האיטלקים הולכים לקלפיות מחרתיים (25.9.22), ולתוצאות הבחירות עשויות להיות השלכות דרמטיות על המדינה, האיחוד האירופי ונאט"ו. אם הסקרים יתאמתו, צפוי הימין לזכות ברוב ומנהיגת מפלגת הימין הקיצוני "האחים של איטליה", ג'יורג'יה מלוני, תהיה ראש הממשלה הראשונה מאגף זה מאז בניטו מוסולוני. מלוני דוחה כל קשר לפשיזם, אבל מפלגתה מזכירה רבים מן הסמלים והערכים של העבר הפשיסטי – טוען Foreign Affairs. למרות החששות הבינלאומיים מעלייתה לשלטון, מלוני חזקה תהיה עדיפה על פני מלוני חלשה. היא מסתירה כעת את תדמיתה הפופוליסטית ומציגה את עצמה כמשהו דומה יותר לשמרנית מסורתית. מדיניותה תואמת בגדול את הנחיות האיחוד האירופי ונאט"ו, ומי שמהווה את האיום הממשי ליציבותה של איטליה ולמקומה במערב הם שותפיה הפוטנציאליים – במיוחד מפלגת הליגה הפרו-רוסית, בראשותו של מטאו סלביני. בטווח הארוך עלולה מלוני לפגוע בדמוקרטיה האיטלקית. יש לה שאיפה ברורה לחזק את כוחה של הרשות המבצעת על חשבון הפרלמנט ולבצר את מעמדה שלה. שמרנותה והרפורמות החוקתיות שהיא מציעה עתידות לעורר מחלוקת באיטליה וברחבי אירופה. אך בטווח הקצר והבינוני, מלוני חזקה תהיה יותר גורם מייצב מאשר מטלטל, בעוד מלוני חלשה תיאלץ להתפשר עם סלביני באופן שיטריד את בעלות בריתה של איטליה. ואם מפלגתה תאכזב מבחינת התוצאות, עלולה איטליה להישאר ללא ממשלה בעת משבר לאומי. הפשיזם האיטלקי ובריתו עם גרמניה הנאצית הותירו את יורשיו מחוץ לממשלה במשך עשרות שנים. הבידוד של הימין הקיצוני הסתיים עם תום המלחמה הקרה, כאשר המפלגה הקומוניסטית והנוצרים-דמוקרטים קרסו ויצרו חלל אליו נכנס פופוליזם מסוג חדש. הברית הצפונית (כיום מפלגתו של סלביני) חרתה על דגלה את הפיכת צפון איטליה למדינה עצמאית. המיליארדר סילביו ברלוסקוני הפך לראש הממשלה עם ההבטחה להחליף את הדרג הפוליטי המקצועי באנשי עסקים. מנהיגי הימין הקיצוני חזרו מגלות והשתלבו במערכת הפוליטית, תוך התרחקות זהירה מהעבר הפשיסטי. חזרתן של מפלגות הימין לממשלה לא גרמה לקיטוב פוליטי, מציין Foreign Affairs. להפך: בשנות ה-1990 החל הבוחר האיטלקי לנוע בהדרגה למרכז. ברלוסקוני ואיש המרכז-ימין רומנו פרודי החליפו ביניהם הלוך ושוב את תפקיד ראש הממשלה. משבר גוש האירו ב-2011 שם קץ לפינג-פונג זה, המפלגות הממסדיות נכשלו בטיפול במשבר וכוחן של מפלגות השוליים החל לעלות. מלוני, שהייתה שרת הנוער בממשלתו של ברלוסקוני, הקימה ב-2012 את "האחים של איטליה", בטענה שהימין בגד בעקרונותיו. כוחה היה מוגבל בתחילה; בעשור שעבר המפלגה זכתה רק ב-4%-2% בבחירות לפרלמנט האיטלקי ולפרלמנט האירופי. הבוחרים התלהבו יותר ממפלגת חמשת הכוכבים האנטי-אירופית, אשר הגיעה ל-32% ב-2018, ואילו סלביני זכה באותה שנה ב-17%. לפני ארבע שנים הקימו שתי המפלגות קואליציה והחלו לנוע לעבר האליטות המסורתיות. הן ויתרו לנציבות האירופית בנושא התקציב, התפשרו על מינוי שר האוצר ולא הצליחו להעביר את רפורמות העבודה והפנסיה שתכנננו. בשנת 2017 הקימה חמשת הכוכבים קואליציה עם המפלגה הדמוקרטית של המרכז-ימין, ואשתקד הצטרפו שתי המפלגות לממשלת האחדות הלאומית בראשותו של מריו דרגי; מלוני נשארה מחוץ לכל הממשלות הללו – מה שנתן לה יתרון על פני חמשת הכוכבים והליגה, אשר למעשה פנו עורף לעקרונותיהן וישבו בממשלתו של טכנוקרט מן המרכז. חמשת הכוכבים והליגה צנחו בעקביות בסקרים. בסוף יולי השנה הן זיהו הזדמנות להפסיק ירידה זו: חמשת הכוכבים סירבה לתמוך בחוק לסיוע סוציאלי, והליגה (כמו גם פורצה איטליה של ברלוסקוני) סירבו להמשיך בשותפות עימה. לדרגי לא הייתה ברירה אלא להתפטר. מלוני זכתה בתנופה נוספת, המועדפת על בוחרים המחפשים פנים חדשות; הסקרים מנבאים למפלגתה רבע מן הקולות.