השופט: אבי וסטרמן, בית משפט השלום בראשון לציון

המועד: יום רביעי, 20.7.2022, שעה 09:30

הנושא: מעצרים

מבט אחד של השופט אבי וסטרמן מספיק כדי להשתיק סניגור, שמחליט שהזמן המתאים ביותר לברר משהו עם סוהרת "נחשון" הוא דווקא בעת הכתבת החלטה בבקשה לשינוי תנאי שחרור בערבות. גם הקהל קצת מרעיש. אך וסטרמן ממהר לדאוג לשקט. ההכתבה איטית למדי, ההחלטה מפורטת ומצביעה על צוואר בקבוק מוכר היטב - וכנראה הולך ומחמיר - בדיוני מעצרים: "שמעתי ברוב קשב את בקשת בא-כוח המבקשת להעביר את הבקשה לשירות המבחן. אך לנוכח העומס בשירות המבחן והעיכובים בקבלת חוות דעת, אני סבור שההחלטה יכולה להתקבל בידי בית המשפט [לבדו]". וסטרמן גם עושה הגהה על ההחלטה, ובסך-הכל נדרשו לו 15 דקות לסיים אותה - לא מעט. אותו סניגור שדיבר קודם ניגש כעת: יש לו בקשה לגבי קטין שלא הובא, ולכן הוא מבקש דחייה ולזמן אותו לדיון הבא. במפגן מדהים של חוסר בקיאות, שלא לומר לזלזול, הסניגור מגלה כעת לראשונה - מפיה של התובעת - שהקטין עצור עד תום ההליכים בתיק ביטחוני. מכל מקום, וסטרמן קובע את הדיון ל-2.8.22. הסניגורים הם הקובעים את סדר הדיון, בשיטת "כל הקודם זוכה". כעת מתבקש וסטרמן לדחות את הדיון, כי העצור לא חש בטוב, לא הובא לאולם ונמצא רק בהיוועדות החזותית. הוא אינו מבקש אישור רפואי, ואין לו ברירה אלא להיענות לבקשה, משום שלדיון בבקשת שחרור חייב העצור להגיע פיזית.

"הוא עושה מה שאת אומרת לו?"

עוברים לעניינו של נאשם באלימות במשפחה, שסניגורו מבקש לשחררו; וסטרמן מאפשר לו לטעון די באריכות. כך גם נציגת המשטרה, אם כי יש לומר שדברים ענייניים. וסטרמן בקיא בפרטים - תמיד מחמאה בימים כה עמוסים - ומעיר שספק אם יש טעם בשחרור אם אין טיפול בהתמכרותו של הנאשם לאלכוהול. הוא מאפשר לסניגור ולתובעת לנהל דיון ביניהם, ולסניגור יש טענה מקורית: "גם אני שותה בסוף השבוע. הרבה אנשים שותים. הוא לא אלכוהוליסט, שישה ימים בשבוע הוא לא שותה" - וגם הצעה מעניינת: לדאוג שבמקום מעצר הבית לא יהיה אלכוהול. וסטרמן מציין שהוא מוטרד מכך שמקום מעצר הבית המוצע קרוב למגוריה של המתלוננת, ומתברר שלסניגור לא נגרמו הרעיונות הייחודיים: "שהמתלוננת תעבור לצפון הארץ". התובעת נרעשת ובצדק: "רשמת את זה?". הסניגור: "זה מה שאתם מבקשים". וסטרמן חותך את הוויכוח ועובר לתכל'ס: "אני רוצה לשמוע את האבא [אחד המפקחים המוצעים], לא את המתלוננת. שהאמא [גם היא מפקחת מוצעת] תצא בינתיים". וסטרמן חוקר בפירוט רב את האב: "אתה יודע למה הוא פה? מה אומרים שהוא עשה? מה? מה אומרים שהוא עשה? הוא שמע מה שאומרים שהוא עשה?". החשוד מנסה להתערב, וסטרמן משתיק אותו וחוסר שביעות רצונו נראה על פניו; לי תשובותיו של האב נשמעות כהאשמת הקורבן. "אתה יודע שהוא משתמש באלכוהול?", ממשיך וסטרמן. "תודה רבה, אפשר להכניס את האמא". האם, בניגוד לאב, אינה צריכה תרגום לרוסית, אך וסטרמן עד לקשיים אפשריים: "אם את לא מבינה מה אני אומר, תגידי לי. את יודעת למה הוא פה? מה אומרים שהוא עשה? את מודעת לכך שהוא צורך אלכוהול? את מכירה את הנושא שהוא שותה אלכוהול? את יודעת מה זה עושה לו?". האם: "לפעמים הוא שותה ביום שישי, אבל הוא רגוע. אבל זה קרה - קרה". וסטרמן: "מה זאת אומרת 'זה קרה - קרה'?". האם חוזרת למעשה על גרסת בנה, ווסטרמן קולע בשאלות הבאות: "הוא שומע לך? הוא עושה מה שאת אומרת לו? ואת מבינה מה התפקיד של הפיקוח? אם הוא ישוחרר - אני לא יודע אם הוא ישוחרר - מה התפקיד שלך? מה אסור לו לעשות? את יודעת שאם תהיי מפקחת, תצטרכי לחתום על ערבות והתחייבות כספית, שאם לא תעמדי בתנאים - תצטרכי לשלם כסף". וסטרמן מגשש אצל הסניגור לגבי אפשרות שילובו של הנאשם בקהילה, אך הלה משיב שהאיש אינו מתאים. הוא מכתיב החלטה: "האירועים המתוארים בכתב האישום אירעו לכאורה על-רקע צריכת משקאות אלכוהוליים בידי המשיב". העימות בינו לבין רעייתו התרחש בין היתר בשל שתיינותו: הוא היכה אותה בראשה, בבטנה ובצווארה ונגרמו לה חבלות. וסטרמן מזכיר שמדובר בעילת מסוכנות סטטוטורית ואת עברו הפלילי של הנאשם, בעיקר בעבירות רכוש. בית המשפט מחויב לבחון חלופת מעצר שתאיין את המסוכנות, ממשיך וסטרמן, ואינו שולל על הסף אפשרות כזאת - בתנאי שהיא תתן מענה לבעיית האלכוהול. "עם זאת, יש צורך שחלופת מעצר כאמור תתן מענה לבעיית המסוכנות, ולא התרשמתי שחלופת המעצר היא כזו. אביו של המשיב אינו מודע למיוחס לו, וספק אם הוא מכיר בקושי של דפוסי השימוש באלכוהול בידי בנו. גם האם, אשר בדומה לאב הותירה על בית המשפט רושם כמי שמעוניינת מאוד לסייע לבנה, נוטה לצמצם במיוחס לו ובקושי הנובע מדפוסי שימוש באלכוהול על ידו". לכן דוחה וסטרמן את הבקשה, הסניגור שב ואומר בתשובה לשאלתו שאין אפשרות לקליטה בקהילה, וכל שנותר לווסטרמן הוא להביע את התקווה ש"תהיה הצעה אחרת".

"ההצעה לבוא בדברים יותר מתאימה"

כעת נוצרת מהומה מסוימת ויש צורך לדחות שורה של דיונים - שתי תופעות אופייניות לימי מעצרים ופלילים. סניגור אחד טוען שהוא לא יכול לקיים את הדיון אחרי ההפסקה ומרים את קולו, אך וסטרמן אינו מתרגש. הסנינגור: "אדוני ראה את חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי?". וסטרמן בקיא כרגיל: "כן. התבקשה השלמה לגבי הכשירות הדיונית ויש פה פסקה אחת על זה. אדוני חולק על חוות הדעת; הבנתי". הסניגור: "אני לא יודע מה ניתן לעשות במצב כזה". וסטרמן: "מה המדינה חושבת? יש לי פה חוות דעת של גורם מקצועי. אני לא רואה מה בית המשפט יכול לעשות". הסניגור והתובעת משוחחים, וסטרמן מעיין בחוות הדעת. לבסוף הסניגור מבקש דחייה כדי לבוא בדברים עם התביעה, ולאחר מכן מדבר בקול עם קרוב משפחה של הנאשם - ללא תגובה של וסטרמן. וסטרמן רוצה להתקדם: "לפחות לפי חוות הדעת אפשר לבצע כאן הקראה". הוא פונה לנאשם: "אתה מבין מה כתוב בכתב האישום, מה אומרים שעשית? אתה מבין מה אומרים שעשית? הסניגור הסביר לך מה אומרים שעשית?". הנאשם אינו משיב לעניין, וסטרמן ממהר להשתיק מהומה קטנה ומבין שלא יקבל מענה ישיר מהנאשם. הסניגור רוצה להציע חלופת מעצר; וסטרמן: "אני חושב שההצעה הקודמת של אדוני, לבוא בדברים עם המאשימה, יותר מתאימה". הוא דוחה את התיק העיקרי ל-26.7.22 ומכניס להחלטה שהצדדים יבואו בדברים עד למועד זה.

השורה התחתונה:בקיאות מרשימה בפרטיהם של התיקים ושמירה על שקט וסדר - כמובן באופן יחסי להתנהלות המוכרת היטב באולמות דומים. וסטרמן מצליח לקדם את התיקים, ושוב כרגיל - כל עוד הצדדים אינם מבקשים דחיות והנאשמים טורחים להתייצב.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.