בתחילת החודש, רוכב קורקינט חשמלי כמעט שם קץ לחייה של פעוטה בת ארבע כשהרשה לעצמו לדהור במהירות עצומה באזור נמל תל אביב, המלא עד אפס מקום בילדים. למרבה המזל, הפעוטה שנדרסה לא נהרגה, אלא "רק" נותרה עם לסת מרוסקת ועם כאבים קשים שילוו אותה במהלך החלמתה הממושכת. הילדה בת השלוש וחצי שלי, רוני, ניצלה מגורל דומה לפני מספר ימים, בערב ראש השנה, כשרצה ושיחקה ברחבת המרכז המסחרי ליד ביתנו ונעצרה, בעקבות צעקה מחרישת אוזניים שלי, רגע לפני שאופנוע ששעט לכיוונה פגע בה. לפני שנתיים קרה לנו מקרה זהה.
אירועים כאלו ממחישים באופן מצמרר לכל הורה לילדים קטנים שכדי שזה לא יקרה גם לילד שלו, נחוץ שיפור דחוף בהסדרת התחבורה הקלה במרחב העירוני. אין ספק בחיוניותה של התחבורה הקלה על-מנת להפחית את השימוש ברכב הפרטי ואת העומס בכבישים וברור כי על משרד התחבורה והרשות המקומית לעודד את השימוש באלטרנטיבות תחבורתיות, אך גם עליהן יש להחיל רגולציה. על-רקע זה שמחתי מאוד לשמוע על היוזמה של שרת התחבורה מרב מיכאלי מהימים האחרונים, שמבטיחה לתגבר את האכיפה, לקבוע קנסות לעבירות רכיבה של קורקינטים ואופניים חשמליים ולחייב את רוכביהם לשאת לוחיות רישוי.
כיום הפיקוח היחיד שמבוצע בפועל-כנגד הכלים הקלים נובע מהצבת תנאים על-ידי עיריית תל אביב יפו לחברות המפעילות את הכלים השיתופיים וזאת כנגד אישור שימוש בכלים אלו במרחב הציבורי - כגון חובת חניה במקומות מוסדרים והגבלת מהירות הנסיעה של הכלים. לצערנו, אכיפה זו אינה מספיקה ועל-מנת לייצר מרחב מוגן ובטוח עבור ילדינו יש צורך בחובת רישוי לכלל הכלים הקלים, הן השיתופיים והן הפרטיים כדי לאכוף עבירות תנועה באותם הסטנדרטים החלים על הרכב הפרטי.
על אף שהכלים הקלים השיתופיים נושאים כיום לוחיות רישוי, בהיעדר חובת הצבת לוחיות רישוי גם בכלים הקלים הפרטיים לא ניתן לעשות בהן שימוש מחשש ל"אכיפה בררנית" בין הכלים השיתופיים לכלים הפרטיים.
החלטתה החשובה של השרה מרב מיכאלי מהווה צעד חיוני בדרך למימוש המהפכה שמיכאלי החלה להוביל בתחום התחבורה, ושבמרכזה הפחתה הדרגתית בשימוש ברכב הפרטי בכבישים בכלל, ובתוך מרכזי הערים בפרט. העומס ההולך ומחריף בכבישים, תשתיות התחבורה שאינן יכולות לעמוד בעלייה במספר כלי הרכב הפרטיים הכרוכה בגידול באוכלוסייה, והנזק הסביבתי המצטבר והמחמיר אף הוא שנגרם כתוצאה מריבוי כלי הרכב הממונעים מבוססי הדלק - כל אלו הביאו את רוב מדינות המערב, ובייחוד את הערים המתקדמות בעולם, להכיר בכך שהעתיד טמון בצורות תחבורה אלטרנטיביות. זו הסיבה לכך שהתוואי של רבות מערי אירופה שונה בשנים האחרונות באופן המעניק עדיפות לתחבורה ציבורית, תחבורה קלה והולכי רגל, ובחלק מהכבישים כמעט שלא רואים כבר כלי רכב פרטיים. העבודות המסיביות שנעשות בתל אביב כיום מיועדות לאותה מטרה.
מכאן, דווקא בגלל שכל כך חשוב לעודד את התושבים לנסוע באופניים ובקורקינטים, כך גם חשוב להחיל עליהם רגולציה. כן, השימוש הגובר בתחבורה הקלה, כתחליף למכונית, הוא מבורך ויש לעודד אותו, אך על אחת כמה וכמה חשוב גם להחיל על אותם כלים רגולציה ולמנוע מצב שבו התחום פרוץ, מועד לתאונות ולפגיעה בביטחון הולכי הרגל ומעורר רתיעה מובנת בקרב חלקים נרחבים בציבור. היעד שאליו עלינו לשאוף הוא שהקורקינטים והאופניים החשמליים, כמו גם התלת-אופן (כלי רכב קל נוסף שנפוץ בקרב משפחות והורים צעירים שיש להפוך את השימוש בו לחוקי ולהסדירו) ייסעו בכבישים ובשבילים המיועדים לכך, ובהדרגה יחליפו במידה רבה את המכוניות הפרטיות. כדי להגיע לכך, דרוש פיקוח שיבטיח שרוכבי כלי רכב מסוגים אלו שבחרו לעבור על החוק, לנסוע על המדרכה ולסכן הולכי רגל, ייקנסו או ייענשו בהתאם.
שינויים בכל אחד מתחומי החיים מעוררים פעמים רבות התנגדות. השימוש בקורקינטים או באופניים חשמליים נראה לרבים מאיתנו מסוכן כשלעצמו. אבל האמת היא שכבר הספקנו להתרגל ולשכוח שלנהוג במכונית זה מסוכן לא פחות; שהסדרת הפיקוח והאכיפה על כלי רכב אלו תפחית באופן דרסטי את התאונות; ושככל שכלי התחבורה הקלים יחליפו את המכוניות על הכביש, כך הסכנה לנוסעים בהם תקטן. כדי שהתקוות הללו יהפכו למציאות, הקו המנחה את כל הצעדים שייעשו חייב להיות דאגה בלתי מתפשרת לשלומם, לרווחתם ולאיכות חייהם של הולכי הרגל. התוכנית החדשה מבטיחה שסוף כל סוף, משרד התחבורה ידאג גם להם.