ח"כ ישראל כ"ץ פוליטיקאי בעל נתוני פתיחה ראויים. בן לניצולי שואה. סרן בצנחנים. בוגר האוניברסיטה, תואר ראשון. כמעט תואר שני. בן 67. עם ניסיון בתפקיד שר החקלאות, האוצר והחוץ. אך עם אומץ פוליטי שפני. תכסיסן. תחמן. לעולם לא יניף דגל ויקרא "אחריי". אולי בשדה הקרב בלבנון 1982, לא עתה במלחמת הכסאות בממשלה.
הוא יזם מהלך נגד
בנימין נתניהו. לא למען האומה. לא נגדה. רק למען עצמו. חבר אל אחרים. אבל בישראל 2022 כמו בספרו של ג'ורג' אורוול "1984" השליט יודע הכל על המתיימרים להיות שותפיו ובפועל חותרים תחתיו בחשאי.
מישהו לכד אותו מתארגן נגד נתניהו והדליף את דבריו ל
עמית סגל בערוץ-12, ולכ"ץ הייתה עוד הזדמנות אחת להיחלץ מקונכייתו הפוליטית הדלה ולהתייצב בראש מורם ולומר כי אכן מה שאמר על ביבי הוא האמת. במקום זאת הוא בכה באוזני הציבור כאילו דברו היה מצחיק. כשהוא ייבב אכן הכל צחקו.
כ"ץ יכול היה לקנות את עולמו במשרד האוצר. צוות מקצועי מהימן הנחה אותו מה נחוץ לאומה. אבל כ"ץ שאל את עצמו רק מה נחוץ לביבי ובזבז בקורונה מיליארדים.
האומה הפסידה. הקופה התרוקנה. לבסוף ביבי גם לא הכיר לו תודה אלא פעל בפריימריז של הליכוד לדחקו לאחור. חבל שלא היה בכ"ץ קורט מן העוצמה של יורשו
אביגדור ליברמן, שעלה עליו בתפקיד הקשה מכולם עשרת מונים, ואפילו לא שילם על כך מחיר בקלפי. שישה נכנס, שישה יצא.
עתה כ"ץ שוב טועה. ביבי לעולם לא יאמין לו. ביבי כבר אינו צריך אותו. ביבי מקבץ רק חומרים חד-פעמיים. משתמש וזורק. כ"ץ ייזרק. לביבי לא מגיע ניצחון. אך לכ"ץ מגיע הפסד.
