השופט: סבין אוחנה, בית משפט השלום בהרצליה

המועד: יום רביעי, 24.8.2022, שעה 09:15

הנושא: תביעות קטנות

מעשה באדם שפנה לחברה למחזור משכנתאות, חתם על הסכם אך החליט לוותר על שירותיה וכעת דורש בחזרה את המקדמה ששילם לה. "קראתי את כתב התביעה", אומרת לו השופט סבין אוחנה. "כל מה שכתוב בו הוא אמת? יש לך מה להוסיף?". היא מאפשרת לתובע לדבר בישיבה ושאלותיה מלמדות על הכנה מצוינת: "למה רשמת 30 בפברואר? קראת מה כתוב בהסכם?". התובע אומר שלא קרא 50 עמודים. אוחנה: "ההסכם ממש לא 50 עמודים. ראיתי שחתמת גם על תקציר של ההסכם. "חתמת ב-12 באוקטובר [2021] וב-24 [בחודש] הוציאו אישור עקרוני [למחזור המשכנתא]. מתי הודעת להם שאתה לא רוצה את השירות שלהם? אחרי שקיבלת אישור עקרוני. ראיתי בהתכתבות שלכם שבאיזשהו שלב ביקשת לפרוס את התשלום, אחרי שהם ביקשו ממך לשלם. אבל בסוף הצ'ק [שנתן התובע] כן הופקד וכן כובד. אישור עקרוני התקבל באוקטובר והצ'ק הופקד במרס [2022], זאת אומרת שהייתה תקופת זמן שאפשרה לכם להידבר". נציג החברה מסביר (הוא שואל אם לעמוד ואוחנה משיבה בחיוך שכך נהוג) ומציין: "הבאנו אישור עקרוני מעולה; להיום זה היה פזיז" בשל עליית הריבית. אוחנה שוב מחייכת: "כל מה שנעשה לפני שמונה חודשים יותר טוב מאשר היום". הוא ממשיך בהסבר ואוחנה קוטעת: "את כל זה ראיתי. מתי קיבלתם את ההודעה על זה שהוא חוזר בו? התיק הזה הוא מאוד פשוט על פניו. בכתב התביעה נאמר שהתובע קיבל הצעת פיצוי; האם זה רלוונטי?". נציג החברה משיב שלא הייתה הצעה כזאת ושלשיטתו התובע הוא שצריך לשלם הוצאות.

"אדוני לא יכול להזמין ולא לשלם"

"תקשיבו. אני ברשותכם אקיים דיון מחוץ לפרוטוקול". אוחנה פונה לתובע: "יש קושי רב בתביעה שלך. באמת חתמת על הסכם והוא מאוד ברור. לא שילמת מקדמה. נתת הסכמה שברגע שתקבל אישור עקרוני - תשלם את שכר הטרחה שנקבע. זה מה שקרה. זה הכיוון שאני רואה את התיק הזה. "יש שתי אופציות. אופציה ראשונה: אדוני יודיע שהוא חוזר בו מן התביעה והיא תימחק ללא הוצאות. השנייה: אני אתן פסק דין מנומק וזה יבוא לידי ביטוי בהוצאות, וזה לא יהיה שקל או שניים. מבחינה משפטית, לתביעה הזאת אין בסיס. ההמלצה שלי שאדוני יחזור בו". התובע: "נגרמה לי עוגמת נפש". אוחנה: "אם נגרמה עוגמת נפש, זה לנתבעת. אדוני לא יכול להזמין שירות ולא לשלם. לזכותך, אתה מודע שמגיע להם שכר, אבל אתה חושב שפחות. הם לא הבנק, הם יועצי משכנתאות; הם התחייבו להשיג לך אישור עקרוני. "אני מציעה שנסיים כך את התיק. זה הרבה יותר נעים מאשר לקבל פסק דין מנומק שיהיו לו השלכות משמעותיות מבחינת הוצאות. לפעמים יש בחיים דברים משתנים, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון הצד השני שעמד בהתחייבות". הצדדים מסכימים ואוחנה נותנת פסק דין.

"אז איך ידעת שיש דיון?"

התיק הבא יוצא דופן: הנתבע הוא אסיר המשתתף בדיון בהיוועדות חזותית. הערה טכנית: היו לא מעט בעיות עד שנוצר הקשר עימו, למרות שהמכשיר נמצא בשימוש נרחב - במיוחד מאז הקורונה ובמיוחד בדיני מעצרים. לבסוף נעשה שעטנז: הקול יהיה בטלפון והמראה יהיה במסך. כאשר נמצא הפתרון התקשורתי, יש לאסיר טענות בוטות על עצם ההליך: "זה נראה לך הגיוני לנהל דיון שאני לא יכול להגן על עצמי?". אוחנה: "למה אתה לא יכול? קיבלת כתב תביעה ולא הגשת כתב הגנה". הנתבע: "לא נותנים לי להוציא דפים החוצה". אוחנה: "ראיתי הרבה אסירים שמגישים כתב הגנה. אבל היום אתה פה. קראת את כתב התביעה?". הנתבע טוען כעת שכלל לא קיבל את התביעה ואוחנה מקשה: "אז איך ידעת שיש דיון?". הנתבע: " הבוקר אמרו לי שיש דיון, לא אמרו על מה". אוחנה לא קונה את הבלוף: "אתמול התקשרו מהמזכירות ואמרו שאתה יודע. אתה תקשיב למה שיש לתובע להגיד, ובגלל שאנחנו בתביעות קטנות תוכל להגיב". התובע הוא נהג מונית, הטוען שבשנת 2016 היה הנתבע חבר בכנופייה שגנבה את המכשיר הסלולרי שלו - כפי שעשתה ל-17 נהגי מוניות אחרים; זו הסיבה שהנתבע כעת בכלא. התובע מסביר שהגיש את התביעה רק כעת, משום שחיכה לפסק דין פלילי חלוט. אוחנה: "יש לך חשבונית לגבי הטלפון שנגנב? הגשת חשבונית על הרכישה?". התובע: "לא ביקשו ממני. אין מה לעשות אחרי שש שנים". אוחנה פונה לנתבע: "מה יש לך להגיד? אתה מאשר?". תשובתו מלמדת שהוא יודע היטב במה מדובר: "לא מאשר שום דבר. הורידו את זה מכתב האישום המתוקן, כי אני לא קשור אליו. אני לא מכיר אותו וצר לי שעשו לו דבר כזה". אוחנה: "איפה כתב האישום המתוקן? יש לי כתב אישום, פסק דין בשלום והכרעת הדין במחוזי. איך אני יכולה לדעת את זה? אתה הנתבע, אני לא אמורה לעשות עבודת חקירה, הצדדים אמורים לעשות".

"לא נסעת במונית של האדון?"

למרות זאת, אוחנה נכנסת לתיק במערכת נט המשפט. הצדדים מתווכחים והיא חותכת: "להפסיק מיד, אנחנו לא מנהלים פה שיחה. האישום באמת נמחק" - היא עושה הבעה של "זה המצב". התובע אינו מבין מדוע נמחק האישום הקשור אליו ואוחנה מפנה את השאלה לנתבע: "אתה לא קשור לסיטואציה? לא נסעת במונית של האדון? ואיך הוא ראה אותך?"; התובע טוען שזיהה במשטרה את הנתבע. "אני רוצה להציע לכם משהו", מייעלת אוחנה את הדיון. "יש בתביעה שלך קושי מסוים, כי אדוני לא יכול לבקש גם את הטלפון הישן וגם את החדש וגם עוגמת נפש בסכום מאוד גבוה. עוגמת נפש - בתביעה קטנה נדיר מאוד שפוסקים. אני מבינה שהטלפון נגנב ויש חשש מאוד גבוה שהאדון [הנתבע] קשור. מצד שני, האישום שקשור אליך נמחק. אני משקפת לכם את הקשיים. אני מציעה שבית המשפט יפסוק על דרך הפשרה". הנתבע: "לא מוכן, אני רוצה גזר דין". אוחנה: "ממני אדוני לא יבקש גזר דין. מקסימום פסק דין". היא פונה לתובע: "אדוני עומד על תביעתו?" ומשתיקה את הנתבע. התובע שב ואומר שבזכותו זיהתה המשטרה את הנתבע. הלה שב ומכחיש וטוען שבגזר הדין נקבע שאין לו קשר לתובע. אוחנה בקיאה וחדה: "זה לא מה שהוא קבע". הנתבע: "תיקנו לי את האישום". אוחנה: "זה דבר אחר. פסק הדין יישלח לצדדים".

השורה התחתונה: מפגן מרשים של ניהול תביעות קטנות תוך בקיאות, יעילות והתגברות על קשיים. אוחנה ערה לכל פרט קטן, קולטת במהירות ומיישמת במהירות. היא מאזנת היטב בין ניהול הדיונים ביד רמה לבין זכויות הצדדים, במיוחד כאשר מדובר במי שאינם מיוצגים.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.