הן נמצאות בכל מקום, צעירות ומבוגרות, עניות ועשירות, דתיות וחילוניות, יהודיות וערביות. כידוע לאלימות כלפי נשים אין צבע, אין גיל, אין דת ואין לאום. לפני כחודש השר לביטחון פנים עמר בר-לב שאחראי על המשטרה הבטיח: "אני מתחייב שנטפל ביד קשה ביותר ובאפס סובלנות כלפי מי שפגע בנשים, שיפגע בנשים ושפוגע בנשים, בין אם באלימות מינית או באלימות אחרת, והוסיף "לא ניתן יד לטיוחים. מי שייתן יד לטיוחים יודח". ב-1 ביוני השנה אירע בירושלים: רז להב הגיעה לשכונת מאה שערים לקנות תרופה והותקפה בידי קבוצה גדולה של תושבים, אשר השליכו עליה אבנים, חפצים מטונפים, ולבסוף גם הקיפו אותה מכל עבר והיכו אותה. היא חולצה בידי המשטרה והגישה תלונה במקום. בימים הראשונים אחרי האירוע הוא סוקר בתקשורת כלינץ באישה במאה שערים ולהב זכתה לתמיכה רבה ברשתות החברתיות ובקרב מכרים. אבל תוך כמה שבועות האירוע נשכח, ולהב נשארה כמעט לבד. במהלך שלושת החודשים שעברו מאז האירוע, המשטרה לא איתרה חשודים במעשה, למרות שהחזיקה תיעוד של האירוע ממצלמות הגוף של השוטרים, מסרטונים שלקחה ממצלמות האבטחה של בית המרקחת וחנויות נוספות ברחוב, ומצילומים של להב עצמה. המשטרה לא ביצעה מסדר זיהוי לחשודים, לא ביצעה מעצרים בעקבות האירוע ואף התיק נסגר עקב אי-איתור חשודים. היא סיפרה לי "יש לי תמיכה מאמא שלי וכמה חברים טובים, בלעדיהם הייתי מתפרקת. יש לי סיוטים, אני בסטרס שלא נפסק לרגע, אני לא מתפקדת. עדיין לא פניתי לביטוח הלאומי וללשכת הרווחה לבקש עזרה, אני כאילו חזרתי להיות ילדה שלא יודעת להתמודד עם הביורוקרטיה. בינתיים כדי לא להתעסק בזה אני הולכת לטיפול נפשי פרטי במאות שקלים לפגישה במימון של אימא שלי". האירוע במאה שערים הוא לא הטראומה הראשונה שהיא עוברת. בזמן האינתיפאדה השנייה נסעה באוטובוס שהתפוצץ באחד מפיגועי ההתאבדות, נפצעה קל וראתה מול עיניה בני אדם שהתרסקו לחתיכות. האחראי על המשטרה הוא השר עמר בר-לב, מהמפלגה של מרב מיכאלי שהתחייב לטפל ביד קשה ביותר ובאפס סובלנות כלפי מי שפגע בנשים, ושלא ניתן יד לטיוחים. עדיף שידברו פחות ויעשו יותר. הרי אם סגרו את התיק נגד רז בגלל ש'רק' היכו אותה, אם כל כך הרבה נשים מוכות, והמשטרה עושה משהו רק כשהן נרצחות, אז אולי זאת בכלל אשמתן שהן נשארות בחיים?