מוליכים למחצה הם אחת ההמצאות החשובות ביותר בתולדות האנושות וגם בין המוצרים היקרים ביותר לייצור. השבבים החדישים ביותר – אלו המניעים מחשבי-על וטלפונים סלולריים – נמדדים בננומטרים. הדבר היחיד שאולי יותר גאוני מהשבבים עצמם הוא המכונות המייצרות יותר והמסוגלות לעבוד בממדים קטנים מאלו של נגיף. חלקן עולות מאות מיליוני דולרים ובנייתן אורכת שנים.
יש עוד פרט מדהים בנוגע למיקרוצ'יפים, מציין ניו-יורק טיימס: הם ניצחון לא רק של הטכנולוגיה אלא גם של שיתוף הפעולה הבינלאומי. פרופ' כריס מילר מאוניברסיטת טאפטס מתאר את המסע הגאוגרפי של השבבים. שבב אופייני מתוכנן בידי חברה בבעלות יפנית הפועלת בבריטניה, בידי צוות של מהנדסים מקליפורניה וישראל המשתמשים בתוכנה שפותחה בארה"ב. העיצוב נשלח למתקן ייצור בטייוואן, הרוכש סיליקון וחומרי גלם אחרים מיפן. העיצוב מוטבע בסיליקון בידי מכונות שמייצרות ארבע חברות – אחת הולנדית, אחת יפנית ושלוש אמריקניות. השבב נשלח לבדיקה באחת ממדינות דרום-מזרח אסיה ומשם מועבר לסין ומותקן בטלפון או במחשב.
ההליך הסבוך הזה שביר, כפי שהתברר כאשר נוצר אשתקד מחסור בשבבים, אשר להערכת הבית הלבן עלה לארה"ב באובדן של אחוז שלם מן התוצר, דהיינו מאות מיליארדי דולרים. אבל יש גם משהו אלגנטי ואפילו מרגיע בשרשרת האספקה הבינלאומית הזאת, טוען הטיימס. לשליטה בשוק השבבים יש משמעות גיאו-פוליטית, שכן הם חיוניים גם למערכות נשק, טכנולוגיית מעקב ובינה מלאכותית. אם השליטה בענף תהיה בידיים הלא-נכונות, התוצאות עלולות להיות איומות.
בשל כך, סבור הטיימס, יש להתפעל מן הדרך התוקפנית והיצירתית בה ממשל ביידן מטפל במאמץ המתמשך והמדאיג של סין לבנות תעשיית מוליכים למחצה שלא תהיה תלויה במדינות אחרות. החודש הודיע משרד הסחר על שורה של מגבלות שמטרתן למנוע מסין להשיג את רוב הדרוש לה כדי להצליח במאמץ זה. למעט כמה חריגים, הצעדים אוסרים על סין לרכוש בארה"ב את מיטב השבבים והמכונות המייצרות אותם ועל העסקתם של אמריקנים בתחום זה. מומחים אומרים שמדובר בצעדים הרסניים לתעשיית השבבים הסינית, העשויים להסיג אותה עשרות שנים אחורה.
מוליכים למחצה הם אחד הענפים הבודדים בהן סין עודנה תלויה בשאר העולם. היא מוציאה מדי שנה יותר כסף על ייבוא שבבים מאשר על ייבוא נפט. ממשלת סין השקיעה בתחום מיליארדי דולרים אך ההתקדמות איטית, ובכמה תחומים מרכזיים היצרנים הסיניים מפגרים אחרי מתחריהם. המגבלות האמריקניות הנוכחיות כוונו בעיקר כלפי הצבא הסיני, אך לתעשיה האזרחית במדינה יש קשרים הדוקים עם הצבא וכך הוא יכול היה לעקוף את המגבלות. המדיניות החדשה הופכת עקיפה שכזאת לקשה הרבה יותר.
סין יודעת כיצד לעקוף עיצומים הטיימס מציין, כי המגבלות אינן חלות רק על רכש סיני ישיר; חלקן חלות על כל חברה בעולם המשתמשת בטכנולוגיית מוליכים למחצה אמריקנית. אם חברה לא-אמריקנית שכזאת תסכים למכור מוצרים לסין, היא תאבד את הגישה לציוד אמריקני שלא ניתן להשיג כמותו בשום מקום אחר. עוד יש לשים לב למגבלות על כוח האדם האמריקני: לסין אין מהנדסים ומנהלים בעלי מומחיות במוליכים למחצה וחברות רבות מעסיקות אמריקנים בתפקידים בכירים. כעת נאסר על אמריקנים – בעלי אזרחות ואשרת עבודה ("גרין קארד") כאחד – לעבוד שם.
כיצד עשויה סין להגיב? דרך אחת היא להתעלם מהכללים. יש לה ניסיון ארוך בעקיפת עיצומים, וקל להבריח שבבים כה זעירים. לא ברור עד כמה משרד הסחר יהיה מסוגל לאכוף ביעילות את המגבלות, שכן למחלקת האכיפה שלו יש כמות עצומה של משימות בעוד התקציב שלה קטן מכדי לעמוד בכולן. קשה גם לדעת באיזו חומרה תתייחס סין למגבלות ועד כמה תראה בהן איום על בטחונה הלאומי, עד כדי אפשרות של תגובה צבאית.
מצד שני, מדגיש הטיימס, לארה"ב אין ברירה אחרת. מדובר בטכנולוגיות שיהיו אבן היסוד של הכוח הכלכלי בעשורים הבאים, והאפשרות שסין תשלוט בהן מעוררת דאגה עמוקה. אם זה יקרה, העולם לא יהיה כזה בו ירצו לחיות רוב האמריקנים ורוב בני בריתם.