X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
גולדה מאיר [צילום: משה פרידן/לע"מ]
גולדה האחרת
סיפורה של גולדה מאיר וקיבוץ רביבים בעקבות ספרו של יגאל צחור - גולדה מזווית אחרת משנה את גישתנו החד ממדית לגולדה מאיר שראתה רק את "מחדלה" ביום כיפור
חלק בלתי מוכר
ספר הכולל זיכרונות, ציטוטים, תקצירים מחוקרים וספרים שהתפרסמו לאחרונה ועושה בהחלט צדק עם הפן הזה, הבלתי מוכר של דמותה.

פתיח
לאחרונה מרבים לדבר שוב על חלקה של גולדה לא רק במלחמת יום כיפור, ועל כך שנעשה לה עוול כאשר הוטלה עליה האחריות הבלעדית למחדל. בשנים האחרונות התפרסם יותר ויותר חומר על פעילותה בתקופת היישוב כבכירה במפא"י, כשרת העבודה וכשרת החוץ כמעצבת נהלים וחוקים שהפכו לנכסי צאן ברזל בישראל (כמו למשל חוק הביטוח הלאומי).
משום שלא ברור האם הצעירים מכירים את עברה של מאיר, שכה השפיע על דמותה כפי שנראתה ונחוותה ברביבים הרי תזכורת קצרצרה. גולדה נולדה בשנת 1898 בקייב. היגרה בשנת 1906 עם הוריה לארה"ב, עלתה לארץ עם הוריה בשנת 1921, חיה מספר שנים עם בעלה מוריס בקיבוץ מרחביה, ועברה לירושלים שם נולדו שני בניה. השתלבה בחיי הפוליטיקה הארצית ובמפא"י, נפגשה פעמיים עם עבדאללה מלך ירדן, חתמה על מגילת העצמאות והתקרבה מאוד לדוד בן-גוריון. בשנים 1956-1949 כיהנה כשרת העבודה וחוקקה חוקים חשובים ובשנים 1966-1956 כיהנה כשרת החוץ. התעמתה עם משה שרת ואף עם בן-גוריון בעת "פרשת לבון". בשנת 1966 הוחלפה על-ידי משה שרת בשל מחלתה. סיפור חייה האישיים והרומנים שניהלה עם דוד רמז ועם זלמן שזר אף הם ידועים. בשנים 1969 - 1974 הייתה לראש ממשלה ועמדה במבחן החשוב בחייה - מלחמת יום כיפור. גולדה נפטרה בשנת 1978.
לאחרונה, נטל על עצמו הסופר והחוקר יגאל צחור, איש רביבים, את המשימה להציג את גולדה מאיר מזווית הפחות מוכרת בציבור: גולדה כאדם, כנאהבת, כאם וכסבתא ופעילה ומעורבת בקליטת העולים וביישוב הארץ. בנוסף, הספר מאיר תחום נוסף והוא - יחסיה המיוחדים של גולדה עם קיבוץ רביבים בזכות היות בתה חברת קיבוץ ובזכות ביקוריה במועד ובחולין שם. גולדה אהבה את הקיבוץ, את חבריו ואף הופיעה לא פעם בפניהם בסיפוריה על המצב. מדובר אם כן בספר הכולל זיכרונות, ציטוטים, תקצירים מחוקרים וספרים שהתפרסמו לאחרונה ועושה בהחלט צדק עם הפן הזה, הבלתי מוכר של דמותה. מכיוון שאין זה מחקר אקדמי לא נשאל בפתיח האם הציג הסופר את שאלת המחקר הנכונה אלא נעריך את תרומתו להבנת יתר של פועלה של מאיר והבלטת הישגיה בתפקידיה כפועל יוצא מאישיותה המיוחדת אותה זכו להכיר חברי קיבוץ רביבים.

על מלאכת הספר
יגאל צחור [צילום: יוטיוב]
"בחוברת הזאת סיפרנו על גולדה האחרת, זאת שהציבור לא הכיר ולא שמע. אנו תקוה שיהי בכך לתקן ולהשלים את דמותה כפי שהצטיירה במשך השנים..."
▪  ▪  ▪

לאחרונה יצא ספר הנקרא "גולדה האחרת" בעריכתו של יגאל צחור, איש רביבים שאף ביצע את המחקר עבורו והוציאו לאור בסיוע "מרכז גולדה מאיר לתרבות" - רביבים וקיבוץ רביבים. הספר הוקדש לזכרו של משה אולניק ז"ל, מייסד וראש העמותה להנצחת זכרה של גולדה מאיר. השתתפו בעריכה יעקב סתר ועל העיצוב הופקדה רוחמה ש. הספר מכיל למעלה ממאה ושלושים עמוד וכולל בתוכו מלבד המבוא, שישה פרקים.
בספר נכללו תמונות בשחור לבן מפרקי חייה השונים של גולדה וכן ציטוטים מדברים שאמרה, מנאומים שנשאה, מפרקי זיכרונות, קטעי מחקרים וביוגרפיה וכן מהספדים שכתבו ראשי האומה עליה עם הסתלקותה. בכריכה האחורית נכתב כי בעת היוסדה של המדינה גייסה גולדה סכומי עתק עבור חימוש הצבא וכן סייעה בקליטת מאות אלפי עולים ניצולי השואה וכן את העולים מצפון אפריקה. בשנת 1969 נבחרה לראשות הממשלה והיה עליה להתמודד עם המבחן הקשה בחייה - מלחמת יום הכיפורים.
הספר חושף עתה צדדים נוספים באישיותה של גולדה שלא דובר בהם עד עתה כמו למשל אישיותה ורגישותה ויכולתה המיוחדת להידבר עם אנשים מכל קצוות הקשת החברתית-פוליטית וזאת ללא סיסמאות ומליצות נבובות. מסיים העורך במילים אלו: "בחוברת הזאת סיפרנו על גולדה האחרת, זאת שהציבור לא הכיר ולא שמע. אנו תקוה שיהי בכך לתקן ולהשלים את דמותה כפי שהצטיירה במשך השנים בעיני מי שלא הכירוה. זוהי גולדה שלא הכרנו וכפי שהייתה באמת".

פירוט על דרך עשיית הספר
העורך הוסיף קטעים ססגוניים באישיותה כמו למשל אהבותיה, הריקודים עם ראשי מדינות אפריקה, אהבתה לבישול ועוד
▪  ▪  ▪

גולדה מאיר הייתה שליחת ציבור יותר משישים שנה ורק בערוב ימיה התפנתה לכתוב את סיפור חייה ("חיי"). מעט ידוע בציבור על נחישותה במהלך מלחמת יום הכיפור ומשום כך נוספו לספרו של צחור קטעים המאירים באור נוסף את דמותה הפחות ידועה שלה. רק עתה לדעת העורך, מתגלה אנושיותה וכוח התעקשותה לומר את אשר על ליבה לכל אדם ואדם. היא לא פחדה מגדולי עולם ולא מהביקורת הבוטה של "הפנתרים השחורים" אשר בלא ידיעתם תרמה רבות לשיפור המצב הכלכלי של השכבות החלשות.
בנוסף הוסיף העורך קטעים ססגוניים באישיותה כמו למשל אהבותיה, הריקודים עם ראשי מדינות אפריקה, אהבתה לבישול ועוד. החוברת של צחור נכתבה בשיתוף עם כותבים נוספים ביניהם קטעים מספרה "חיי" וקטעים שכתבה ריקי כהן על התלהבות הנעורים שלה. על קשריה עם קיבוץ רביבים ומבט אחר על מקומה במלחמת יום-הכיפורים כתב החוקר חגי צורף. וכן כותבים נוספים צעירים וותיקים שכתבו עליה לאחר מותה. התמונות נמסרו לעורך באדיבות מכון המחקר ע"ש גולדה מאיר, מאוספו של נכדה שאול רחבי, מארכיון רביבים ומלשכת העיתונות הממשלתית. צחור אסף את החומרים, כתב אותם והביאם לדפוס.

גולדה מאיר בטרם עלייתה
מאיר. נחישות [צילום: דוד האריס/לע"מ]
אירוע בריחתה מהבית בגיל 15, לבד ברכבת לאחותה בדנוור, גיבש את אישיותה של גולדה כמי שיכולה להשיג מטרות עתידיות בנחישות ובתחכום
▪  ▪  ▪

מפרק א' שסוקר את חייה לפני עלייתה, נביא בקיצור מספר אירועים שהשפיעו על דרכה בעתיד. גולדה ציינה כי תחושת הרעב התמידי, אימת הפחד מהמשטרה המחפשת "אנרכיסטים" צעירים המתכנסים בהיחבא, תחושת הקור הבלתי נסבל בילדותה והמחסור באמצעים להתגבר עליו, נחרטו עמוק בזיכרונה. יתר על כן הפחד מפני פוגרום מתקרב, החשש של כל יהודי מאכזריות הקוזקים, ייתכן שהם היו הבסיס להכרתה בבגרותה בצורך בכוח ובנשק כדי להתגונן מפני כל אלה.
אירוע בריחתה מהבית בגיל 15, לבד ברכבת לאחותה בדנוור, גיבש את אישיותה של גולדה כמי שיכולה להשיג מטרות עתידיות בנחישות ובתחכום. בבית אחותה בדנוור פגשה צעירים מקומיים שהיגרו כמוה מאירופה, נלהבים, סוציאליסטים ורומנטיים. רובם דיברו יידיש והנושאים על הפרק היו הקומוניזם, הסוציאליזם, ספרות יידישאית, שירה רוסית, הציור הצרפתי, קפיטליזם, פציפיזם ואף על מהפכנים דרום אמריקניים. מעמדה של האישה בעידן החדש ומעמד השחורים היו אף הם נושאים לוויכוח. לראשונה שמעה כאן מאיר על דגניה, א.ד. גורדון ועל האפשרות לעלות ארצה ולעבד את האדמה. באירועים אלה פגשה את מוריס שהיה בן 19 ולעתיד אבי ילדיה, שהפליא בהרצאותיו על ספרות ואמנות והשניים התאהבו.

הבטחה לעתיד
מאיר. שוויון חברתי [צילום: טדי בראונר/לע"מ]
עוגמת הרוח הקשה ביותר - האבדות ביום הכיפורים והעובדה שלא סלחה לעצמה על שהלכה אחר עצת המומחים בדבר "הסבירות הנמוכה" למלחמה
▪  ▪  ▪

תחת סעיף זה מביא צחור את לבטיה הרומנטיים העדינים ביותר של גולדה שעה שסיפרה למוריס אהובה על שובה למילווקי ועל שבועתם להתחתן בקרוב. בעת שהותה בדנוור גיבשה את השקפתה בדבר הצורך בשוויון בין נשים לגברים. גולדה לא הסתפקה "בהעדפה מתקנת" בה בן-גוריון ביקש להכניסה כאישה לממשלה הזמנית. כבת להורים ממעמד כלכלי נמוך היא חשה שבעתיד תעשה הכל למען שוויון חברתי וכלכלי בקרב המדינה הצעירה.
בהמשך צירף צחור קטעים מחייה של גולדה כאימא שנכתבו בידי מנחם ושרה בניה והם בלתי מוכרים ברובם לציבור. מזיכרונות הבנים עולה כי גולדה חשה תסכול רב בין חובתה כאם לילדיה לבין התפקידים הציבוריים הבכירים שהוטלו עליה וגזלו את רוב זמנה. הילדים זכרו את לילות השבת ההומים בהם התאספו בדירתה גדולי המדינה וכך התוודעו למנהיגות בעודם ילדים. עד השליחות לארה"ב דיברה גולדה עם ילדיה (עד גיל 7-6) יידיש ולאחר מכן בשליחותה לארצות העולם, היא החליטה לדבר עמם רק עברית.
הילדים היו שותפים לרגישותה של גולדה לנוער במצוקה שהקימה לצורך פתרון בעיה זו ועדה ממשלתית מיוחדת. בשנים האחרונות לכהונתה רבצה עליה תוגה בשל תופעת הירידה, צמצום העלייה, הפער החברתי הגדל והולך, החומרנות, והאלימות הגוברת. ועוגמת הרוח הקשה ביותר - האבדות ביום הכיפורים והעובדה שלא סלחה לעצמה על שהלכה אחר עצת המומחים בדבר "הסבירות הנמוכה" למלחמה. על-אף שהייתה פרקטית ולא שגתה באשליות לגבי אויבנו, היא האמינה כי השלום בוא יבוא. זיכרונותיה של גולדה מחייה במרחביה ובתל אביב גם הם מוכיחים את מאמציה להשתלב בעמדות מנהיגותיות-סוציאליסטיות בצד קיום חיי משפחה מקובלים עד כמה שאפשר.

גולדה וקיבוץ רביבים
רביבים [צילום: דוד אלדן/לע"מ]
נראה שברביבים מצאה את צורת החיים הצודקת כפי שחלמה עליה במרחביה בשנת 1922
▪  ▪  ▪

בפרק ג' הביא העורך צחור כמה נקודות מבט על יחסיה המיוחדים של גולדה, הסבתא של בתה שרה, ובאמצעותה עם קיבוץ רביבים וחבריו. צחור מעיד שהמפגש הראשון של גולדה עם בתה החלוצה על אדמות רביבים היה בשנת 1945. בהמשך מובאים דבריו של חגי צורף, עורך הספר "גולדה מאיר, הרביעית בראשי הממשלה". נראה שברביבים מצאה את צורת החיים הצודקת כפי שחלמה עליה במרחביה בשנת 1922.
בשנות החמישים נולדו 2 נכדיה ויחסיה עם הקיבוץ התהדקו. היא השתתפה בשיחות ובאירועים והועמדה לרשותה דירה צנועה שתוכל לארח בה אישים שבאו לבקרה. מעשית דאגה להארכת קו ירקון נגב עד רביבים, סלילת כביש רביבים-צאלים, וביטול נוהג ניתוק הקשר הטלפוני של רביבים בסופי שבוע לאחר שדיברה על כך עם שר הדואר. החל משנת 1956, כשהחליפה את משה שרת כשר חוץ, המשיכה לסייע לקיבוץ. עם הבחרה בשנת 1969 לראשות הממשלה צמצמה את ביקוריה אך העמיקה לדברי נכדה שאול, את קשריה והסיוע לקיבוץ.
בוויכוח על יחסי דת מדינה הביאה דוגמה את יחסה החיובי של רביבים לדת ולמסורת מבלי להיות "דתיים". את יום כיפור 1973 החליטה לבלות בתל אביב ולא ברביבים עקב הידיעות על מלחמה מתקרבת. כשפרשה, הציע לה הקיבוץ לחיות ברביבים אולם היא סירבה ונשארה בתל אביב. צחור שילב כאן כמה זיכרונות ותמונות מארכיון רביבים המעידים על הקשר החם, המשפחתי עם חברי הקיבוץ.

גולדה מאיר לוקחת אחריות אישית
"אם מישהו צריך לשאת באחריות הפרלמנטרית אני רואה בראש וראשונה (אותי) אחראית לכך..."
▪  ▪  ▪

בפרק זה (דברים ולקט) מביא העורך דברים מטעם החוקר חגי צורף הנוגעים לתדמיות שנקשרו לגולדה כאשמה במחדלים ובאסונות של המלחמה. על פני כמה עמודים פורס צחור את דבריה של גולדה בכל הקשור במשבר מלחמת יום הכיפורים המתבססים על דברים שאמרה בהזדמנויות שונות (ועידות, כנסים, ישיבות ממשלה) החל מדבריה בכנסת בשנת 1970 ועד לאחר שנת 1973. כחוט השני בולטת דרישתה לעוצמה צבאית, למניעת ויתורים למצרים מול חולשה, מהרצון להימנע מקרע עם ארצות הברית והקשרים עם ניקסון וקיסינג'ר ובעיקר - להמשיך ולחתור לפתרון ביניים שיוליך בעתיד להסכם שלום.
ועדת אגרנט שיחררה אותה מהאשמה במחדל המלחמה אך גולדה כאבה את צער המשפחות על הנופלים וכעסה על עצמה שהקשיבה יתר על המידה למומחים (דיין, דדו ואחרים) ולא הלכה בתוקף אחר צו ליבה. ובמילים אלה סיכמה את תחושתה לאחר המלחמה: "...שאם מישהו צריך לשאת באחריות הפרלמנטרית אני רואה בראש וראשונה (אותי) אחראית לכך. יושבים בדיונים אנשי צבא מובהקים, מוצלחים שיודעים את כל הערכות המודיעין ופוסקים כפי שפסקו. את יכולת להחליט אחרת? נכון, אבל איש לא אמר שאסור לי להציע דבר. לא הצעתי כי חשבתי: זה באמת כך... הייתה שגיאה פטאלית בהערכת המידע שהיה בידנו. גם שלי...". דברים ברוח זאת אמרה גולדה בישיבת מרכז המפלגה ב 5 בדצמבר 1973.

החוקר חגי צורף - גולדה במלחמת יום הכיפורים
מחיר כבד [צילום: משה מילנר/לע"מ]
עם סיומה של המלחמה הבהירה מאיר שהמחיר הכבד שהעם שילם מחייב הליכה להפרדת כוחות ובהמשכו, ללא הפסקה, על קיום שיחות שלום עם המצרים
▪  ▪  ▪

צחור צירף בפרק זה ארבעה סעיפים הלקוחים מספרם המשותף החדש של חגי צורף ומאיר בוימפלד. הקורא הרוצה להרחיב יציץ בספרם - אנחנו רק נזכיר במשפט אחד את ארבעת הסעיפים הלקוחים מספרם שצירף הסופר. תוך דקות נדרשה מאיר להכריע בשתי דילמות מהקשות במלחמה - א. פתיחת המלחמה במכת מנע. ב. גיוס מילואים נרחב. גולדה העיזה ונגד דעת דיין החליטה על גיוס מילואים רחב. היא לא אישרה מכת מנע על חיל-האוויר הסורי מחשש שזה יהיה בניגוד לדעת ארה"ב שתאשים את ישראל כמי שפתחה במלחמה ותמנע בהמשך אספקת נשק.
בישיבת הממשלה במהלך המלחמה לא התחרטה גולדה מאיר על כך שמנעה מכת מנע ועל כך יש רבים שחלקו עליה. היא אף התירה הפצצות אוויר בלב דמשק וכן את המטוסים הרוסיים שחנו בשדה התעופה בחלב. במקביל עמדה בתוקף על זירוז הרכבת האווירית שהחלה לנחות כאן ב-13 באוקטובר. באומץ רב היא תומכת במעבר מבלימה להתקפה והיא מאשרת את הצעת הרמטכ"ל לפתוח במתקפת נגד כוללת ב-10 לחודש.
היא מגבה את צה"ל על-אף האבדות הקשות, ואף התעמתה עם מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר בשל סירובה לקבל את החלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש ב-22 לחודש. מאיר רצתה מאוד ועמדה בתוקף על השלמת משימת כיתור הארמיה השלישית. עם סיומה של המלחמה הבהירה מאיר שהמחיר הכבד שהעם שילם מחייב הליכה להפרדת כוחות ובהמשכו, ללא הפסקה, על קיום שיחות שלום עם המצרים. השלום אכן הושג בשנת 1979.

מאיר בעיני בעלי תפקידים ועיתונאים
הנפש של הפוליטיקה [צילום: נתי הרניק/לע"מ]

אורח חיים צנוע
מאיר העדיפה שמירה על עקרונות אידאולוגיים על פני הפרטה ועשיית רווח קל. לו קידר, עוזרתה האישית, זכרה את אורח החיים הצנוע שהנהיגה בשגרירות הרוסית במטרה לחסוך בכספי המדינה.

כשרת חוץ מעולם לא ניסתה להסתתר מאחורי הביטוי "אין תגובה" מנהיגים מצרפת ואיטליה סוציאליסטים וקומוניסטים נשבו בקסמה ובעולמה הצבוע בשחור לבן
▪  ▪  ▪

צחור הביא ראיון עם מאיר שנערך בין השנים 1977 - 1978 המצוי בארכיון ע"ש טוביהו באוניברסיטת בן-גוריון ובהם נשאלה על נקודות חשובות בחייה ועל אישים שהשפיעו עליה. הראיון ארוך למדי ולכן נתייחס רק לכמה נקודות הבאות לחזק את התזה של צחור - גולדה האחרת. גולדה ענתה על שאלות הקשורות ל"פרשה", על יחסו המחפיר של דב"ג למשה שרת ועל זלזולו בחיים וויצמן.
בראיון לא עלו כלל שאלות הנוגעות למלחמת יום כיפור. העיתונאים התייחסו בעיקר לתפקידיה של מאיר עד היבחרה לראש הממשלה והיא תמרנה בתגובותיה בהציגה מחד את גאוניותו של בן-גוריון ומאידך - לא הסתירה כלל את חולשותיו. לאחר מותה של מאיר הוציא משרד החינוך חוברת מיוחדת שסקרה את פעילותה רבת השנים. צחור סבר שקטעים מחוברת זו יסייעו להציג את דמותה האחרת של גולדה.
נלך אם כן בעקבות בחירתו של צחור: קרן נויבך כתבה בחוברת כי למרות היותה אישה היא נחשבה למנהיגת ציבור ולא למנהיגה של נשים עד כדי כך שהיא נצרבה בזיכרון הלאומי שלנו לדעת נויבך - כגבר. יעקב צור, איש ההתיישבות ושגריר לשעבר, הדגיש את בדידותה בשעות הקשות של העם - בעת היציאה למבצע סיני, בעת בחירתה לראש הממשלה ובעת התנצלותה בפני נציגי הגלויות על שלא הבינה את גודל השעה ואפשרה "למומחים הצבאיים" להובילה באף. נאומיה לא היו רטוריקה אלא מסוג של "שיחה" שבין אדם לחברו. כך זכר זאת צור ואת הופעתה בפני 30 אלף יהודי בואנס איירס.
כשרת חוץ מעולם לא ניסתה להסתתר מאחורי הביטוי "אין תגובה". מנהיגים מצרפת ואיטליה סוציאליסטים וקומוניסטים נשבו בקסמה ובעולמה הצבוע בשחור לבן. מאיר העדיפה שמירה על עקרונות אידאולוגיים על פני הפרטה ועשיית רווח קל. לו קידר, עוזרתה האישית, זכרה את אורח החיים הצנוע שהנהיגה בשגרירות הרוסית במטרה לחסוך בכספי המדינה. קידר ליוותה אותה בביקור בבית הכנסת במוסקבה והתפעלה מהאהבה שהרעיפו עליה. היא הסתובבה לפי דברי קידר בהרגשת אשם כבדה על-אף שהוכח שחלקה במחדלי המלחמה היה קטן ביותר.
נשיא המדינה נבון אמר בהספד ביום פטירתה ..."הסתלקה מאיתנו מנהיגה לאומית נדירה: דמות מופת, שכל חייה היו קודש לעם ישראל, ללא תנאי וללא שיור. יהודייה ברמ"ח אבריה שהזדהתה עם גורלו של כל קיבוץ יהודי ברחבי תבל. שאבה מן הטרגדיה והגבורה של עם ישראל לדורותיו כוחות נפש אדירים לייצוג עניינו לפני אומות העולם בגאווה ובאומץ בלתי נדלים. מה שהשיגה למען מדינת ישראל בחומר וברוח - אין ערוך לו ואין דומה לו". ישראל אלדד, יריב אידאולוגי הפליג בשבחה ושמעון פרס קבע בחוברת שהיא "העניקה לפוליטיקה את הנפש".

עוד זוויות באשר לדמותה
בסיום הפרק הדגיש העורך את כמיהתה לשלום של מאיר, תכונה שכל כך הרבה שנים נהגו החוקרים, הפוליטיקאים ואישי ציבור להסתיר
▪  ▪  ▪

לקטעים אלה הוסיף העורך דברים שכתב בנפרד - עם מלאות 41 שנה לפטירתה. הוא הבליט את הביקורות שהופנו אליה - יחס מתנשא לפנתרים השחורים, התנגדותה לתיווכו של גונאר יארינג מטעם האו"ם ולכאורה אחריותה למחדל מלחמת יום הכיפורים - ומוכיח שאין הצדקה לביקורת זו כלל. צחור מביא מסמכים המעידים על שינוי היחס בקרב הדור הצעיר כלפי מאיר, ובסיום הפרק הוא מביא קטעים מהראיון שערכה נויה מטלון בו לכאורה נשאלת מאיר על מלחמת אוקראינה ועל הסיכוי לשלום ופורסם במגזין ליברל. בסיום הפרק הדגיש העורך את כמיהתה לשלום של מאיר, תכונה שכל כך הרבה שנים נהגו החוקרים, הפוליטיקאים ואישי ציבור להסתיר.

דברי סיום

בתום הקריאה של הספר, ניתן לומר בבטחה שהעורך יגאל צחור, הצליח בהחלט לשנות את גישתנו החד ממדית לגולדה מאיר שראתה רק את "מחדלה" ביום כיפור. הוא הביא בדבריו ודברי חוקרים ותורמים אחרים כולל חומר מארכיון הקיבוץ, זוויות חדשות ובלתי מוכרות על גולדה מאיר שמציגות אותה כנערה סקרנית, נועזת, כנאהבת, כאשה נשואה המתנסה בצורות חיים חלוצית (מרחביה) וכאשה דעתנית בעלת אמונה סוציאליסטית-ציונית לוהטת שמילאה את התפקידים החשובים ביותר במפלגה (מפא"י) ביישוב ובמדינה.
בנוסף הבהיר העורך בצורה עדינה ואובייקטיבית את מערכת היחסים המיוחדת שנוצרה בין גולדה מאיר, הסבתא, לבין קיבוץ רביבים. אין ספק שצחור נשען גם על מסקנות החוקרים צורף ובוימפלד שטענו כי נעשה למאיר "רצח אופי", שהציגו את הפן הפרגמטי שלה ונכונותה לפשרות, על העיוות ההיסטורי ששריד תלה בה כמי שמתעקשת ליצור קשר עם סאדאת ואת אחריותו הכבדה של ראש אמ"ן אלי זעירא באחריותו למחדל.
רוצו לעיין, שווה.

לקריאה נוספת
צחור י, (מחקר ועריכה), גולדה האחרת, 2022.
צורף חגי, גולדה, 2016.
מאיר גולדה, חיי, 1975.
גולדשטיין יוסי, גולדה ביוגרפיה, 2012.
צורף חגי ומאיר בוימפלד, יבוא יום, 2022.
תאריך:  12/10/2022   |   עודכן:  12/10/2022
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות מלחמת יום הכיפורים
אביתר בן-צדף
לרגל יום הכיפורים - סיפורים מהכתק"ל, שנע ב"מובלעת" הסורית לפני מלחמת ההתשה שאחרי מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה בחורף ה׳תשל"ד    המתקן המדהים של ה"דודות" מהוועד למען החייל    חמקתי מפצצת מרגמה סורית, ונענשתי    חלק ראשון מזיכרונות של קשר פרוע
אביתר בן-צדף
עיון מפוכח במה שהיה במלחמת יום הכיפורים אינו תומך במיתוס הרווח בישראל, שניצחנו במלחמה    איבדנו אלפי אנשים, ספגנו אלפי פצועים והלומי-קרב, ובראשונה נאלצה מדינת ישראל להתמודד עם מאות חיילינו, שנפלו בשבי האויב    חיילינו ומפקדיהם הזוטרים לחמו בגבורה, בתושייה ובהקרבה, אך טעויות נוראיות של הפיקוד הבכיר איינו את עוז-רוחם
אורי מילשטיין
שיחה בערוץ 14 בין שי גולדן לביני על המשמעות העמוקה וארוכת הטווח של מלחמת יום הכיפורים, שבכירי צה"ל, ההיסטוריונים והעיתונאים מאז ועד היום מדחיקים אותה
אביתר בן-צדף
מחדל ההתרעה לא גרם לכישלון צבאנו במלחמת יום הכיפורים, כפי שהצליחה ועדת אגרנט להטעות את הציבור הישראלי, שמאמין לשטות זו עד עצם היום הזה    לאחר ארבעים ותשע שנה עדיין עסוקים אצלנו במרץ רב באפולוגטיקה, שהופכת את התבוסה הנוראה בתשרי ה'תשל"ד ל"ניצחון הגדול ביותר שלנו", ויש המפריזים עד כדי "הניצחון הגדול ביותר בהיסטוריה הצבאית"
יורם דורי
כיוון שכבר הגיעו לידיעתנו הידיעות על המצב הקשה במעוזים וכישלון התקפת הנגד של החטיבה והיעדרותו בתום הקרב של חברנו אריה דובדבני, עסקנו בשיחתנו האחרונה בעיקר בחטא היוהרה שחלתה בו הציבוריות הישראלית
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il