דמיינו לעצמכם מצב שבו לתפקיד ראש האופוזיציה מתמנה לא אחר מאשר חבר הכנסת מיכאל ביטון מסיעת המחנה הממלכתי. התרחיש הנ"ל, ככל שביטון יסכים לו ויזכה לרוב, עשוי להיות נקמה מרה ביו"ר יש עתיד, שדאג להגדיל את מפלגתו על חשבון מרצ, העבודה והמחנה הממלכתי, והביא להפסד הצורב של השמאל בבחירות.
ההיתכנות לכך נמצאת בחוק הכנסת, הקובע כי
"ראש האופוזיציה יהיה חבר הכנסת מהסיעה הגדולה ביותר מסיעות האופוזיציה...אלא אם כן הודיעו ליושב-ראש הכנסת בכתב, בכל עת, יותר ממחצית חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה, על חבר כנסת אחר מביניהם".
באופוזיציה הקרובה יהיו 56 חברים בכנסת הבאה, וכדי למנוע מלפיד להתמנות לתפקיד ראש האופוזיציה דרושים 29 ח"כים. לסיעת יש עתיד יש 24 ח"כים, ובהנחה שכולם יתגייסו נגד המהלך, נותרו 32 שיכולים להמליץ על אחד מחברי הכנסת של האופוזיציה לייצג אותם. לכאורה נראה כי ביטון, האהוד בקרב רבים מחבריו באופוזיציה המסתמנת הן בשל היותו ח"כ חברתי והן לנוכח הענייניות והנינוחות שלו, ואם תרצו - גם בשל מוצאו המזרחי, יהיה הראוי ביותר.
כדי לאפשר את המהלך דרושה התגייסות של כל חמש הסיעות - המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל, רע"ם והעבודה. הן יכולות להרשות לעצמן רק שלושה ח"כים שיתנגדו ליוזמה. לחלופין, הן יכולות ליזום תיקון לחוק, ולקבוע למשל שלפי דרישה של 40 חברי כנסת לפחות ניתן יהיה לדרוש הליך הצבעה חשאית בקרב חברי האופוזיציה לבחירת ראש האופוזיציה, בדומה להליך בחירת נשיא המדינה. ומניין 40 החתימות, במקרה של לפיד - עשויה גם הקואליציה לתת כתף.
ראש האופוזיציה, שהוא אחד משבעת סמלי השלטון, מקבל שכר נאה, רכב שרד, אבטחה ושאר הטבות ותגמולים. החוק קובע כי על ראש הממשלה לזמן אותו לפגישת עידכון בענייני המדינה לפחות פעם בחודש. הוא רשאי גם לנאום במליאת הכנסת מיד אחרי ראש הממשלה, ומכובד בנאומים בטקסים ממלכתיים.
גם אם יחליטו כי אינן מעוניינות כרגע להחליף את לפיד, החוק האמור יכול לשמש את חמש הסיעות האמורות להפעלת לחץ על יש עתיד בכל מיני סוגיות, לרבות איוש תפקידים. מדובר בחרב חדה בין ירכותיו של לפיד, שכן על-פי החוק - היכולת להדיחו מתפקיד ראש האופוזיציה מסורה בידיהם בכל עת שיחפצו.
