בהתחלה נקרא המלון מלון פיינגולד. בהמשך שונה שמו למלון אליזבת (אלישבע) על שם רעייתו של יזם המלון שלמה פיינגולד אליזבת קולוויל, צעירה נוצרייה יתומה ממוצא סקוטי. לאחר מותה של אליזבט ב-1915 לאחר מחלה נשא שלמה פיינגולד לאישה שנייה את יהודית, בת הרב הרמן שנדל, שעלתה לארץ ישראל בשנת 1917. אישה נוספת בחייו של פיינגולד שנראתה בחברתו לא מעט ונקשרה אליו, הייתה מרגרט אליס פלמר. בריטית נוצרייה עשירה, בתו של המהנדס הבריטי סר פרדריק פלמר, שבנה את נמל חיפה. מרגרט סייעה במימון עסקיו ומפעליו של פיינגולד ובהם הקמת מלון אליזבת בטבריה.

מלון מהמפוארים בארץ

המלון אליזבת בטבריה היה מבנה בן שלוש קומות מהמלונות היפים בארץ. הוא ניצב על גבעה הצופה לנוף הכנרת ולגולן. הוא כלל כ-80 חדרי אירוח. מעל גג אגפו הימני הייתה כיפה המזכירה את כיפת בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב ובאגפו השמאלי הוקמו אולם תיאטרון ובית קולנוע ובו כ-500 מקומות ישיבה. היציע והתאים באולם התיאטרון-קולנוע היו מרופדים בבד קטיפה אדום, ומהתקרות השתלשלו נברשות נטיפי זכוכית. הוצגו בו סרטים, סרטי ראינוע, הצגות ועוד.

המלון כלל מבואה שבמרכזה מזרקת שיש מפוארת, אולם מפואר עם כסאות מרופדים בקטיפה אדומה, חדרי ברידג' וביליארד. חדר אוכל, וכן אולם מפואר לנשפי ריקודים עם מרפסת גדולה משקיפה לנוף ים כנרת. גרם מדרגות מפוארות משיש, ומערכות כלים יוקרתיים קידמו את פני האורחים. חלק מקירות וממרצפות המלון היו מעוטרים בעיטורים ובציורי קיר למיניהם. סביב המלון הייתה גינה נאה רחבת ידיים.

מוקד משיכה לתיירים, צליינים ונופשים יהודים

המלון הפך חיש מהר מוקד משיכה לתיירים, לצליינים ולנופשים יהודים. ותיקי האזור זכרו כי בני נוער מעמק הירדן ואיכרים מהגליל התחתון נהרו בעגלות רתומות לפרדות כדי לחזות בהופעות של תיאטרון "אוהל" ו"הבימה" שהתקיימו במלון. לאחר פתיחת המלון ב-1929 החל פיינגולד לנהל אותו בעצמו ובמקביל עבר להתגורר בו יחד עם אשתו השנייה, יהודית, ועם מרגרט אליס פלמר. למרות הפופולריות של המלון, נאלץ פיינגולד להכריז ב-1931 על פשיטת רגל ולמכור אותו תוך שהוא ממשיך לנהל אותו כשכיר. בפברואר 1934 עבר המלון לניהולו של פנסיון זלצמן ובתקופת מלחמת העולם השנייה השתכנו בו קצינים וחיילים בריטים והוא הפך לפופולרי בקרב אנשי צבא בריטים. שלמה פיינגולד, רעייתו יהודית ושותפתו לעסקים מרגרט פלמר המשיכו להתגורר במלון עד פטירתו של פיינגולד ב-1935 והוא בן 70. פיינגולד היה דמות מרתקת ומורכבת ששווה כתבה בפני עצמה. הוא נקבר בבית העלמין בטבריה ועל מצבתו נחקק: "חלוץ נאמן לארץ ישראל וליושביה שלמה בן דוד פיינגולד". זמן קצר אחר מותו עקרה מרגרט פלמר מטבריה ועברה להתגורר במושבה הגרמנית בירושלים. פלמר מתה בשנת 1944. אלמנתו של שלמה פיינגולד יהודית פיינגולד הוסיפה להתגורר במלון והתפרנסה בדוחק ממכירת מוצרים בקיוסק קטן שהפעילה בחצר המלון עד פטירתה בשנת 1953. היא נקברה בבית העלמין בטבריה.

חידוש המלון בשם מלון גינוסר

עם סיום המנדט הבריטי ב-1948 ננטש המלון. ב-15 בנובמבר 1949 הושק המלון בשמו החדש מלון גינוסר כשאולם הקולנוע בו ממשיך לפעול לצידו תחת השם אלישבע. בסוף שנות השישים נסגר המלון סופית. אולם בית הקולנוע המשיך לפעול עד תחילת שנות ה-80. לאחר שמבנה המלון ניטש הוא הפך עם הזמן למזבלה ומקום משכן להומלסים ופולשים למיניהם, וסבל מוונדליזם. באוגוסט 2001 נשרף המלון וכיפת המבנה המרשימה קרסה. לפני שנים ספורות רכשו את מתחם המלון ההיסטורי יזמים ונמסר כי יש כוונה להקים בשטח המלון מגדל דירות לצד מלון בוטיק. באחרונה, כך דווח בעיתונות המקומית, אירעו במתחם המלון בזה אחר זה שריפות מסתוריות חוזרות ונשנות. כבאיות אש הוזעקו לכבותן.

שימור המלון

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל הכריזה בתחילת שנות ה-2000 על מבנה מלון אליזבת (אלישבע) כאתר מורשת לשימור בשל ערכו ההיסטורי והאדריכלי. חבל ומקומם שבמשך עשרות שנים מוזנח המבנה ההיסטורי היפה הזה שהוא באמת פנינה היסטורית ואדריכלית מהדרגה הראשונה ולא עבר שימור מחמיר כפי שמבנה מסוגו ראוי שיעבור. הזנחתו של מבנה היסטורי זה שנמשכת שנים רבות הביאה במהלך השנים להידרדרות קשה במצבו הפיזי והיא מבישה. באוגוסט 2021 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה תוכנית לשיקום ולשימור מתחם מלון אליזבת ההיסטורי. נמסר כי על-פי התוכנית יוקם בשטח המלון מלון בוטיק עם 80 חדרים ולצדו מגדל מגורים בן קרוב ל-20 קומות עם 144 יחידות דיור על שטח של כ-5.2 דונם, תשומר ותשוחזר חזית המבנה הקדמי וגרמי המדרגות אליו וכן ישוחזר הגן המקורי שהיה במלון. פעילי שימור טוענים כי מגדל המגורים רב הקומות שיוקם בצמוד למלון אליזבת ההיסטורי יאפיל על המבנה ההיסטורי וייחודו ויפגע ביופיו ובצביונו המקורי של מבנה המלון ההיסטורי, שהיה כאמור בזמנו אחד מהמבנים היפים בארץ. האם תמומש תוכנית השימור לאחר עשרות שנים שהמבנה עומד נטוש ומוזנח? ואם כן האם יהיה זה שימור ראוי ומכובד. ימים יגידו.