פרק מתוך הספר: על תפילת כל נדרי

סדר תפילות יום הכיפורים נפתח בתפילת כל נדרי. תפילה זו, הנאמרת עוד קודם השקיעה בבתי הכנסת, משמשת שער ליום הכיפורים. בין תפילה זו ובין תפילת ערבית הבאה אחריה אף ישנה הפסקה, משום שתפילת ערבית נאמרת רק לאחר השקיעה. נמצאה כל נדרי נאמרת קודם שמתחיל הצום במלוא עוצמתו וחומרתו, והיא ממש סמוכה להתחלת הצום. תפילה זו, שנתקבלה ברוב קהילות ישראל כתפילה חשובה, והניגון שלה מעורר את רגשות יום הכיפורים, לא שימשה בעבר חלק מן התפילה בבתי הכנסת של חכמי ישראל הקדומים. אילו הזדמן אדם לבתי הכנסת של התנאים והאמוראים היה רואה שאין נוהגים לומר אותה ואין מכירים אותה. מעניין אפוא הניגוד בין מעמדה הנוכחי הנשגב ובין מעמדה בסדר התפילה העתיק. תפילה זו נזכרת לראשונה בימי הגאונים בבבל. כך מתואר בחיבור המלקט מאמרים הלכתיים של הגאונים (ספר אוצר הגאונים לנדרים, מהדורת לוין, עמ' 21): ...כתב בעל העיתים ז"ל... והאי מנהגא דקא עבדי בהני דוכתא לאפוקי ס"ת ולומר כל נדרי, חזינן לרבותא דאמרי דהאי מנהגא לית לי עיקרא וטעותא היא [תרגום – וזה המנהג שעושים באלה המקומות להוציא ספר תורה ולומר כל נדרי, ראינו לרבותינו שאומרים שהמנהג הזה אין לו עיקר וטעות הוא)... ואמר מר רב עמרם, יש שעושין כן שעומד שליח ציבור בלילי יוה"כ ואומר כך: כל נדרים ואיסורים וחרמים ושבועות וקיומים שנדרנו ושאמרנו... אם נדר נדרנו – אין כאן נדר, אם אסר אסרנו – אין כאן איסור... אבל שדרו מתיבתא הקדושה [תרגום – שלחו מהישיבה הקדושה) שמנהג שטות הוא ואסור לעשות כן... הספר מצטט שני מקורות: האחד הוא מבעל ספר העיתים והשני מרב עמרם גאון, ובשניהם ישנה התפלמסות עם מנהג אמירת כל נדרי. הוא מזכיר כי אומנם נהגו לומר במקומות שונים את כל נדרי, אבל המקורות הללו קובעים כי זהו מנהג חדש ומוטעה. האזכור הראשון לאמירת כל נדרי הוא דווקא בהקשר פולמוסי, כלומר בהתנגדות למנהג זה. נראה אפוא כי אמירת כל נדרי החלה תוך שנכרכה בפולמוס גדול של מתנגדים לעומת תומכים. עצם המנהג של אמירת תפילת כל נדרי קשה משני טעמים: ראשית, תוכן הדברים הוא בקשה מלפני שמיא שלא להתייחס בתוקף לנדרים שאדם נודר. הדבר מוזר, שכן באמת תמוה שהדבר הראשון שאדם מבקש לעשות כאשר הוא עומד בפתח יום הכיפורים הוא להצהיר מול ריבונו של עולם שאין למוצא פיו תוקף של ממש. הנוסח המקובל כולל הצהרה שכזו לא רק לשנה שהסתיימה אלא גם לשנה המתחילה. הרי מושג התשובה, שהוא מרכזי כל כך ביום הכיפורים, משמעו שאדם מצהיר שהוא חוזר מדרכו הרעה ושינהג בכובד ראש ובאחריות, וכאן לכאורה ההצהרה מלמדת הפכם של דברים. שנית, ביטול הנדרים כבר נעשה קודם למועד אמירת כל נדרי, בטקס "היתר נדרים". יש העורכים את הטקס בערב ראש השנה ויש העורכים אותו בערב יום הכיפורים, אבל בכל אופן אלו וגם אלו כבר התירו נדריהם במעמד בית דין, וחזרו והתחייבו בפני בית דין. מה מוסיפה אפוא עוד תפילת כל נדרי בבית הכנסת? והרי הנדרים הותרו מכבר...