אחת השאלות התלויות ועומדות בימים אלה, לאור סיכוייו הגדולים של גוש הימין בראשות בנימין נתניהו - כך לפי מרבית הסקרים - להקים את הממשלה הבאה, היא: כיצד ינהג נתניהו ב"הסכם לתיחום הגבול הימי הצפוני בין ישראל ללבנון", שעומד בפני חתימה. כותרתו של ההסכם, אגב, נוגדת את תוכנו - שכן לבנון אינה מכירה בקו-המצופים כגבול ימי בין ישראל ללבנון, וכן גם הצהיר נשיאה, מישל עאון. השאלה הזו מתחדדת נוכח החלטת הממשלה בראשות יאיר לפיד: להימנע מלהביא את ההסכם לאישור הכנסת, וזאת על-אף המלצת היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה; וכן המלצת היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק. ההימנעות מקוממת ומופקרת, אך לפיד בשלו. בית המשפט העליון שדן בשורה של עתירות נמנע מהתערבות. האופוזיציה מתנגדת בשצף-קצף להסכם, ומציגה שורה של טענות, בהן: ממשלת לבנון מנוהלת בפועל על-ידי ארגון החיזבאללה, ואין להעניק לארגון זה הישג; בפועל, ישראל נסחטת ונכנעת בגלל איומיו של החיזבאללה לפגוע במאגר כריש; בניגוד לדברי לפיד, לבנון אינה מכירה בקו המצופים כגבול ימי; בניגוד לדברי לפיד, ההסכם אינו כולל התחייבות לכך שישראל תקבל 17% מהכנסות מאגר קאנא/צידון; ישראל מבצעת ויתורים רבים ואינה מקבלת דבר, ועוד ועוד.

התנאים הצפויים לכיבוד הסכם ישראל-לבנון

תשובה לשאלה הנ"ל ניתן ללמוד מספרו של נתניהו - "ביבי, סיפור חיי" (הוצאת סלע מאיר). בספרו (עמ' 225-226) התייחס נתניהו להסכם אוסלו ולדברים שהשיב בהקשר זה לנשיאה של ארה"ב, ביל קלינטון, לאחר נצחונו בבחירות (1996). "אכבד את ההסכמים בשני תנאים", אמר: "עמידה על כיבודם ההדדי על-ידי הפלשתינים ושמירה על ביטחון ישראל". נתניהו התייחס בספרו באופן משעשע, יש לומר, להתערבותו הגסה של קלינטון, שפעל באותה מערכת בחירות למען שמעון פרס, והסביר מדוע פינה את חברון בהתאם להסכם אוסלו. הנה הדברים מתוך ספרו של נתניהו (ציטוט):

• אחד הטלפונים הראשונים שקיבלתי אחרי ניצחוני בבחירות היה בנשיא ארצות הברית ביל קלינטון.
  "ביבי, אני חייב להסיר פניך את הכובע", הוא צחק. "עשינו כל מה שיכולנו כדי להפיל אותך, אך ניצחת אותנו בגדול".
  קלינטון מזוקק, חשבתי. הוא לא גילה לי שום דבר שלא ידעתי, אבל בכל זאת, השתאיתי מכך שנשיא ארצות הבית מודה בלי להניד עפעף בהתערבות בוטה בבחירות של מדינה אחרת. גילוי הלב המרענן של קלינטון היה ההפך מתקינות פוליטית, דוגמה מובהקת לקסם הקלינטוני המפורסם שחילץ אותו מאינספור שדות מוקשים בעבר. שמתי בצד את התערבותו למען פרס ואמרתי לו שאשמח לעבוד איתו.
  עם פרסום הידיעות על ניצחוני, תדרך הבית הלבן את הכתבים שקלינטו אומנם מאוכזב, אך ימשיך לחתור לשלום בין ישראל לפלשתינים. אחרי הכול, השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים נחתם בידי ראש ממשלה מהליכוד.
  מעשי כתמיד, הוא הזמין אותי לבית הלבן שלושה שבועות בלבד אחרי הבחירות. במהלך מערכת הבחירות מתחתי ביקורת נוקבת על הסכמי אוסלו. עכשיו עמדתי בפני דילמה לא פשוטה. מצד אחד הרציפות השלטונית מחייבת כיבוד הסכמים בינלאומיים שנחתמו בידי ממשלות קודמות. מנגד, הסכמי אוסלו היו פגומים במהותם ופגעו בביטחון ישראל.
  פתרתי את הדילמה בכך שאמרתי שלמרות הסתייגויותיו החמורות, אכבד את ההסכמים בשני תנאים: עמידה על כיבודם ההדדי עלי ידי הפלשתינים ושמירה על ביטחון ישראל.
  מכיוון שהסכם אוסלו היה אמור להתבצע בפעימות, הודעתי שאתקדם לפעימה הבאה - הסכם חברון - רק אם הפלשתינים יקיימו את הצד שלהם בעסקה, ובראש וראשונה יסכימו לסידורי ביטחון שדרושים לישראל בחברון. התעקשתי גם שיעמדו בהבטחתם לרסן את הטרור ולכלוא את מחבלי חמאס. אם יקיימו את חלקם, אמלא גם אני את התחייותה של הממשלה הקודמת. סיכמתי את מדיניותי במשפט קצר וממצה:
  ייתנו - יקבלו. לא ייתנו - לא יקבלו.
  למעט הימין הקשה שרצה שאתנער מהסכם אוסלו לחלוטין, רוב מצביעי הימין והמרכז הסכימו עם מדיניות זאת. לישראלים רבים נמאס ממחוות חד-צדדיות של רצון טוב כלפי הפלשתינים, כאשר מה שקיבלנו בתמורה היו פיגועים וטרור.
  לפי ההסכם שחתם ראש הממשלה הקודם, שמעון פרס, חיילי צה"ל יתפנו מהשכונות הערביות של חברון ויישארו ברובע היהודי ובמערת המכפלה.
  עכשיו משנפלה בחלקי ירושה לא רצויה זו, היה עליי לכבד את ההסכם ולהסיג את כוחות צה"ל מחברון, היישוב היהודי העתיד בהיסטוריה, שיהודים חיו בו כמעט ברציפות אלפי שנים עד הטבח והגירוש של שנת תרפ"ט.
  צאצאיהם של מגורשי חברון היו בין מחדשי היישוב היהודי בעיר אחרי מלחמת ששת הימים.
  הסברתי את כל זה לקלינטון כשנפגשנו בבית הלבן, והוא שאל אותי אם אני מתכוון לכבד את הסכם חברון. הוא בוודאי צפה את תשובתי. כשאמרתי שאעשה זאת כפוף להדדיות ולשמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, הוא לא שלל זאת. כלומר, המדיניות העקרונית שקבעתי התקבלה - לפחות בשלב זה, הוספתי לעצמי.
  - [עד כאן מתוך ספרו של נתניהו].

המסקנה: ההסכם יכובד, אם יכובד בצד השני

ההמשך ידוע. משנתמלאו התנאים, הממשלה בראשות נתניהו כיבדה את ההסכם. חיילי צה"ל פינו את השטח, חברון נמסרה לשליטת הרשות הפלשתינית.

הדעת נותנת: נתניהו ינהג בהסכם ישראל-לבנון באופן דומה. אם יכבדו לבנון/חיזבאללה את ההסכם, ככתבו וכלשונו, תאלץ ממשלה בראשות נתניהו לכבד את מחויבותה. אך אם למשל יגביר ארגון החיזבאללה את שליטתו בלבנון, או אם יבצע פרובוקציות שיסכנו אינטרסים ביטחוניים של ישראל בצפון, לרבות איום על מאגר כריש, תפעיל הממשלה את צה"ל להיכנס מחדש לאזורים ימיים עליהם היא מוותרת במסגרת ההסכם, ואולי אף לשבש קידוחים/שאיבת גז ממאגר צידון/קאנא.