עשרות נלכדו בין ההריסות מיעוטם חולץ בחיים
עשרות חיילים ואנשי ביטחון-אנשי מג"ב ושב"כ משטרה צבאית נלכדו בין ההריסות והיה צורך בשימוש בציוד הנדסי מיוחד של חיל ההנדסה כדי לחלצם. פעולות החילוץ נמשכו כשלושה ימים ולילות ברציפות במזג אוויר סוער - בקור עז, בגשם שוטף וברוח חזקה שהקשו על פעולות החילוץ. לאחר סיום פעולות החילוץ ופינוי הריסות התבררו ממדי האסון הנורא. רק מעטים מתוך עשרות חיילים ואנשי כוחות הביטחון שנלכדו בן הריסות הבניין חולצו בחיים. באסון נהרגו 91 איש מתוכם 33 חיילי צה"ל, 34 שוטרי משמר הגבול 9 אנשי שב"כ וכן 15 עצירים פלשתינים שהוחזקו בתנאי מעצר במרתף הבניין.
הרוגי חילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון באסון הובאו לקבורה ברחבי הארץ על-פי מקום ישובו של ההרוג. בין הרוגי האסון מושל העיר צור ומפקד יחידת הסיוע במקום רס"ן סעיד שרף תושב הכפר הדרוזי חורפיש.
יום אבל לאומי
ימים ספורים לאחר האסון ב-15 בנובמבר 1982 הוכרז יום אבל לאומי ונשמעה צפירה לדקת דומיה. לוח משרדי הטלוויזיה שונה. בוטלו מופעי בידור ואירועים ציבוריים. דגלי המדינה מעל משרדי הממשלה, העיריות ומוסדות ציבור הורדו לחצי התורן. באותו יום אחרי הצהרים התכנסה הכנסת לישיבת אבל מיוחדת לזכר החיילים ואנשי כוחות הביטחון שנהרגו באסון.
מסקנות ועדת חקירה
זמן קצר לאחר האסון מינה הרמטכ"ל ועדת חקירה לחקירת נסיבות אסון קריסת הבניין בראשותו של האלוף מאיר זורע. הוועדה חקרה בכיוונים שונים, שמעה עדויות מפי אנשי מקצוע ומניצולי האסון. כעבור פחות משבועיים מזמן הקמתה פרסמה הוועדה מסקנותיה, ציינה כי לא גילתה עקבות לפיגוע חבלני וקבעה כי הפיצוץ בבניין התרחש ככל הנראה עקב דליפת בלוני גז אשר גרמה להתפוצצות הבניין ולקריסתו, ולא כתוצאה מפעילות חבלנית עוינת.
ועדת החקירה שמינה הרמטכ"ל הצביעה על ליקויים רבים באבטחת המחנה. כך למשל, בכניסה למחנה מתחם בניין הממשל עמד שומר (ש.ג) שפתח את הכניסה למחנה לכלי רכב באמצעות חבל שנמתח בין שני עמודים והייתה שאננות וחובבנות בכל הנוגע לאבטחת המחנה. הימים היו כמה שבועות לאחר סיום מלחמת לבנון הראשונה ואיש לא ציפה לאסון כזה.
