למעשה, הטור שלי ליום הכיפורים, התשפ"ג, צריך להיות רציני ולעסוק בדברים מהותיים. בראש ובראשונה במוכנות ישראל לקליטת עליה. התמודדנו עם כמה וכמה עליות (ובכל אחת מהן גלים גלים) ובעיקר זו מארצות ערב, עלית הרוסים, עלית האתיופים ועלית הצרפתים. הראשונה יצרה הרגשה של קיפוח עדתי. השנייה יצרה את ראשון לציון המשתרעת מהחוף פנימה ואת מפלגתו של ליברמן. השלישית לימדה אותנו על גזענות פנימית ואיך ילדים עוורים לחלוטין לצבע העור. זו האחרונה הייתה עליה כפויה, ומיד לאחר שהעולים החדשים קנו דירות בכל ערי החוף, הם חזרו מהר לצרפת, עד לגל האנטישמיות הבא.
לאורך כל ציר הזמן, לא הצלחנו להתמודד עם בריחת המוחות והירידה מהארץ, ונראה שאנחנו עושים מעט אם בכלל להחזיר את העוזבים ולמזער את העזיבה. בחשבון נפש ביני לבין מדינת ישראל, בין המציאות לבין הרצוי, הייתה התוצאה מראה על צורך אקוטי לא רק בתוכניות כי אם גם בישומן המיידי, אך הדבר אינו תואם את האופי או את צורת הפעולה שלנו. אצלנו "דיה לצרה בשעתה", ו"כבר נסתדר, כי לא תהיה ברירה". גם אם היינו מבטיחים לעצמנו, והייתה המדינה מציבה זאת כמשימה לאומית, ההסתברות שאותה הבטחה תשכח ולא תיושם כה גבוהה, שחבל פשוט על המאמץ. אני מרגיש כאילו אני מדבר על ועם עצמי, ובלבי אני כבר יודע שחובה על המדינה להתכונן, כי גלי האנטישמיות ילכו ויעצימו, ויגיעו בתדירות כה גבוהה שאנשים פשוט יברחו ממקומות בהם הרגישו בטוחים לחלוטין לפני כן (ארה"ב, קנדה...).
לא רק בגלל שהדבר לא יניב את הפרות הרצויים. מדוע להתעצב ולהתעצבן, כשאפשר להתבדר לחלוטין ממה שקורה בארה"ב? נזכר אני באותה בדיחה או קריקטורה של שני חברים באוטובוס (אני מצטער, אני יודע שהיום כמעט כולכם נמנעים מתחבורה ציבורית, כי הרבה יותר נוח להכנס למכונית הפרטית ולא להתאמץ). אחד נראה קורא בעיתון בערבית, וחברו מתפלא: "ממתי אתה קורא ערבית"? עונה הראשון: "הפסקתי לקרוא את העיתונים היומיים. כל יום רצח, אונס, טרור, בעלים המכים את נשותיהם, התחצפות ואלימות כלפי זקנים, תאונות דרכים... די! עכשיו אני קורא מדי יום, ׳היהודים שולטים בעולם, בוול סטריט, בסיליקון וואלי, בהוליווד... זה פשוט נפלא"!
אם מי מכם חשב שזו בדיחה, הרי שנשיא ארה"ב ודאי שאינו בדיחה. דברים שהוא אומר אנחנו מקבלים בכבוד ומתייחסים אליהם ברצינות הראויה. לפי האימבסיל-אין-צ׳יף (ולמען לשמור על דקורם מתאים, אני נמנע מלתרגם את התואר), אין אינפלציה, המגיפה הסתיימה, יצאנו מאפגניסטן כשידינו על העליונה (עזיבה לתפארת, ממש כמו ישראל מלבנון באישון לילה) והנשיאה (אויש, התבלבלתי, כמובן, היא סגניתו) הצהירה שהגבול הדרומי סגור ושמור היטב. בקיצור: הללויה, השבח לאל, הדברים בארה"ב מתנהלים על מי מנוחות, כה מוצלח הוא שלטון אובמה (אויש, פעם נוספת טעיתי, בלבול טבעי כנראה, ביידן הוא הנשיא!).
אם משהו מטריד את המנוחה הוא אוסף הטרוריסטים המקומיים - אלו מבית - כל 75 המיליון שהצביעו עבור טראמפ. ואם משהו מסיר תנומה ומונע מהעומדים על המשמר שינה, הם כל הגזענים הלבנים. הם מהווים את הסכנה האמיתית. הם וטראמפ, וכל הרפובליקנים. וכל מי שמאמין בהפיכתה של אמריקה למובילה בכל התחומים. אותם אזרחים הם כה מסוכנים, שחייבים להגביל את זכותם לשאת נשק. צריך לחקור כל העברת כספים שלהם (מ-600 דולר ומעלה). צריך להעסיק כמעט מאה אלף חוקרים חדשים במס הכנסה, ולאיישם כולם בנשק - כי כולנו כל כך מסוכנים. את המשרד לביטחון פנים, הבולשת הפדרלית ומשרד המשפטים יש לשנע להטפל לכל אותם טרוריסטים מבית, ואם אפשר היה, כדאי היה לכלוא אותם או אפילו לשלחם מארה"ב.
חתונת השטן
מגיעים מחליפים - מיליונים על גבי מיליונים - והם יהוו מחליפים טובים. הם לא לבנים. הם לא התקלקלו בארה"ב. והם ודאי יהיו אסירי תודה על הטלפון שקיבלו עם הגעתם, הטיסה שהובילה אותם לכל מחוז בארה"ב לפי בחירה, וכל השרותים להם הם זכאים, שאפילו חסרי הבית וכל אלו ששרתו בצבא ארה"ב לא מקבלים. העיקר שעומדים אמריקנים טובים בתור ללחוץ את ידיהם ולקבל את פניהם, כל זמן שהם לא נשארים באזור היוקרתי שנקרא ייקב מרתה שכן שם רק סופר עשירים רשאים להיות, וכל השאר הם כתם או זבל שצריך להסירו (ציטוט ישיר מאחד התושבים, שמיהר להסיר את מה שהוא כתב ברשתות החברתיות).
הנה מה טוב ומה נעים להיות בארה"ב של ביידן. אין אינפלציה. מחיר הדלק לא מפריע לאיש. מה שמלמדים ילדים בבתי ספר מקובל על כל ההורים ומתקבל בברכה. אין מהגרים בלתי חוקיים. אין הגדרה מה זה גבר ומה היא אישה (צריך להתייעץ עם האלוהים אולי), וילדים יכולים להחליט שהיום הם בן ומחר בת ובין לבין בני כלאיים. והעיקר: המגיפה נגמרה כתוצאה מכל החיסונים והתרופות שביידן השיג עבורנו (הס מלהזכיר את מיליון האנשים שנפטרו מאז שהוא נכנס לתפקיד, כאילו הם לא קיימים). הללויה!
נזכר אני בסיפורו של בשביס זינגר על חתונת השטן, משתה בו השתתפו כל בני העירה, רקדו, שתו ואכלו והשתוללו מרוב שמחה. כשהתעוררו, הם גילו את עצמם ערומים כביום הוולדם, ברפש. כל השאר נעלם כלא היה. כך גם אנחנו בארה"ב: עכשיו אנחנו בעיצומה של אופוריה, אך כשנתעורר נמצא עצמנו עם חוב לדורות, ללא כל דבר ממשי-מוחשי מכל אלו שהובטחו לנו, ובהם אינפלציה מרוסנת ומספרים ההולכים ופוחתים כמו גם תשתיות משופרות ועזרה לאקלים ולכדור-הארץ במלחמה נגד ההתחממות. כל הטריליונים ישארו כחובות, ללא דבר התואם את ההוצאה העצומה. הרפובלקנים אשמים!
מדוע להתעצב או להתעצבן כשאנחנו עושים חשבון נפש? בואו נאזין לביידן (נא לא לשים לב דקות אחר כך לתיקונים מצוות הבית הלבן). רק חבל שמכל הדיבורים של אותו "מאחד ראשי ומחבר לבבות" התחלפה התדמית של סבא אוהב ושכחן לשטן מלא שנאה שאינו בוחל בכל צעד ואמצעי נגד חצי מאוכלוסית ארה"ב.
חשבון נפש המראה על מקצת הסכנות האורבות לנו ביום שאחרי, ואם מישהו רוצה לדעת איך נוכל לתקן את דרכינו, אם זה לא מאוחר מדי, אם ניתן עדיין לעשות מעשה, התשובה פשוטה: הצביעו. דאגו שכל מי שאתם מכירים מצביע. לא רק גורל ארה"ב על המאזניים, לצערי גורל היהודים בארה"ב בסכנה מוחשית, כי כשיתחיל להיות קשה במיוחד לאחר הבחירות של נובמבר, יתחיל ציד המכשפות, ואלו כאמור לא השתנו מזה אלפיים שנה: היהודים אשמים בכל!
