חבר הכנסת שיקלי התחייב בפני מצביעיו שהוא לא יחבור לממשלת שמאל-מרכז. כאשר חבריו לסיעה, שחלקם הונו את הבוחרים בכוונת מכוון וחלקם הונו אותם בבלי דעת, הסתלקו מהתחייבות זו, הוא היחיד שנותר נאמן למצביעי ימינה. למרות ההצעות המפליגות שהוצעו לו, שיקלי לא עשה מעשה רינאוי-זועבי ולא מכר את עקרונותיו בנזיד עדשים. וכאשר ועדת הכנסת הכריזה עליו כפורש לבקשת סיעת ימינה, הוא ערער על ההחלטה הזו בפני בית המשפט המחוזי.
במהלך הדיון בבית המשפט הודיעה עורכת הדין
ענת גולדשטיין שייצגה את ועדת הכנסת וראשיה כי "נוכח הנסיבות החריגות של המקרה דנן אנו מסכימים לראות את התפטרותו של המערער מהכנסת, ככל שהוא חוזר בו מהערעור וככל שהיא נעשית בסמוך לדיון כאן, בסמוך הכוונה ל-4-3 ימים הקרובים לא יותר מכך, במקרה כזה נוכל לראות את אותה התפטרות שנעשית בהתאם לסעיף 6א לחוק יסוד הכנסת". בא-כוחו של שיקלי, עורך הדין
אלון פומרנץ, הודיע בשם מרשו כי "כדי שיהיה להסדר זה בסדר לומר שבטווח של ארבעת הימים הקרובים כפי שציינה חברתי, שתעוגן בהחלטת בית המשפט שחבר הכנסת שיקלי יתפטר וזה ייחשב כהתפטרות בסמוך לפרישה מהסיעה".
אחרי שגולדשטיין הציעה לו בשם ועדת הכנסת וראשיה להתפטר מהכנסת ושהתפטרות זו תיחשב בסמוך לפרישתו, החליט שיקלי למשוך את הערעור (מה שכמובן הביא באופן אוטומטי לדחיית הערעור). בפסק הדין רשמו השופטים לפניהם את עמדתה של גולדשטיין "לפיה בנסיבות ערעור זה אם המערער יתפטר בארבעת הימים הקרובים הדבר ייחשב מבחינת הכנסת כהתפטרות בסמוך למועד הפרישה". שלושת השופטים הוסיפו כי "אף אנו סבורים כי בנסיבות העניין מדובר בעמדה ראויה העולה בקנה אחד עם החוק ועם עובדות המקרה".
אמנם, עמדת ועדת הכנסת בערעור אינה מחייבת את יושב-ראש ועדת הבחירות, וגם דעת השופטים אינה נושאת משמעות מחייבת. אולם הייתה זו פשרה המקובלת על דעתו של הגוף המכריז על הפרישה – ועדת הכנסת, פשרה שזכתה לאישור בית משפט. עמית בחר לרמוס את הפשרה שהוצעה על-ידי ועדת הכנסת, להתעלם מהגושפנקא שנתנו שלושת השופטים לפשרה זו, ולדרוס גם את חוות דעתה של היועצת המשפטית לכנסת שתמכה בעמדה הגורסת כי בנסיבות העניין ניתן לראות בהתפטרותו של שיקלי התפטרות שנעשתה סמוך לפרישה.
השופט גרם לתוצאה פסולה
עמית גם לא באמת טרח להתייחס לכך ששיקלי משך את ערעורו רק משום שהוצעה לו הפשרה המדוברת (ולאחר מכן, התפטר מהכנסת בעקבות פשרה זו). יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית ציין בלקוניות כי "אין בדעתי להידרש במסגרת זו לסיכויי הערעור או למחלוקת לגבי עמדתו המקדמית של בית המשפט המחוזי, כפי ששוקפה לצדדים במהלך הדיון בערעור". זה נחמד מאוד שעמית לא רצה לדון בסיכויי הערעור. אבל העובדה היא ששיקלי משך את הערעור רק בגין הפשרה שהוצעה לו. חשוב לא פחות, היות שמועד הרשימות נסגר לפני שבועיים, החלטתו של עמית מונעת משיקלי כל אפשרות להתמודד בבחירות, תוך פגיעה גסה בזכותו להיבחר.
התוצאה האבסורדית של ההחלטה של עמית היא שמי שהיה נאמן לעקרונותיו, שלא הסכים לקבל שוחד פוליטי, ושמשך את ערעורו על-סמך הצעה של ועדת הכנסת שזכתה לגושפנקא שיפוטית, לא יוכל להתמודד לכנסת. ואילו
עידית סילמן, שכפי הנראה פרשה עבור שריון, תוכל להתמודד בבחירות במסגרת הליכוד.
לצערי אני מאוד סקפטי ביחס לסיכויים של הערעור שיגיש שיקלי על ההחלטה של עמית. קשה לי להאמין שחבריו של עמית לכס השיפוט, יפסלו את החלטתו של מי שאמור להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנה הבאה. הלוואי שאתבדה.
