ריבוי הבחירות בישראל מחליש את הממשל הישראלי ומרוקן אותו בתהליך ממהויותיו. התהליך המתמשך עם נסיונות בלימה ופעולות מנע נקודתיות סיזיפיות, פוגע בלגיטימציה הציבורית לשלטון ומכרסם בה. פרופ' יחזקאל דרור למדע המדינה ולמינהל ציבורי הגדיר את הסיטואציה ההולכת ונעשית כאוטית כ"מצוקת היכולת למשול".
שני הגושים הגדולים בכנסת שאחד מהם יותר הומוגני והשני הטרוגני ביותר כמעט שווים בגודלם, גורמים שיסוע גובר בעם הישראלי על מגזריו ופלחיו. זה מגביר אבולוציית "הרס-יוצר" המתבטאת בשיתוק תהליכי והחלשה תהליכית ומתמשכת של מערכות האיזונים והבלמים בישראל. זה מגביר בעבועי אלימות כאוטית ומוביל גם את המערכת הישראלית-פלשתינית לפיצוץ. גם הנושא האירני מככב ברקע הדברים.
התסמינים האנתרופיים של האמור בפיסקת המאמר לעיל כוללים בין השאר: חברי גוש האופוזיציה מצביעים "נגד" אוטומטית ללא שום מנגנוני שקלא וטריא ומשתקים את מערכת האיזונים והבלמים הפרלמנטריים במדינת ישראל. האופוזיציה בהנחיית נתניהו מסרבת להשתלב בפעילות ועדות הכנסת, כמות חברי הכנסת ה"נורווגיים" מגוש הקואליציה המכהנים בכנסת יצאה מכל פרופורציה. צייד עריקים מביש על-ידי נתניהו הפכו לספורט לאומי (שיקלי-סילמן), התחלופה בכנסת ובממשלה הפכה לכרונית ומרוקנת את הפרלמנטריז'ם הדמוקרטי במדינת ישראל מתוכנו המהותי.
התהליך המתואר גורם לאנתרופיה וליצירת תופעות כאוטיות הולכות גוברות ומתעצמות בחברה, בכלכלה בתרבות ובמדיניות הישראלית. המצב הביא לשינוי חוקתי היחודי רק למדינת ישראל. זה מתבטא בתיקון חוק יסוד הממשלה כך שיתאפשר בשתי קדנציות של ממשלות שונות מצב שבו עומדים בעת ובעונה אחת ולחלופין ראש ממשלה וראש ממשלה חלופי. תופעת ממשלת נתניהו-גנץ וממשלת בנט-לפיד לא התקיימה בהיסטוריה בשום מקום בעולם. בג"ץ, האסרטיבי בעבר, הפך לחלוש והרכב של 11 שופטים לא מוציא צו נבצרות לנתניהו שממוטט כל קואליציה שאינה בראשותו(לחצים ופיתויים על חברי ימינה כדוגמא).
הבחירות הקרובות יתקיימו בשנה ה-75 לקיום המדינה, המוגדרת גם כ"בית-השלישי". צריך להזכיר שבהיסטוריה של שלוש הריבונויות הישראליות - הריבונויות המלאות הראשונה והשנייה התפרקו בערך בשנה ה-75 לקיומן, בעיקר עקב קונפליקטים ושסעים פנימיים (למען הדיוק ההיסטורי היו עוד שלוש ריבונויות חלקיות שגורלן גם הוא לא שפר). התפרקות הריבונויות נגרמה גם עקב היווצרות נסיבות גלובליות-איזוריות, כשהיהודים-הישראלים כשלו בניווט במים הסוערים שנוצרו בתקופות ההיסטוריות הרלוונטיות.
דבקות קיצונית
במדינת ישראל 2022 מתגברת התחושה בעיקר בגופי ההערכה של הביטחון הלאומי שישראל מובלת על-ידי מכלול הנהגתה ל"אובדן דרך" עקב חוסר רלוונטיות של חזונותיה המכוננים שנתקעו ללא יכולת התעדכנות והיווצרות תבנית של העלאת גרה. אין שיח אמיתי על בעיותיה הקרדינאליות של המדינה. השיח מוסח ומוסט לנושא השואה במידה לא פרופורציונית. זאת בעיקר בממשלת לפיד. צריך לזכור ולהזכיר את הפסוק: "באין חזון רלוונטי - ייפרע עם". הגיע הזמן לאיתחול הישראליות מחדש ולעסוק בנושאים החשובים באמת בשנת 2022.
ישראל תקועה בפרדיגמות לא רלוונטיות ומתמסרת ומתמכרת בדבקות קיצונית לתהליכי ולהטוטי ספירלות הניסוי וההטעיה מסיחי הדעת של "הסדר העולמי החדש", מבית מדרשו של קלאוס שואב-ראש פורום דאבוס ואחרים. "הסדר העולמי החדש" מרוקן מדינות מריבונותן בתהליכיות של הפרטת כל מה שקיים בהן וחתימה על מגוון אמנות גלויות וסמויות. הכל נעשה ללא ידוע הציבור הישראלי על הקשרי המשמעויות הנובעות מכך. מוקדי ההחלטות המהותיות עוברים למנגנוני הסדר העולמי החדש. זה נעשה גם בהסחות דעת של העיתונות הישראלית. זה פועל כך עקב החשאיות וחוסר השקיפות, הניראות והגילוי הנאות המאפיינים את התהליך הגלובלי הזה. ישראל הופכת לטריטוריית ניסוי שריבונותה מתפוגגת.
ההבדלים המהותיים בין האישים הפוליטיים המובילים, עמדותיהם וחזונותיהם ורשימות הבחירות שלהם אינם נהירים לציבור. התכנים שמעוצבים על-ידי יחצנ"ים אינם נהירים לציבור. קצב התחלופה של השחקנים הפוליטיים והמקצועיים הוא מהיר ושוחק. זה כותש את הדמוקרטיה הישראלית בקצב הולך וגובר. מהותית, ואולי מאחורי הקלעים, כל חברי ההנהגה על רכיביה השונים-דומים יותר ויותר אחד לשני במהותם, בחזונם וביעדיהם.
בהתייחס ל"סדר העולמי החדש" ולרעיונות "הממשלה-העולמית", וכן לגישות פיקוח באמצעות הבינה המלאכותית, האיתחול מחדש והיווצרות סינגולאריות טראנס הומניות. מדובר בטרמינולוגיות לא נהירות לציבור. אין כמעט חילוקי דעות אמיתיים המאפיינים דמוקרטיות. בהיעדר חזיונות מהותיים מתנגשים ורידור קיצוני של השיח הציבורי המשחק הפוליטי שאמור להיות מרתק הופך למשעמם, מטושטש, אוקסומורוני ולא ברור.
הציבור לא מתעניין בתהליך כי הוא מעוקר ולא רלוונטי לחייו. התהליך מגביר אדישות ולהורדה משמעותית של אחוזי ההצבעה בבחירות המתקיימות בתדירות יתר. המערכת הפוליטית הפכה לבינארית ומעוקרת וזה מעלה הרהורים בעייתיים שכוללים התייחסויות לדמוקרטיות שוקעות. יש להתייחס לציבור ביתר רצינות כי הוא חש אינטואיטיבית את זילזול הפוליטיקאים בו. הציבור חש גם את הינדוס התודעה והפיכתה לכוזבת בעזרת יחצני"ם, כפי שנעשה בו.
מנהיגויות אנונימיות
ברוב המפלגות בישראל אין מוסדות דמוקרטיים נבחרים וכיבוד הליכים דמוקרטיים. הדיונים המהותיים והתוכניים עוקרו וסורסו. העיסוק הוא רק בטכניקות משעממות של פריימריז ומרוץ לכסאות של מנהיגויות אנונימיות. רק בחמש מפלגות יש עדיין פריימריז שעוברים תהליכי עיוותים בשריוני מועמדי העדפות מתקנות, שנגזרות מהעדפות המנהיג. רק בחמש מפלגות מתקיימות בחירות למנהיג המפלגה ופריימריז לחברי הרשימה לכנסת. השיח במפלגות אינו על תכנים ומהויות שאמורים להוות את עיקר הפעילות לקראת הבחירות. בעיקר מדובר בקטעי פאזל של יחסי ציבור למפלגה ומועמדיה. מפלגות ה"ליכוד", העבודה, מרץ, הציונות הדתית, והבית היהודי הן מפלגות הפריימריז.
אני מדגיש: המפלגות ורשימות המועמדים שרצות בבחירות בישראל לא עוסקות בדיונים פומביים ופתוחים בגיבוש עמדות בשאלות המרכזיות הישראליות. כל זה מרדד את השיח הפוליטי הישראלי-הציבורי-המדיני במדינת ישראל. התהליך האמור המשעמם בכוונת מכוון, שהרכיבים החשובים בו מוסתרים על-ידי התקשורת פוגע בדמוקרטיה ובעניין הציבורי הישראלי בקיימותה, בחוזק המהותי ובשרידותה של מדינת ישראל. דוגמאות לנושאים חשובים הדורשים ליבון פוליטי שיגביר התעניינות ומעורבות הציבור בהם (הכל תוך יציאה ממאובנות בקופסה ותוך קיום סיעורי מוחות בונים):
1. החברה הערבית בישראל.
2. פתרון כולל לכלל הסוגיה הפלשתינית.
3. בניית פרדיגמה חדשה לטיפול בסוגיית אירן.
4. הפחתת הליברטיניות הקיצונית מבית פורום קוהלת בכלכלה הלא חברתית בישראל.
5. עיסוק מושכל בדמוגרפיה הישראלית (בעיית צפיפות האוכלוסין).
6. מעמד הריבונות הישראלית בעולם הגלובלי של הסדר העולמי החדש - איך למנוע הדרדרות ישראל מריבונות דמוקרטית למעמד טריטוריה בריבונות מוקטנת בשליטה גלובלית.
7. האם מדינת ישראל לפי עקרונות מגילת העצמאות היא: "מדינת הלאום של העם היהודי"?
8. איך יחולקו רווחי הגז הטבעי למטרות חברתיות כמו בנורווגיה לכלל מגזרי ופלחי החברה הישראלית?
9. התמודדות עם ציפוף אורבני בישראל - סוגיות משולבות: תכנון ובניה, מגלופוליסים, מגדליזציה, תחבורות מסילתיות, מיזמי תשתיות מיים, אנרגיה, קרקעות, חיזוק מבנים מסוכנים, התחדשות עירונית.
10. ביטחון תזונתי בישראל.
11. ניסויי הינדוס אקלים בישראל.
12. שימושי הקרקע בישראל.
13. סוגיות סביבתיות בישראל כולל התייחסות לא קיצונית להגדרות שמורות טבע, גנים לאומיים ושטחים פתוחים.
14. כנולוגיות תקשורת מסוכנות בישראל-G5, ערים חכמות.
15. פיענוח פרדיגמת הקורונה ונזקיה בסדר העולמי החדש.
16. השתלבות ישראל באזוריות התיירותית במזרח התיכון הערבי-סוני וההלני.