והשנה נצליח יותר

שיר, שכתבה צופיה, אשתי, לראש-השנה: "לזרוק את סחבות השנה שעברה / וללבוש חדש, נקי ומבטיח. // את התקוות של השנה שעברה / נחדש ונגדיל, / והשנה נצליח יותר - אין ספק. // את המשאלות המתביישות של / השנה שעברה, / נגשים השנה / יותר נכון, יותר גבוה ויותר רחוק!" //

קול אדוניו

לשוטים המופלגים שלנו, ששברו מזמן את כל השיאים של חכמי חלם, יש, כנראה, דפוס פעולה קבוע: כשמנהיגי הטרור הערבי נגדנו נמצאים על הקרשים, הם מקימים אותם, תומכים בהם, ומנפחים אותם מחדש, כדי שיעמוד מולנו אויב חזק בעל יוקרה בינלאומית, שיוכלו להיכנע לו. כך עשו פושעי אוסלו ליאסר ערפאת ברגע השפל הגדול בחייו הפוליטיים. הם גאלוהו מגלות מנוולת בטוניס, שבה התפוגג במהירות, והחזירוהו (תמורת סכום נאה של שוחד לפרלמנטרים נורווגיים) למרכז הבימה הבינלאומית כחתן פרס נובל לשלום. כעת עשה יהיר החלול, ראש ממשלת המעבר, פיגוע אסטרטגי בניו-יורק (זכות היוצרים על ההגדרה לאלוף מיל' עוזי דיין), כדי לנפוח אוויר בגווייה המהלכת של מכחיש השואה ד"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן) ובגווייה הנטושה של רעיון העִוועים של מדינה "פלשתינית", שנשכח מזמן, וירד מסדר היום הבינלאומי. שלבו את המוח לפני שאתם פותחים מיקרופון, היה פתגם ידוע במקומותינו. החלול אינו עושה זאת, כדרכו, ונוהג לפלוט מלים, משפטים ורעיונות, שהוא מקריא מהטלפרומפטר, ואין מאחוריהם מוח, אלא רצון להרשים לרגע את אוזניהם של שומעיו. יכול להיות, שהוא קול אדוניו - כעבד נרצע של הפרוגרסיווים במפלגה הדמוקרטית, עוסק היהיר בהחייאת אבו מאזן והמדינה "הפלשתינית", בהוראתם - כפי שהוא כנוע ורופס, גם כן בהוראתם, בעניין הגבול הימי עם לבנון. להעלאת רעיון שתי המדינות אין רוב בציבור הישראלי, ולפיד שיקר ביודעין, כדרכו, באומרו, כי רוב הציבור בישראל תומך ברעיון העוועים. יתר על כן, הרעיון אינו עונה על שום צורך אמיתי של הציבור הישראלי, שממשלת הזדון והמרמה מזניחה את צרכיו: יוקר המחיה, האמרת מחירי הדיור, הפקקים בדרכים, אובדן המשילות, אובדן הביטחון האישי, החשש מחידוש התפרעויות של ערבים ועוד. אלא נועדה לשתי מטרות: לרצות את אדוניו הפרוגרסיוויים, ולהכות את בני גנץ ואת חונטת הגנרלים "הממלכתיים" סביבו. אלא שבוושינגטון נמצא שלטון עוין מאוד לישראל. המפלגה הדמוקרטית עוברת תהליך מהיר של החרפה בשנאתה לישראל, ואיני בטוח שזה רק שנאת מדינת ישראל, אלא גם שנאת עם ישראל - למרות שרוב היהודים מצביעים בסיכלותם כי רבה עבורה. והדמוקרטים המטורללים יכולים להחליט לבצע - באמצעות עבדם הכנעני הנרצע והחלול - את הרעיון. ואז, כפי שציין אדם גולד בטוויטר, "כל פעם שפוליטיקאים מהשמאל מביאים לכאן את יונת השלום, מגן-דוד-אדום וזק"א צריכים לנקות אחריה".

שחיתות שלטונית

מותו בשיבה טובה של אליקים העצני בסוף השנה שעברה הזכיר לי את הפרשה הנשכחת של "שורת המתנדבים" - ארגון סטודנטים, שהקים העצני מתוך תא הסטודנטים של מפא"י (המפלגה השלטת דאז) באוניברסיטה העברית בירושלים, שעסק בהתנדבות חברתית בתחילת שנות החמישים, וזכה לפופולריות עצומה בציבור, ומנהיגי מפא"י, כולל דוד בן-גוריון, ראש הממשלה, ראו בחיוב את פעולתו. מניה וביה הגיעה שורת המתנדבים לחשיפת מקרים חמורים ביותר של שחיתות שלטונית של מפא"י, ונפער קרע בינה לבין המפלגה, שממנה יצאו ראשיה. בשיא פעילותה נתבעה שורת המתנדבים לדין בגין דיבה, שכביכול טפלה על ניצב עמוס בן-גוריון (בנו של), סגן-מפכ"ל משטרת ישראל, שהעניק העדפות לשלושה קבלני בניין ואנשי עסקים ממקורביו (וביניהם שייקה, בעלה של יפה ירקוני, חברו ושותפו). בחוברת, סכנה אורבת מבפנים, שפרסמה שורת המתנדבים, נמסר, כי קצין משטרה בכיר הורה לסגור את תיק החקירה המשטרתי (תיק אירס"ו) בקשר לעסקה עם ממשלת גרמניה להשבת כספי קורבנות השואה. כן התברר, כי ניצב בן-גוריון היה שותף בחברה לכריית זיפזיף ובחברה אחרת של ירקוני. המשפט נערך בבית המשפט המחוזי בתל אביב, יום-יום משך כחמישה חודשים, והיה במרכז תשומת-הלב הציבורית. עשרות קציני משטרה בכירים הופיעו באולם מדי יום, ויצרו בנוכחותם לחץ סמוי על השופטים. העד הראשון מטעם התביעה היה יחזקאל סהר, מפכ"ל המשטרה, שאמר כי זה "משפטם של המשטר והמשטרה". הוא העיד, כי היכרותו עם תיק אירס"ו מצוינת, וכי שייקה ירקוני, אינו מופיע כלל בתיק. עו"ד שמואל תמיר, שהיה חלק מההגנה, וכבר הפך את משפט הדיבה נגד מלכיאל גרינוולד ("משפט קסטנר") למשפט פוליטי נגד משטר מפא"י - אכן פעל ברוח זו. בא-כוח שורת המתנדבים ביקש מיד לפתוח בפניו לעיון את התיק המשטרתי. בא-כוח עמוס בן-גוריון [להלן - עב"ג] התנגד בטיעון, שיש לשמור על חיסיון תיק אירס"ו, ולא לפותחו לעיון הנתבעים, מטעמים של שלום הציבור ושל ביטחון המדינה. כבר אז השתמש המשטר בישראל לרעה בחסיונות ביטחוניים. בית המשפט קיבל את טענת התביעה, ובית המשפט העליון הפך את החלטתו. המפכ"ל סהר נקרא שוב להעיד, והודה, כי לא דיבר אמת בעדותו, כיוון שהיה חולה. למרות זאת, הרשיע בית המשפט את שורת המתנדבים, והשית עליה לפצות את עב"ג בסכום נכבד באותם הזמנים. שורת המתנדבים ערערה לבית המשפט העליון, שהפך את פסק-הדין של המחוזי, וטכנית, לא זיכה את שורת המתנדבים, והיא נקנסה באלף ל"י. פסק-דין העליון תקף בחריפות את התנהגות עב"ג, וקבע, שחלקים משמעותיים בעדותו אינם אמינים. עוד קבע העליון, כי תיק אירס"ו נסגר שלא כדין ומטעמים פסולים, וכי צמרת המשטרה עשתה כל שביכולתה, והשתמשה בכל אמצעי פסול, כדי להסתיר את האמת בבית המשפט. "התביעה ניסתה להשתמש בביטחון המדינה, כדי להסתיר את האמת מבית המשפט", קבע המותב, והוסיף, שהתביעה הפיצה מידע מסולף באמצעות העיתונות (ובעיקר, עיתון הארץ), ועב"ג אחראי לקו של הסתרת האמת מבית המשפט ושל הפצת מידע מסולף. כמו-כן, מתח העליון ביקורת קשה על פסק-דינם של שופטי בית המשפט המחוזי, ועל התנהגותם במשפט. יחזקאל סהר, שהפך בינתיים לשגריר ישראל באוסטריה, הוחזר ארצה, הועמד לדין, והורשע בעדות שקר. סהר ערער, ובית המשפט העליון רק הקל במקצת את עונשו. הרשעת המפכ"ל לשעבר סהר לאחר הביקורת החריפה של בית המשפט העליון על התנהגות סגנו בן-גוריון הייתה אחת המכות התדמיתיות הקשות ביותר, שספגה משטרת ישראל מאז הקמתה.

טאיוואן אבודה

ממשלת טאיוואן יכולה להתחיל לארוז, ולהתקפל מול סין, כיוון שהנשיא ג'ו ביידן הודיע, בראיון לתוכנית "שישים דקות" ברשת הטלוויזיה CBS, כי כוחות צבא אמריקניים יגנו על טייוואן במקרה של פלישה סינית במקרה של "התקפה חסרת-תקדים". זאת, בניגוד למדיניות העמימות המסורתית של וושינגטון בעניין הגנת טאיוואן. דבריו העזים והחזקים של הנשיא הדמנטי אינם עולים בקנה אחד עם המדיניות האמריקנית מאז המלחמה הקרה. בתגובה לדברי הנשיא, הבהיר דובר הבית הלבן, שלא חל שינוי במדיניות האמריקנית בנושא.

חיסול

צו של אביגדור ליברמן, שר האוצר, ביטל את המכס על ייבוא דגים, ואיני בטוח, שיוזיל את הדגים לצרכנים. ביטולי מכס קודמים והקטנות מע"מ התגלגלו משום-מה רק לכיסי היבואנים ורשתות השיווק, ולא הוזילו את יוקר המחיה המאמיר בארצנו. הצו ימית את ענף גידול הדגים בארץ, משום שמגדלי הדגים הישראלים לא יוכלו להתחרות בדייגים יפניים, או אירופיים, שממשלותיהם מסבסדות אותם; ולכן, הם מייצאים דגים במחיר זול - כמעט במחיר היצף (דאמפינג). אז מה?! לליברמן ולעודד פורר, סנשו פנסה שלו, המכהן כשר החקלאות, עתיד החקלאות הישראלית אינו מזיז שערה בפדחת. חשוב להם לעשות צעדים דמגוגיים, שלבסוף, כנראה, לא יגיעו לכיסיהם של הצרכנים הישראלים.

שקט, בבקשה

מסעדה סינגפורית החליטה לקנוס לקוחות, שילדיהם מרעישים - צעד מבורך, שלא יתקבל בישראל, כיוון שכאן מקדשים רעש. המתנתי בערב ראש השנה בבית-קפה, הקרוב לבית-המרקחת שלי, עד שתורי יגיע. מולי ישבו כמה נערות, וצרחו (כנראה, בעיניהן שוחחו) בקול גדול, שהפריע לי. אחרי כמה דקות הגיעו שתי נערות, התיישבו ליד שולחן לידי, וגם הן פתחו בשיחה רועשת וערנית. מעל כולנו ריחפה מוזיקה מתועבת, שהושמעה בעוצמה גדולה. רגע של שקט לא ליווה את הקפה, שלגמתי עד שהגיע תורי. כך, גם בחדרי המתנה בבתי-חולים ואפילו בקליניקות של רופאים - הקירות רועשים, ואינם נותנים רגע של שקט. מי צריכים את הזיהום האקוסטי הזה?!