנושא המרכזי, אך היא מתגלה כמעניינת ומשמעותית לא פחות. היא מזמינה את הדובר לעצור ולהיזכר בעולמות ישנים או בתקוות לעתידו. היא מאפשרת ציטוט של מקורות ארוכים מבלי לעסוק בהקשרם ובמובנם המהותי בהכרח, אלא לשאוב מהם השראה ושפע. הגותו של הרב יאיר דרייפוס היא במהותה תורה שנמסרת בעל-פה. גם תכנים שלא ניתנו ככאלו מלכתחילה נמצאים באותה הקטגוריה. הגות שנוצרת מתוך המפגש עם החיים והשהייה בהם, הגות אינטואיטיבית לא פעם, הגות הזורמת מרעיון לרעיון ומסיפור לסיפור, ומספרת על שיחה עם טרמפיסט באותה הרצינות בה מתואר מהלכו ההלכתי של הרמב"ם או סדר התפילה לאדמו"ר הזקן. בספר זה ניסינו לאפשר לקורא לחוות את ההגות כפי שהיא ולהותיר את חווית ה'בעל-פה' שמלווה את יוצרה על-כנה. הדבקנו ותפרנו יחד מעין שמיכת טלאים עשויה ממקורות שונים ששמר הרב דרייפוס במרוצת השנים, מקורות מגוונים שמעשירים לא רק את הספר אלא מאפשרים לצלול יחד לרבדים שונים המשפיעים על עולמנו היהודי.