לחברי הקונגרס האמריקני יש גישה למידע שאינו פתוח בפני אזרחים מן השורה, מידע המעניק להם ולמשפחותיהם יתרונות בתחום ההשקעות. תחקיר של ניו-יורק טיימס מצא, כי כמעט חמישית מחברי הקונגרס – משתי המדינות – קנו בשנים האחרונות מניות של חברות המטופלות בידי החברות בהן הם חברים. קרוב לוודאי שזוהי הערכה ממעיטה, שכן עבודת המחוקקים נרחבת בהרבה מאשר רק בוועדות. בין ניגודי העניינים שחשף הטיימס: רעייתו של אלן לוונטל (דמוקרט מקליפורניה, חבר בית הנבחרים) מכרה מניות של בואינג יום לפני שהוועדה בה בעלה חבר, פרסמה דוח החושף את כשליה של החברה בתקלות הקטלניות בדגם ה-737-מקס. ג'ון רוז (רפובליקני מטנסי, חבר בית הנבחרים) מכר מניות של בנק וולס פארגו בשווי של 250,000-100,000 דולר כמה חודשים לפני שהוועדה בה הוא חבר פרסמה דוח ביקורתי על הבנק. טומי טוברוויל (סנאטור רפובליקני מאלבמה), החבר בוועדת הכוחות המזוינים, מכר (עם רעייתו) אופציות הקשורות למיקרוסופט פחות משבועיים לפני שהחברה הפסידה בהתמודדות על מכרז של הפנטגון ב-10 מיליארד דולר. ברבים מן המקרים האלו יש הוכחות של ממש לקשר בין עבודת המחוקקים לבין החלטותיהם הפיננסיות. רובם אמרו בתגובה, כי פעלון בהתאם לחוק, או שהעסקות בוצעו בידי בן משפחה או ברוקר ללא ידיעתם. אבל זה בדיוק מה שמדגים את הבעיה, טוען הטיימס: המחוקקים יכולים להרוויח ממידע הפנים שברשותם, לא לעבור על החוק – אבל להיות לכל הפחות במראית עין של ניגוד עניינים. העסקות הללו מחזקות את התחושה של רבים מן הבוחרים ולפיה פוליטיקאים שמים את האינטרסים האישיים שלהם לפני אלו של הציבור והמדינה. תחושה זו מגבירה את חוסר האמון של האמריקנים בממשלתם; הקונגרס סובל באופן קבוע מדירוג נמוך בסקרי אמון במוסדות הממשל. חוסר האמון הזה עלול לסכן את הדמוקרטיה, מזהירים מומחים. אם האמריקנים אינם מאמינים שממשלתם עובדת למענם, גובר הסיכוי שיתמכו בחלופות – כולל בלתי דמוקרטיות. במדינות אחרות משתמשים מנהיגים סמכותנים בחוסר האמון הציבורי כצידוק לצעדים הפוגעים בדמוקרטיה. הטיימס מצביע גם על פתרונות אפשריים. חלק מן המחוקקים הגישו הצעות חוק להגביל את הסחר שלהם במניות. חלקן מגיעות לכדי איסור מוחלט על המחוקקים ובני/בנות זוגם, צעד בו תומכים רוב המצביעים. אחרים הציעו חובת העברה של ההשקעות לנאמנות עיוורת. בשבוע שעבר הבטיחה יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, להעלות החודש להצבעה חוק בנושא ההשקעות, אבל לשום הצעה אין התמיכה הדו-מפלגתית הדרושה כדי לעבור בסנאט. מדוע? משום שחלק מן ההשקעות בעייתיות, כמו למשל כפיית בני/בנות הזוג לוותר בפועל על קריירות ארוכות שהחלו לפני הכהונה בקונגרס. זה יכול למשל להיות המקרה אצל פלוסי עצמה והסנאטורית טינה סמית, שבעליהן הם מנהלי השקעות. קשה גם לדעת היכן למתוח את הקו. האם יש לאסור את המסחר גם על ילדיהם של המחוקקים? חלקם סבורים שכן: חברת בית הנבחרים אנג'י קרייג אמרה כי בנה – תלמיד קולג' – קנה מניות בלא ידיעתה, הדגישה שהדבר אינו לרוחה ואמרה שהיא תומכת בחוק ש"יכריח אותו להקשיב לאמו". ולמרות מראית העין, חברי הקונגרס לא מרוויחים הרבה מהעסקות הללו. העסקות שביצעו בשנים 2020-2010 לא הניבו יותר מאשר עסקות במניות דומות. אבל עדיין, מדגיש הטיימס, יש הסבר פשוט מדוע החוק לא עובר: הוא לא עולה בקנה אחד עם האינטרסים של המחוקקים.