במרכז תל אביב עומד מגרש מיותם ומוזנח אשר קוצים ודרדרים עלו בו. במגרש הושלכה פסולת רבה והוא מהווה מוקד משיכה לפעילות בלתי חוקית, פלישות ועוד. בעלי המגרש, מסיבותיהם, אינם מקדמים כל בנייה במתחם. דמיינו לעצמכם: אזור יוקרתי הומה חנויות, מסעדות ומגדלי מגורים הנישאים אל על - ובתווך מגרש אחד מוזנח, בזמן שהאזור כולו סובל מהעדר שטחים ירוקים ומהעדר פתרונות חנייה. האם ישנה דרך בה יכולה הרשות המקומית לעשות משהו בנדון? חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) משנת 1987 ("חוק המגרשים הריקים") מסדיר את יכולתה של הרשות המקומית להורות על פעולות גינון במגרש או לצוות על שימוש זמני במגרש כחניון ציבורי. הוא קובע מספר תנאים מצטברים המאפשרים זאת: המגרש ריק לחלוטין, נמצא בתחום של אותה רשות מקומית, נמצא בשטח מאוכלס ודרוש לציבור. הפסיקה הוסיפה חובת שימוע לבעליו. בהתקיים תנאים אלו, יכולה העירייה להורות על גינון המגרש או שימוש בו לחניה למשך עד חמש שנים (בסיומן ניתן להוציא צו חדש). מטרות החוק חשובות, אך האם זה תקין שרשות מקומית תוכל לפגוע, ולו זמנית, בקנייננו של אדם? ומה קורה במקרים בהם ברור שמדובר בשימוש מופרז בכוח שלטוני באופן לא סביר ולא מידתי, ללא שימוע, ללא עמידה בתנאי החוק כלשונם, וכאשר ברור שהפגיעה תארך יותר מהקבוע בחוק?

המדינה עלולה להיות בניגוד עניינים

פסק דין שניתן לאחרונה (עת"מ 20952-09-22) דן במקרה חריג, בו המדינה היא בעלת רוב הזכויות במתחם פנורמה ששטחו 53 דונם ועיריית תל אביב היא בעלת חלק גדול נוסף בו. העירייה, שרוצה להעביר לשלם את חלק מפעילות התחנה המרכזית, והוציאה צו חניה בהתאם לחוק המגרשים הריקים. בית המשפט מציין, כי מקרה זה בעייתי במיוחד לנוכח העובדה שהמדינה התחייבה לקדם הקמת מסוף לתחבורה ציבורית במקום: "דהיינו, שהגוף שאמור לפקח על פעולות והחלטות הוועדה המקומית ולבקר את פעולות העירייה והוועדה המקומית הוא במקרה זה גוף בעל אינטרס היכול להימצא אף בניגוד עניינים, בבחינת 'מי ישמור על השומר'". בית המשפט הוסיף, כי המדינה והעירייה אמרו במפורש שמדובר רק בשלב ביניים בדרך לבקשה להיתר לשימוש חורג, וזאת לאחר שנקבעו עובדות בשטח בדמות חניון ציבורי שפעיל זה שנים במתחם. בית המשפט מצטט את דברי ההסבר להצעת חוק המגרשים הריקים: "מטרת החוק היא לשמור על שלמות המגרש ולמנוע מטרדים, ומעבר לצו גינון ניתן לתת גם צו חניה לשימוש זמני במגרש ריק כבמגרש חניה כדי להקטין את מצוקת החניה הקיימת באזורים המאוכלסים בצפיפות". כאמור, מדובר כאן לא בשימוש זמני כמגרש חניה ציבורי, אלא בחניון תחבורה ציבורית אשר ככל הנראה יישאר שם לתקופה ארוכה מזו שקובע חוק המגרשים הריקים (באמצעות בקשה לשימוש חורג). בצו נפלו פגמים נוספים, כגון כוונה לבצע עבודות ללא היתר בנייה מכוח הסתמכות על חוק המגרשים הריקים, וכן החלה צו החניה גם על שטח בו שוכנים מספר מבנים. בית המשפט הבהיר, כי חוק המגרשים הריקים איננו חוק ספציפי הגובר על חוק התכנון והבנייה, ולפיכך לא ניתן לבצע מכוחו עבודות הדורשות היתר לצורך הכשרת הקרקע לחניון תחבורה ציבורית. בית המשפט קיבל את העתירה וביטל את צו החניה. מטרותיו של חוק המגרשים הריקים ראויות, והבעלים גם יכול להודיע בכל עת שהוא עצמו מעוניין להפעיל את החניה ולקבל את ההכנסות או להגיש בקשה להיתר בנייה. הבעייתיות בחוק מתעוררת בשעה שרשות מקומית חזקה משתמשת בו על-מנת לבנות מסוף לתחבורה ציבורית ללא שימוע, על מגרש לא ריק, תוך ניסיון לעקוף את חוקי התכנון והבנייה וביניהם הזכות להתנגד לבקשות להיתרי בנייה או שימוש חורג, וכל זה - תוך פגיעה משמעותית בקניינו של היחיד. מן הראוי שהרשויות המקומיות יפנימו את פסק הדין והביקורת הנוקבת שמושמעת בו ויפעלו בהתאם לחוק ולכללי המינהל התקין. עוד נראה, כי המחוקק צריך לתת דעתו על כך שזכות השימוע במקרים מעין אלו, חייבת להיות קבועה בחקיקה ברורה כדי למנוע פעולות חד-צדדיות של רשויות מקומיות על חשבון קניינו של היחיד.