פרק מתוך הספר: קליפת הפרפקציוניזם | לא מספיק טוב

מגילת אסתר מספרת שכל מי שהיה עובר ליד המן הרשע היה משתחווה לו. לכל הדעות כבוד גדול מאוד. אבל מרדכי לא השתחווה לו. ואז הוא מחליט להשמיד את כל העם היהודי במאה עשרים ושבע מדינות. לאשתו הוא אומר "כל זה איננו שווה לי", דהיינו כל מה שיש לי, הכבוד, המעמד, הכסף, המשנה למלך, לא שווה לי, בגלל שאדם אחד לא משתחווה לי. המן נופל בגלל הגאווה הגדולה שלו, וממנו נוכל ללמוד על קליפת הפרפקציוניזם וכיצד "כל זה איננו שווה לי" מתבטא אצלנו. אודיה היא אישה מוכשרת מאוד. שחקנית וזמרת בנשמתה. בכל בוקר היא נוסעת למקום עבודתה בתפקיד שלא הולם את כישוריה: מזכירה בעירייה. היא לא מוציאה לאור את הכישורים שלה למרות שהיא יודעת שהיא מאושרת כשהיא שרה ובדיכאון כשהיא מְתַיֶּקֶת. כשהייתה בת ארבע, אביה ואימה היו צועקים זה על זו. היה לה קול בתוכה שאמר לה "אם תהיי ילדה טובה, הכי טובה, תוותרי לאח שלך ותהיי זו שמסדרת ומנקה - לא יהיו צעקות, הכל יהיה בסדר. המציאות תהיה שפויה, רגועה, שלווה ושקטה. יתרה מכך, יראו אותך ויאהבו אותך אם תהיי הילדה הכי טובה". היום אודיה בת ארבעים וארבע, הוי אומר שהקול הזה מנהל אותה במשך ארבעים שנה בדיוק. ייתכן שילדה אחרת הייתה הופכת לילדה ואישה מרַצָה. אבל לא במקרה של אודיה. המופע של מנגנון ההגנה שלה הוא פרפקציוניזם. היא שומעת קול מתוכה שלוחש לה: "את לא מספיק טובה". כן, נכון, מצד אחד הוא מסב לה רווחים: הסביבה מחמיאה על הרמה הגבוהה של כל מה שהיא נוגעת בו, מציעים לה קידום בכל מיני מקומות עבודה שהיא עבדה בהם, נותנים לה הכרה על כך שהיא טובה, שאפשר לסמוך עליה ועוד. אבל מן הצד השני היא משלמת על ה"שירות" שלו מחיר כבד: הוא גרם לה לדיכאון כי הוא, מנגנון ההגנה, סיפר לה שהיא אם לא טובה. הוא מספר לה שהיא אישה לא מספיק טובה כי היא לא תמיד עושה את רצון בעלה והוא אומר לה שהמופע שהיא חולמת להעלות בטוח לא יצליח - לכן, במקום לשיר ולרגש נשים היא עובדת בעירייה. כמו שלמדנו, קליפות בכלל וקליפת הפרפקציוניזם בפרט מכניסות תנאי לחייו של האדם: אתה תהיה ראוי לאהבה "רק אם", והתנאי הוא מחיר כבד מאוד, כי כשיש תנאי אז היא לא מצליחה לאהוב ולקבל את עצמה כך, איך שהיא (מוכשרת ומשתדלת מאוד אבל לא מושלמת). למה היא לא מצליחה להיות מושלמת? כי הקול הפרפקציוניסטי הוא שקרן. אי-אפשר להיות מושלמת! ולמען האמת, חוץ ממנה, איש לא מבקש ממנה להיות מושלמת. אפילו לא אלוקים בכבודו ובעצמו. אין אדם בעולם שכולם משתחווים לו או אפילו מעריכים אותו או מסכימים איתו. הציפייה שכולם כאחד יחשבו עליך דברים טובים תוביל תמיד לבור שחת רגשי. קליפת הפרפקציוניזם היא קליפה שמגנה מבינוניות, מחוסר קבלה, מדעות של אנשים שיגידו "טוב, הוא לא משהו", ולכן פרפקציוניזם זו קליפה שמצליחה לשַׁתֵק את האדם. ואז, בשם ה"שלמות" המדומה והבלתי מושגת, לא מתאפשרות שום דרגות ביניים שיכולות להוביל בעתיד, גם אם לא לשלמות, לפחות למקצוענות. איך אודיה תהפוך לזמרת מצליחה אם היא לא מסכימה לעבור בשלבי הביניים: זמרת מתחילה, זמרת שעושה טעויות ומשלמת שכר לימוד, זמרת שגדלה ומתמידה ומופיעה גם כשלפעמים ההופעות לא מושלמות? ישנם אנשים שהם 'תלמידים נצחיים'. הם נודדים מקורס לקורס, מרוב ידע הם יכולים להחליף את המורים שלהם, אבל הם חסרי ביטחון. קליפת הפרפקציוניזם אומרת להם שהם לא יודעים מספיק או שרק אם ישיגו את התעודה המחולקת בסוף הקורס - רק אז יוכלו לעסוק בתחום עליו הם חולמים. ומה קורה בפועל? בסוף הקורס הם מחפשים קורס אחר. חברה של מיכל התלהבה: "כמה יפה השטיח שסרגת לבנותייך, אולי תסרגי לי שטיח דומה? בתשלום כמובן". מאותו הרגע החלה אצל מיכל סאגה שלמה של תירוצים וסיבות למה לא. דיון מעייף התרוצץ בראשה שעות ושבועות: מה אומר לה, ואם היא לא תאהב, וכמה לתמחר, כי רק החומרים עולים שלוש מאות שקלים... לבסוף מצאה תירוצים נוספים להימנעות ולא הכינה לה את השטיח. בפעם אחרת הצלחתי לשכנע אותה כן לסרוג את השטיח שחסרה ביקשה ממנה. בלהט הרגע ולאחר עידוד מסיבי מצידי השיבה בחיוב לחברה אחרת ויצא שטיח מקסים. בכל הפעמים האחרות - סרבה. הפרדוקס הוא שבאותה אנרגיה שהתבזבזה על דמיונות כוזבים, מחשבות מיותרות ותירוצים יצירתיים, יכולה הייתה פשוט לסרוג. מה הרווח שמעניקה לה ההימנעות? שהיא לא נכשלת, שלא מבקרים אותה. רוב הזמן לפחות, כי בשלב מסוים ודאי שיבקרו אותה דווקא על ההימנעות שלה, והיא בעצמה המבקרת הכי גדולה של עצמה, הן על העשייה והן על ההימנעות. יש כמובן עוד רווחים. אבל כששואלים אותה על ההפסדים היא עונה: למעשה לא הגשמתי את מה שרציתי כי הקליפה הזו ניהלה אותי לגמרי. נמנעתי. אני עובדת בעבודה שאני לא רוצה לעבוד בה. אני לא עושה את מה שבאמת הייתי רוצה לעשות. ואם נישאל אותה "ומה לגבי העתיד? איך את רואה את עצמך בעתיד?" היא לא יודעת מה היא רוצה. הקליפה השתלטה לה על הרצון. זאת אומרת, היא יודעת אבל מפחדת לבטא בקול רם את חלומותיה. מה עושים כדי לא לתת לקליפת ההימנעות למנוע ממך לעשות דברים שחשובים לך ולהגשים חלומות? מתחייבים. קובעים עובדות בשטח. ברגע שהתחייבת והצהרת - זה מחייב אותך. כל נצחון בעולם המעשה הוא נצחון חשוב על הקליפה הזו.