זה קורה שוב באיטליה. כמעט 100 שנה לאחר "המצעד על רומא" שהעלה לשלטון את בניטו מוסוליני, איטליה בדרך לקואליציה ימנית בראשותה של מפלגה ששורשיה נטועים במשטר הפשיסטי. זה מדאיג מאוד, אבל העיתונאי האיטלקי מתיה פרארסי טוען בניו-יורק טיימס, כי ראש הממשלה המיועדת, ג'יורג'יה מלוני לא תהיה רודנית. הדאגה העיקרית איננה שמא איטליה תחזור להיות פשיסטית, מסביר פרארסי, אלא שמא מלוני תחקה את ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן. המפלגה הדמוקרטית, היריבה העיקרית של "האחים של איטליה" בראשות מלוני, טענה במסע הבחירות שזה יהיה גורלה של המדינה תחת מלוני. היא נכשלה: "האחים" קיבלה 26% מהקולות, לעומת 19% בלבד לדמוקרטים. מלוני לא תוכל לפעול כאוות נפשה, בשל מגבלות המערכת הפוליטית האיטלקית ובשל חברותה באיחוד האירופי. היא לא תהפוך את רומא לבודפשט אפילו אם תרצה, טוען פרארסי. את ההגנה העיקרית מפני סמכותנות באיטליה ניתן לתמצת במילה אחת: אירופה. כלכלתה המקרטעת של איטליה – התחזית האופטימית ביותר היא לצמיחה של 0.7% בלבד בשנה הבאה – תלויה במוסדות האירופיים. איטליה קיבלה מהאיחוד 200 מיליארד אירו כסיוע בזמן הקורונה – הסכום הגדול ביותר שהעניקה בריסל. הסיוע מותנה בכך שהדמוקרטיה בה תישמר, וכל צעד דמוי-אורבן ימוטט את כלכלתה – מצב בלתי אפשרי מבחינת הממשלה החדשה. ציות לכללים האירופיים לא יהיה ויתור משמעותי מצד "האחים". לאורך השנים המפלגה מיתנה בצורה פרגמטית את ספקנותה כלפי האיחוד והסירה מן המצע שלה את הדרישות לפרוש מגוש האירו ולמחוק מן החוקה את האזכורים לאיחוד. בשנה שעברה הצהירה מלוני בפה מלא: "אני לא חושבת שאיטליה צריכה לעזוב את גוש האירו ואני חושבת שהאירו צריך להישאר". גם בתחום החוץ מלוני יישרה קו עם היבשת. בניגוד לידידות שהפגינה בעבר כלפי ולדימיר פוטין, לאחר הפלישה לאוקראינה התייצבה מלוני בצורה חד-משמעית לצד נאט"ו והברית עם וושינגטון. היא תומכת כעת בקביעת מחיר גג לגז הרוסי, הצעד המשמעותי ביותר של היבשת נגד נשק האנרגיה של פוטין. בין אם הצעדים הללו הם אופורטוניסטיים ובין אם הם כנים, הם מלמדים על כוונתה של מלוני לפעול בצורה מקובלת וידידותית לאירופה, ובכך להרגיע הן את בעלות בריתה של איטליה והן את המשקיעים הזרים.

אין רוב לשינוי החוקה

פרארסי פונה לאיטליה פנימה. הקואליציה של הימין – הצפויה לכלול את "הליגה" ואת "פורצה איטליה" – לא תיהנה מרוב של שני שלישים בפרלמנט, הדרוש כדי לשנות את החוקה בלא משאל עם. חלומה של מלוני להפוך את איטליה מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטית נשיאותית – מה שמבקריה ראו כצעד ראשון לקראת רודנות – ירד מעל הפרק. מטאו סלביני, מנהיגה הימני-קיצוני של "הליגה" התומך בפוטין, ימרר את חייה ללא הרף. סילביו ברלוסקוני, ראש הממשלה לשעבר ומנהיג "פורצה איטליה", כבר הצהיר שמפלגתו תפרק את הקואליציה אם היא תהיה עוינת לאיחוד האירופי. מלוני תתקשה ביותר לקדם מדיניות הרסנית כלשהי. האווירה הפוליטית הבלתי-יציבה הידועה לשמצה של איטליה מאוזנת בידי מוסדות דמוקרטיים שמטרתם למנוע שלטון סמכותני. המערכת כוללת 20 מחוזות אוטונומיים-למחצה וקרוב ל-8,000 רשויות מקומיות, חומת אש מפני כוח ריכוזי. בית המשפט החוקתי נהנה מעצמאות מהשפעה פוליטית, ומערכת המשפט כולה עברה לאחרונה רפורמה בהשראת האיחוד האירופי. כל ניסיון מצד מלוני לרכז את הכוח בידיה ייתקל בהתנגדות עזה. יש סיבות אמיתיות לדאגה, מדגיש פרארסי. מלוני היא המנהיגה הפוסט-פשיסטית הראשונה המנצחת בבחירות באיטליה מאז 1945. הניסיון לטהר את תדמיתה של "האחים", כולל הינתקות פומבית משורשיה הפשיסטיים, לא עלה יפה לנוכח הקשרים הגלויים בין אנשיה לבין קבוצות ימניות קיצוניות. דעותיה הבסיסיות – גם אם לא האוריינטציה הפוליטית הנוכחית שלה – הן בלתי ליברליות בעליל, כולל ידידות קרובה עם מפלגת החוק והצדק הסמכותנית השולטת בפולין. המצע שלה – התנגדות חריפה להגירה, ריאקציוניזם סוציאלי ושבטיות – הוא קיצוני בעליל. אבל כל זה לא מוביל לשלטון סמכותני, מסיים פרארסי.