מעצבי הסכם שטחי הים והגז, כולל ערבויות ארה"ב, מייצגים את מדיניות מחלקת המדינה, המתנפצת בשיטתיות על צוקי המזרח התיכון. לטענתם, ההסכם ימנע עימות צבאי מיידי עם חיזבאללה, יקדם את היציבות בלבנון, ישחררה ממלתעות חיזבאללה (אירן), יעניק רוח גבית למתינות, יצמצם את ממדי הטרור ויקרב את השלום עם לבנון. האמנם?

חיזבאללה ולבנון

• ארגון הטרור חיזבאללה, שהוקם ומופעל על-ידי משטר האייתולות באירן, הוא הגורם הדומיננטי - פוליטית, צבאית, דתית, חברתית, חינוכית ותקשורתית - בלבנון המתפוררת והבלתי נשלטת. כמו כל אזור בלתי נשלט (כגון תימן, עירק, סוריה, לוב, אפגניסטן ומשולש הגבולות ארגנטינה-פרגוואי-ברזיל), לבנון מהווה קרקע פוריה לטרור והברחת נשק וסמים, שהם היתרון היחסי של חיזבאללה.

• חיזבאללה התעצם באופן דרמטי מאז הקמתו ב-1982 על-ידי אנשי דת שיעים מנג'אף, שהיו ממקורבי אייתוללה חומייני. הארגון פועל להפצת המהפיכה השיעית-איסלאמית, להרחבת השליטה האירנית מהמפרץ הפרסי דרך עירק, סוריה ולבנון עד לים התיכון, ולכרסום מעמד ארה"ב במזרח התיכון. תדמית הארגון השתדרגה מאז תרומתו הגדולה להישרדות שלטון אסד בסוריה.

• חיזבאללה מהווה ציר מרכזי בפעילות האנטי-אמריקנית של משטר האייתולות במזרח התיכון, במערב וצפון אפריקה ובאמריקה הלטינית (עד גבול ארה"ב-מקסיקו), ונהנה מסיוע פיננסי ואספקת טילים וכלי טיס בלתי מאויישים קטלניים מאירן.

• מעמדו הדומיננטי של חיזבאללה בלבנון גרם לסעודיה, איחוד האמירויות ובחריין להפנות עורף ללבנון, ולהשעות את הסיוע הפיננסי למדינה המרוסקת, פן ישרת את יעדי חיזבאללה.

הסכם שטחי הים והגז לעומת הסכמי אברהם

• הסכמי אברהם, כמו גם העמקת הקשרים עם סעודיה והסכמי השלום עם מצרים וירדן, גובשו עם משטרים יציבים (יחסית למזרח התיכון המאופיין על-ידי משטרים ארעיים), פרו-אמריקנים, אנטי-אירנים ואנטי-טרור איסלאמי. מדיניות משטרים אלו אינה חורגת מביצור מעמדם בגבולות מדינותיהם.

לעומת זאת, הסכם שטחי המים והגז נחתם עם מדינה חסרת-שליטה ועתירת פיצולים דתיים, אתנים, גאוגרפים ופוליטים, הממונפים ומתודלקים על-ידי חיזבאללה האנטי-אמריקני ופרו-אירני, המהווה זרוע מובילה של הטרור האיסלאמי במזרח התיכון וברחבי העולם. חיזבאללה פועל להפצת חזון האייתולות להקמת חברה שיעית עולמית, להפיכת הרפובליקה הלבנונית לענף של "הרפובליקה האיסלאמית", להפלת המשטרים הסונים ("המשומדים") ולניצחון המהפיכה השיעית איסלאמית על המערב "הכופר", ובראש וראשונה "השטן הגדול האמריקני".

• הסכמי השלום של ישראל עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, כמו גם שדרוג היחסים המסחריים והביטחוניים עם סעודיה, נחתמו עם משטרים הרואים בדו-קיום בשלום עם ישראל אינטרס מוביל בתחומי ביטחון פנים וחוץ. משטרים אלו אינם רואים בעקירת "הישות היהודית הכופרת" מ"בית האיסלאם" (המזרח התיכון) מטרה חשובה יותר מקידום יציבותם הפנימית והאזורית, וחלקם (במיוחד איחוד האמירויות) אף עושה שינוי מהפכני וחיובי כלפי המדינה היהודית במערכת החינוך (בניגוד להקצנה של מערכת החינוך הפלשתינית).

לעומת זאת, הסכם שטחי המים והגז נחתם עם מדינה הנמצאת תחת מגף החיזבאללה, הרואה בדו-קיום בשלום עם המדינה היהודית תועבה וטומאה, ומבהיר באופן שיטתי - כמו משטר האייתולות - שדבקות בחזון השיעי איסלאמי (כולל עקירת הישות היהודית "הכופרת") עולה בחשיבותה על בוננזה כלכלית ודיפלומטית המוצעת על-ידי ארה"ב והמערב. חיזבאללה ופטרונו האירני רואים בישראל את המוצב הקדמי היעיל ביותר של "השטן האמריקני הגדול" ושל המשטרים הערבים הסונים.

• ההנחה שחיזבאללה יתמתן כתוצאה מהטבות כלכליות מפליגות מתעלמת מהתנהלות החיזבאללה מאז הקמתו, כמו גם התנהלות פטרון החיזבאללה - משטר האייתולות - מאז עלייתו לשלטון בפברואר, 1979. שניהם מפגינים דבקות בחתרנות, טרור, הפצת מערכות נשק מתקדמות למשטרים אנטי-אמריקנים, הברחת סמים והלבנת הון במזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, למרות המיליארדים שהורעפו ומובטחים על-ידי ארה"ב והמערב. העדפת חזון פנטי, חינוך לשנאה, הסתה וטרור מאפיינים גם את התנהלות הרשות הפלשתינית וחמאס, למרות המחוות חסרות התקדים של ישראל ב-1993 (תהליך אוסלו) ו-2005 (הינתקות), והסיוע הפיננסי הנדיב של ארה"ב והמערב.

• הסכמי השלום של ישראל עם מדינות ערב הם פועל יוצא של יכולות צבאיות, טכנולוגיות ודיפלומטיות של ישראל, כולל פעילותה הביטחונית והשיטתית נגד אירן וחיזבאללה, יכולתה לעמוד בלחצים של ארה"ב, ונכונותה להתעמת עם נשיאי ארה"ב, שהביאה למתיחויות קצרות-טווח אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח. מדינות ערב המתונות והפרו-אמריקניות רואות בכח ההרתעה של ישראל נכס חשוב לביטחונן הפנימי והחיצוני.

לעומת זאת, הסכם שטחי המים והגז נחתם בהשראת איום חיזבאללה במתקפת טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. ההסכם מדגיש ויתור של 100% על 860 קמ"ר של מים כלכליים השנויים במחלוקת (וכוללים כ-10 קמ"ר של מים בריבונות ישראל), בהנחה - המנותקת ממציאות המזרח התיכון והתנהלות חיזבאללה - שימנע את מתקפת החיזבאללה. כלומר, כניעה לאיומי חיזבאללה ולחץ נשיא ארה"ב, במקום מכת-מנע צבאית להסרת האיום והרתעת הטרור.

• הסכם שטחי המים והגז משקף את תפישת העולם של מחלקת המדינה ומכרסם בתדמית ההרתעה של ישראל, שהפכה את ישראל (מ-1967) למכפלן-עוצמה מוביל של ארה"ב ובעלת-ברית נחשקת עבור המשטרים הערביים המתונים.

השורה התחתונה

• מעצבי הסכם שטחי המים והגז מתעלמים מתקדימי המזרח התיכון המבהירים שטרוריסטים (כגון משטר האייתולות, מוג'אהידין, חיזבאללה, פלשתינים) נושכים, ולא מכבדים, את היד המזינה אותם.

• מעצבי הסכם שטחי המים והגז גם מתעלמים מתקדימים הממחישים שפייסנות, מחוות, ויתורים ל-ונסיגה נוכח טרור מעוררים ומקצינים את תיאבון הטרוריסטים.

• הסכם שטחי המים והגז מהווה ניצחון של תפישת עולם מערבית על מציאות המזרח התיכון, תוך הקרבת ביטחון לאומי ארוך-טווח על מזבח נוחיות ביטחונית קצרת-טווח.

• כאשר חלק משמעותי של הציבור האירני, ובמיוחד נשים, מתקומם נגד משטר הדיכוי באירן ודורש את שינוי המשטר, יוזמת ארה"ב את הסכם שטחי המים והגז, המשחק לידי חיזבאללה ופטרונם האירני, וחוזרת על המשגה הטראגי של 2009, כאשר הנשיא אובמה הפנה עורף להתקוממות העממית באירן, והניח לאייתולות לטבוח באזרחים בלתי-חמושים.

• הסכם שטחי המים והגז מעניק רוח גבית לחיזבאללה ולאייתולות, ובמקביל משתוקקת ארה"ב לחתום על הסכם גרעין חדש, מתנגדת לאופציית שינוי משטר בטהרן, שוללת את האופצייה הצבאית (שרק היא יכולה לבחון את כוונות האייתולות), מתמידה באופצייה הדיפלומטית המשדרגת בהתמדה את מעמד משטר האייתולות, וסבורה שמחוות נדיבות ישכנעו את האייתולות לזנוח את חזונם הפנטי, לבחור בדו-קיום בשלום ולדבוק בהסכמים.

• על-רקע המציאות הנ"ל אפשר להעריך שהסכם שטחי הים והגז ימנע, אולי, עימות מיידי עם חיזבאללה, אך יביא לעימות חריף יותר בטווח הבינוני; לא יקדם את היציבות בלבנון; לא ישחררה ממלתעות חיזבאללה (אירן); יעניק רוח גבית ליעדי חיזבאללה; יקצין את הטרור וירחיק את השלום בין ישראל ולבנון.