|
|
|
|
פיגועי טרור [צילום: נאסר אישתייה/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| בעוד בשנת 2020, על-פי נתוני הלמ"ס, היו 43 פיגוע טרור סך הכל ביהודה ושומרון, בשנת 2022 קפץ המספר ל-1,783 פיגועים, פי 40 יותר מאשר בשנת 2020, נכון לתחילת חודש נובמבר 2022. | |
|
|
|
|
עיקר ההידרדרות הורגש באינספור אירועים קטנים שהבליטו את אובדן המשילות והריבונות של מדינת ישראל באיזורים נרחבים בדרום, במרכז ובצפון
▪ ▪ ▪
|
בעוד בדרום הארץ נרשמה השנה הרגועה ביותר מאז הרס גוש-קטיף ופינוי היהודים מהרצועה, בתוככי הארץ נרשמה הידרדרות ביטחונית כללית. מעל 20 איש נרצחו וכ-70 נפצעו בסידרת פיגועי טרור שארעו במרכזי הערים והחזירו את אווירת ימי אוסלו לרחובות. אולם עיקר ההידרדרות הורגש באינספור אירועים קטנים שהבליטו את אובדן המשילות והריבונות של מדינת ישראל באיזורים נרחבים בדרום, במרכז ובצפון. הפשיעה והפרוטקשן של הבדואים בדרום הארץ, התרחבות אירועי הירי ואלימות אקראית כלפי יהודים (שהחלה לתפוס תאוצה בממשלת נתניהו). ביהודה ושומרון התגבר הטרור הערבי באופן ניכר ולווה במאות פיגועי הטרור ברחבי יהודה ושומרון נגד המתיישבים. בין אירועי הטרור השונים היו ביום תאונות וחטיפת רכבים, עשרות נסיונות רצח יומיומיים באמצעות ידוי אבנים וסלעים לעבר יהודים בכבישים, השלכת בקבוקי תבערה לעבר חיילי צה"ל ומכוניות אזרחיות, תקיפת אזרחים וכמובן, אלימות בהר-הבית נגד תפילת יהודים.
בעוד בשנת 2020, על-פי נתוני הלמ"ס, היו 43 פיגוע טרור סך הכל ביהודה ושומרון, בשנת 2022 קפץ המספר ל-1,783 פיגועים, פי 40 יותר מאשר בשנת 2020, נכון לתחילת חודש נובמבר 2022. האלימות הערבית בישראל, הרימה גם היא ראש, ושנת 2021 הפכה להיות השנה הקטלנית ביותר בתוך החברה הערבית, עם 126 נרצחים, כאשר החודשים הקטלניים ביותר היו אוגוסט וספטמבר. גם שנת 2022 מסתמנת כשנה קשה מאוד. מאחר שהמשטרה לא מפרסמת סטטיסטיקה לגבי הפשיעה הלאומנית המבוצעת על-ידי ערבים אזרחי ישראל, אין דרך לעגן את תחושת אובדן הביטחון האישי מבחינה סטטיסטית אלא באמצעות אנקדוטות, ואחת המפורסמות שבהן הייתה התמונה של שתי הצעירות היהודיות שנקלעו למהומות של ערבים בירושלים ומיהרו להסיר את דגל ישראל ממכוניתן.
בינואר 22, בטו-בשבט, החלו התפרעויות קשות של הבדואים בעקבות נטיעת עצים שגרתית של קק"ל לכבוד החג. רע"ם, מפלגת "האחים המוסלמים", שבאצבעותיה הייתה תלויה הממשלה, איימה שלא להופיע להצבעות אם הנטיעות ימשכו. לפיד נבהל ופירסם ציוץ שתלה את האחריות בנתניהו: "12 שנה של הפקרת הנגב והזנחת הבעיה הבדואית לא יבואו לפתרון ביום אחד. מדינת ישראל צריכה לטעת עצים על אדמות המדינה, אבל לא חייבים לפגוע בפרנסתם של תושבי האיזור". ההתקפלות המביכה בתוך שטח ריבוני שאינו נתון במחלוקת, סימלה את חולשתה הביטחונית של הממשלה ותלותה במפלגה אחות של תנועת החמאס.
על-רקע ההידרדרות הביטחונית, צרמה במיוחד התנהלותו של שר הביטחון בני גנץ, שקידם מדיניות פרטית שנועדה לשנות את המציאות ביהודה ושומרון לכיוון הקמתה של מדינה פלשתינית. תחילה אירח בביתו הפרטי בראש העין את אבו מאזן ודן איתו "בסוגיות ביטחוניות ואזרחיות" ובהמשך הדרך, איפשר לפלשתינים להשתלט על שטחים נרחבים (שטחי C) המוגדרים כשטחים באחריותה הבלעדית של ישראל, ובמקביל נלחם בהתיישבות היהודית. שילוב אלה עם הטרור המתגבר, נועדו לחנוק את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ובמקביל לאפשר לפלשתינים להתרחב על חשבונם.
|
|
|
|
|
דגלי אשף בשער שכם [צילום: פלאש 90]
|
|
|
אירועים רבים של הנפת דגלי אש"ף, אם בהפגנות תמיכה בטרור הפלשתיני על-ידי סטודנטים ערבים אזרחי ישראל, בהפגנות אלימות לציון יום הנכבה ובהזדמנויות אחרות, ייצגו את ההתרסה ההולכת וגוברת של חלק מאזרחיה הערביים של מדינת ישראל כנגד קיומה של המדינה
▪ ▪ ▪
|
בעוד הטרור המתגבר ייצר את תחושת האיום הפיזית, התרחשו בתוך מדינת ישראל שורה של אירועים שייצרו תחושה ברורה של איום על הזהות היהודית. שני סוגי האיומים הופיעו כמו שתי זרועות של תנועת מלקחיים הסוגרת על רוב הציבור היהודי ומכניסה אותו תודעתית לתחושת מצור. מצד אחד, אירועים רבים של הנפת דגלי אש"ף, אם בהפגנות תמיכה בטרור הפלשתיני על-ידי סטודנטים ערבים אזרחי ישראל, בהפגנות אלימות לציון יום הנכבה ובהזדמנויות אחרות, ייצגו את ההתרסה ההולכת וגוברת של חלק מאזרחיה הערביים של מדינת ישראל כנגד קיומה של המדינה, ומצד שני, מהלכים של חברי הקואליציה והממשלה, יצגו את ההתרסה כנגד זהותה היהודית של המדינה. אחד הזכורים שבהם (שהיווה זרז לפרישת ח"כ עידית סילמן ונפילת הממשלה) היה מכתבו של שר הבריאות מטעם מרצ, ניצן הורביץ שפנה אל מנהלי בתי החולים וביקש מהם שלא למנוע הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח.
רפורמת הכשרות של שר הדתות מתן כהנא, אשר התפרשה כלא פחות מהכרזת מלחמה כנגד הרבנות הראשית והחרדים, הפריטה את שוק הכשרות והניחה את התשתית לחיסול הגדרת הכשרות על-פי ההלכה היהודית. עיקר המברכים עליה היו שתיים מן הדמויות העויינות ביותר לציבור היהודי דתי ומסורתי בישראל, ביניהם ח"כ גלעד קריב, הרפורמי וח"כ יוליה מלינובסקי, מ"ישראל ביתנו", יו"ר הוועדה שהובילה את הדיונים והתגאתה כי "שברנו את מונופול הרבנות".
בגיזרת ירושלים, נגסה הממשלה בלגיטימיות היהודית במזרח העיר, במעשים ובמילים. בערב שביעי של פסח, באפריל 2022, פירסם יאיר לפיד ציוץ באנגלית וכך כתב: "האלימות המתמשכת רק משרתת את האינטרסים של שני הצדדים. רק אתמול [רביעי], ישראל עצרה קיצוניים יהודים שניסו להצית את המתח בעיר העתיקה. המתונים המוסלמים צריכים לעשות את אותו הדבר ביחס לקיצוניים האיסלאמיים". מהציוץ השתמעה סימטריה ברורה בין אלימות יהודית בירושלים, שסטטיסטית שקולה לאפס, לבין האלימות הערבית הבלתי פוסקת, בהשתתפות המוני פורעים. הציוץ שפורסם באנגלית (ובערבית, על-ידי אלון אושפיץ ממשרד החוץ) היה הסתה ברורה כנגד היהודים וזכויותיהם בירושלים.
בהזדמנות אחרת, אמר שר הביטחון בני גנץ, בראיון לעיתון הסעודי הנפוץ א-שרק אל-אווסט: "ירושלים צריכה להישאר מאוחדת, אבל יהיה בה מקום לבירה פלשתינית. היא עיר רחבה מאוד ומלאה במקומות קדושים לכולם". זמן קצר לפני הבחירות, התגאה לפיד בראיון שנתן לכלי תקשורת ערביים בישראל כי: "אנחנו לא מאפשרים תפילות יהודים על הר-הבית". עוד לפני כן, יצא נגד צעדת הדגלים משער שכם לכיוון הכותל בטענה כי הצועדים "רוצים לשרוף את ירושלים ומכבידים מאוד על כוחות הביטחון שמתוחים עד הקצה". סקר שבוצע כשבוע לפני הבחירות הראה כי רוב ברור מהנשאלים סבר כי ממשלת בנט-לפיד פגעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל.
|
|
|
|
|
לפיד. הרחיב [צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| בעוד ממשלת בנט-לפיד-ליברמן מזרימה סכומי עתק חסרי תקדים בעקבות הסכם עם מפלגת "האחים המוסלמים", היא פעלה בנחישות, באמצעות ליברמן, על-מנת לקחת תקציבים מהחרדים. | |
|
|
|
|
לפיד שנהג להתבטא באופן נבזי, ולעיתים גם לעשות שימוש בסטריאוטיפים אנטישמיים, בנושא התקציבים לחרדים, הגיע ביחד עם בנט, להסכם קואליציוני עם רע"ם שמקצה להם סכום דמיוני של יותר מ-50 מיליארד שקלים
▪ ▪ ▪
|
עוד לפני הנתונים הכלכליים, צרמו במיוחד ההפרות הבוטות של סידרת הבטחות פופוליסטיות ששימשו את לפיד בעברו באופוזיציה. לפיד נהג לדבר בלהט כנגד ממשלות עם מעל 30 שרים ומינוי שרים בלי תיק, אולם בפועל, הקימו בנט ולפיד ממשלה אשר מנתה 34 שרים וסגני שרים, כולל את אלי אבידר כשר בלי תיק. שנה לאחר שתקף את ממשלת נתניהו-גנץ שהעבירו את החוק הנורבגי, אמר: "זה החוק הראשון שלכם? או ג'ובים, עוד לשכות, עוד נהגים, עוד תקציבים, עוד סידור עבודה לחברי'ה. כל מה שמעניין אתכם זה ג'ובים, אם זה לא קשור לג'ובים, שום דבר לא מעניין אתכם. לא מספיק לכם 36 שרים ו-16 סגני שרים? מפלצת עם 52 ראשים, אתם רוצים עוד.
מישהו אצלכם בממשלת המנותקים זוכר מאיפה מגיע הכסף? זה כסף של אנשים עובדים. אתם לא רואים בני אדם, אתם רואים כספומטים". ומייד עם הקמת ממשלתו, לאחר הונאת הבחירות, החליטו לפיד ובנט להרחיב את החוק עוד יותר ואפשרו את כניסתם של יותר מ-20 ח"כים נורבגים. לפיד שנהג להתבטא באופן נבזי, ולעיתים גם לעשות שימוש בסטריאוטיפים אנטישמיים, בנושא התקציבים לחרדים, הגיע ביחד עם בנט, להסכם קואליציוני עם רע"ם שמקצה להם סכום דמיוני של יותר מ-50 מיליארד שקלים על פני כמה שנים, "לתוכניות סיוע, פיתוח תשתיות וקידום רשויות ערביות".
אולם גם הסכום האדיר הזה לא היה סוף פסוק, ובגלל תלותה של הממשלה ברע"ם, ומאוחר יותר (לאחר פרישת סילמן) גם ברשימה המשותפת, החלו בנט ולפיד לתמרן בין אירועים פוליטיים שונים, באמצעות העברות כספים נוספים. מקרה אחד התרחש כאשר ח"כ רינאווי זועבי ממרצ החליטה "למרוד" ובתמורה השיגה העברה של 25 מיליון שקלים לבתי חולים בנצרת. במקרה אחר, כמעט במקביל למשבר ח"כ זועבי, הגיעו לפיד והרשימה המשותפת (שלא הייתה בקואליציה) להסכם שבתמורה ל"שיתוף פעולה בכנסת", יקבלו הערבים 200 מיליון שקל ל"כבישי טיבי", או במילים אחרות, קניית הצבעות במזומן. בנוסף, הקצתה ממשלת בנט-לפיד 2 מיליארד שקל שנועדו לסייע לבנט ולפיד "לרצות שרים וח"כים מתנדנדים שמאיימים על שרידות הקואליציה".
בעוד ממשלת בנט-לפיד- ליברמן מזרימה סכומי עתק חסרי תקדים בעקבות הסכם עם מפלגת "האחים המוסלמים", היא פעלה בנחישות, באמצעות ליברמן, על-מנת לקחת תקציבים מהחרדים. ביולי 2021 החליט ליברמן לפגוע בהכנסת המשפחות החרדיות באמצעות ביטול הסבסוד למעונות יום למשפחות שבהן אחד ההורים אינו עובד. שני מיסים נוספים שהטיל מייד עם כניסתו לתפקיד. גם אם הייתה בהם תועלת, נראה היה כי גם הם כוונו ישירות לפגיעה במגזר החרדי: המס על משקאות ממותקים (שלא כלל מוצרים רבים אחרים בעלי רמת מתיקות זהה או גבוהה יותר) ו המס על מוצרים חד-פעמיים. במאי 2022, בניסיון נואש לייצב את הקואליציה המתפוררת לאחר פרישת ח"כ עידית סילמן, הפעילו ליברמן ולפיד פרוטקשן פרלמנטרי, באמצעות סידרת גזירות חדשה שנועדה לפגוע שוב בחרדים, מתוך מטרה לאלץ את חברי הכנסת שלהם להצביע עם הממשלה, בתמורה לביטול הגזרות.
בהיבט של יוקר המחיה, אין ספק כי זו הייתה שנה קשה במיוחד, בוודאי ביחס לתקופת שלטונו של נתניהו. ידיעות על עליות מחירים הופיעו בתדירות חסרת תקדים. מחירי הדלק, חשמל, מוצרי יסוד כולל מזון, תרבות וביגוד, אולם מעל הכל הייתה זו עליית מחירי הדיור ששברה את כל השיאים ובשנה אחת בלבד (2022) עלתה בשיעור שיא של 19%. האינפלציה, שעל-פי תחזית בנק ישראל, צפויה להגיע עד סוף השנה ל-4.6%, והעלאות הריבית בעקבותיה, יייקרו את המשכנתאות והוסיפו משקולת כבדה מאוד על כתפיהם של רוכשי הדירות. ההישג העיקרי שבנט, לפיד וליברמן השתבחו בו היה העברת התקציב.
הגישה לנושא הגז, שיקפה את חוסר המקצועיות של הממשלה ואת השיעבוד לאידיאולוגיה רדיקלית בנושא האקלים. אחת ההחלטות הראשונות שלקחה שרת האנרגיה, קארין אלהרר, הייתה עצירת חיפוש הגז הטבעי, על-מנת "להבטיח ש שנת 2022 תהיה שנת האנרגיות המתחדשות". אלהרר הצהירה כי "העתיד הוא אנרגיות מתחדשות. והעתיד הזה מתחיל עכשיו". על-רקע עליית מחירי האנרגיה באירופה ויציבותה האנרגטית של ישראל, היה ברור כי מדובר בהחלטה מופרכת וחסרת כל הגיון כלכלי. חצי שנה לאחר מכן, נאלצה לחזור בה מההחלטה חסרת הפשר, ובמסיבת עיתונאים הודיעה כי "משבר האנרגיה העולמי מהווה הזדמנות לישראל לייצא גז טבעי". מלחמת רוסיה אוקראינה שימשה כתירוץ לדחיית "העתיד שמתחיל עכשיו".
|
|
בפעם הראשונה קיבל הציבור את ההזדמנות להיחשף לתמלילי החקירות בבית המשפט, שעמדו בניגוד מוחלט להדלפות הפליליות והמניפולטיביות שליוו את התקופה שקדמה להגשת כתב האישום
▪ ▪ ▪
|
במהלך כהונתה של ממשלת בנט-לפיד התנהל המשפט בתיקי נתניהו והציבור החל להיחשף בפעם הראשונה ובאופן בלתי אמצעי, לקריסת עדויותיהם של עדי המפתח בעיקר בתיקים 4000 ו-1000. הדבר התרחש בזכות מפעל אזרחי יוצא דופן שיזמו מספר אנשים פרטיים ובלתי תלויים. העיקריים שבהם: אלי ציפורי, אבי וייס, כינרת בראשי ( האולפן הפתוח), פרויקט 315 (גיא לוי, מושיק קוברסקי, ד"ר עדי סבו ומשה מלל). בפעם הראשונה קיבל הציבור את ההזדמנות להיחשף לתמלילי החקירות בבית המשפט, שעמדו בניגוד מוחלט להדלפות הפליליות והמניפולטיביות שליוו את התקופה שקדמה להגשת כתב האישום. בעיקר היה זה תיק 4000, התיק ה"חמור" ביותר, שהתרוקן מתוכן בשני ההיבטים המרכזיים שלו, ומהיעדר התמורה התקשורתית לנתניהו (כפי שהוכח גם בבית המשפט וגם על-ידי פרויקט 315 ושלילת קיומה של פגישת ההנחיה לשלמה פילבר שעליה נבנתה כל תזת כתב האישום ולפיה בפגישה זו הנחה נתניהו את פילבר להיטיב עם שאול אלוביץ, בתמורה ל"סיקור חיובי").
אם קודם לכן האמינו חלקים גדולים בציבור הישראלי שנתניהו נרדף באופן מכוון בשל היותו מנהיג הימין שאינו ניתן להבסה באמצעות בחירות, הרי שלאחר שמיעת העדים המרכזיים בתיקי נתניהו, התחושה הפכה לידיעה. עבור אותו ציבור, ייצגו התיקים ניסיון הפיכה (שהצליח) ומערכה נגד הלגיטימציה של מחנה הימין להחזיק ברסן השלטון.
|
|
|
|
|
הסכם הגז [צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| חובות הבית היהודי הגיעו לסכומי עתק של עשרות מיליוני שקלים ועוררו חשדות למעילה והתנהלות בלתי חוקית של בנט, שקד ואנשים נוספים במפלגה. | |
|
|
|
|
חשדות כבדים עלו באשר למניעיו של לפיד בדחיפת הסכם הגז עם לבנון
▪ ▪ ▪
|
על-רקע רדיפת נתניהו, על זוטי זוטות, הכשירה היועצת המשפטית שלומית פרגו ברנע, באופן חסר תקדים, לאשר את הפיכת ביתו הפרטי של בנט למעון רשמי ובכך אישרה למעשה את הפיכת ביתו במרכז שכונת מגורים ברעננה, למבצר שהפך את חיי שכניו לגהינום מתמשך. על-פי חשיפתה של העיתונאית אילה חסון, 50 מיליון שקל, השקיעה מדינת ישראל בשיפוצים וביצור המבנה ללא היתרים כנדרש. בנוסף, סכום חודשי של יותר מ-10,000 שימש את בנט ומשפחתו לטובת הזמנות משלוחי מזון. פירוק המבצר, לא כולל בניה שנעשתה בתוך הבית והשביחה את ביתו הפרטי של בנט, צפוי לעלות עוד 2 מיליון שקל נוספים. הסאגה כולה התנהלה תחת גיבוי המערכת המשפטית ו"איתרוג" של ערוצי התקשורת הישנה, שני גופים שהשקיעו מאמץ אדירים בניסיון להוכיח את שחיתותו של נתניהו בנושאים זניחים.
אירוע נוסף שדבר קיומו נודע ימים ספורים לפני הבחירות, היה הסכם הגז המתגבש עם לבנון אשר קודם בבהילות רבה. חשדות כבדים עלו באשר למניעיו של לפיד בדחיפת הסכם הגז עם לבנון. על-פי הפרסום בערוץ 13, "האיש החשוב ביש עתיד אחרי ראש הממשלה יאיר לפיד, הלל קוברינסקי, שלא נושא בתפקיד רשמי במשרד רה"מ, שוחח עם חברי ממשלה על חשיבות חתימת ההסכם עם לבנון. זאת, בזמן שאחותו מכהנת כסמנכ"לית בחברת האנרגיה 'דוראד', שחתומה על הסכם עם חברת 'אנרג'יאן' לרכישת גז טבעי שיופק מאסדת הגז 'כריש'".
שורת פרשיות נוספת שנחשפו בתקשורת, זכו להתעלמות מוחלטת מצד הפרקליטות, המשטרה והיועצים המשפטיים, מנדלבליט, ולאחריו, גלי בהרב-מיארה, מינוי "בובה" של גדעון סער.
- חובות הבית היהודי שהגיעו לסכומי עתק של עשרות מיליוני שקלים ועוררו חשדות למעילה והתנהלות בלתי חוקית של בנט, שקד ואנשים נוספים במפלגה. תלונה ראשונה הוגשה על-ידי ארז צדוק בספטמבר 2019. בנובמבר 2021 הוגשה תביעה ייצוגית על סך 28 מיליון שקלים. על-פי התובעים: "בנט פעל בתרמית - נעלמו עשרות מיליוני שקלים".
- פרשת הפעלת הרוגלות בתיק הצוללות בניגוד לצווי בית המשפט, חשפה את אופן הפעולה הבלתי חוקי של הפרקליטות במה שהסתמן כשיטת עבודה.
- חודשיים לפני הבחירות חשפה העיתונאית אילה חסון כי שר האוצר ליברמן, הזמין לכאורה את חיסולו של ניצב סנדי מזור, שהיה אחראי על חקירותיו, ממקורבו יוסי כמיסה, בתמורה למאה אלף דולר.
- פרשת המימד החמישי, אחת מפרשיות השחיתות המורדמות, קושרת אליה את בני גנץ, יו"ר "כחול לבן", רם בן ברק מ"יש עתיד" והמפכ"ל לשעבר ורוני אלשיך. הפרשה קיבלה תפנית לאחר חשיפה של קרולין גליק כי אחד המעורבים בפרשה בארה"ב, הגנרל בדימוס ג'ון אלן, "חשוד כי הסתיר את היותו סוכן של קטאר. על-פי צו החיפוש של ה-FBI נגד אלן, ראשי המימד החמישי רצו שיתווך בינם לבין קטאר כדי למכור את הטכנולוגיה שלהם למשטר הפרו-אירני ופרו-חמאס".
הפרשיות, אשר במרכזן עמדו אנשים שהמערכת המשפטית והתקשורתית חפצו ביקרם, נקברו, הושתקו או מוסמסו על-ידי המערכת בדרכים שונות ומגוונות.
|
|
המתקפה על הדמוקרטיה וביזוי הכנסת
|
|
|
|
|
|
מלינובסקי. אכלה בגט [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]
|
|
|
באחד המפגשים, צולמה מלינובסקי אוכלת באגט גדול מול עיניהם הנדהמות של חברי הוועדה. התנהגותה הבוטה שהייתה קיצונית גם ביחס לשאר חברי הקואליציה, שווקה ברשתות החברתיות כסוג של קריקטורה על ועדות הכנסת וניהולן, תחת ממשלת בנט-לפיד
▪ ▪ ▪
|
החשדות הכבדים לניגוד אינטרסים בקידום הסכם הגז על-ידי לפיד ופטרונו הילל קוברינסקי, היו רק צד אחד של הסיפור. צד אחר כלל את ביזוי הכנסת באופן חסר תקדים. ההסכם שכלל ויתור על שטח ריבוני של מדינת ישראל היה צריך על-פי חוק לבוא לאישור הכנסת (כך גם היה עם הסכמי אוסלו והסכם השלום עם מצרים). לפיד, שכיהן כראש ממשלה זמני בממשלת מעבר, החליט "לאור ההתנהגות המופקרת של האופוזיציה [...] לא להביא את ההסכם להצבעה בכנסת".
חוקים אחרים שנועדו לשנות דה פקטו את שיטת המשטר בישראל, כבר המתינו על השולחן לחקיקה לאחר הבחירות. " חוק הנאשם" שנתפר למידותיו של נתניהו, נועד להוציאו מהמשחק הפוליטי ובכך לרמוס את זכויותיהם הפוליטיות של מיליוני אזרחים שבחרו בו ישירות או במפלגות שהתחייבו לתמוך בו. חוק אחר שקודם על-ידי ליברמן ובמקביל גם על-ידי גנץ וסער, ביקש למנוע את האפשרות להפיל ממשלה בשנתיים הראשונות ברוב רגיל, אלא רק באמצעות רוב של 90 או 70 חברי כנסת. המניע להצעה זו הייתה ההנחה כי ישיגו רוב של 61 ביחד עם בל"ד והאחים המוסלמים, יקימו ממשלת מיעוט, עם תמיכה מבחוץ, ומאותו רגע לא ניתן יהיה להפיל את הממשלה, גם אם זו תהפוך לממשלת מיעוט. הצעה זו הייתה לא פחות מאשר הצעה לבטל דה-פקטו את השריד המשמעותי ביותר לדמוקרטיה בישראל, בחירות.
היבטים נוספים של ביזוי הכנסת והאופוזיציה באו לידי ביטוי בעבודת הוועדות. דוגמה בולטת במיוחד הייתה ח"כ יוליה מלינובסקי ("ישראל ביתנו"), שהפגינה התנהגות דורסנית ונקטה סגנון משפיל במיוחד כלפי חברי האופוזיציה. באחד המפגשים, צולמה מלינובסקי אוכלת באגט גדול מול עיניהם הנדהמות של חברי הוועדה. התנהגותה הבוטה שהייתה קיצונית גם ביחס לשאר חברי הקואליציה, שווקה ברשתות החברתיות כסוג של קריקטורה על ועדות הכנסת וניהולן, תחת ממשלת בנט-לפיד. במקרה אחר, בזמן שחברי הכנסת של האופוזיציה ישבו ביחד עם ח"כ עידית סילמן (אז בקואליציה) לדון ב"סעיף 98" המאפשר לקבוע "סדרי דיון מיוחדים", ניצל ח"כ בועז טופורובסקי ("יש עתיד") יו"ר ועדת הכנסת, את היעדרותם של חברי האופוזיציה, והצביע לבדו בעד העברת "סעיף 98". לאחר שההחלטה "עברה פה אחד", המשיך להצביע לבדו בשורת חוקים נוספים שעברו גם הם "פה אחד".
|
|
במצב עניינים זה, כאשר לפיד שואף להמשך הכאוס הפוליטי, כל עוד יוכל לכהן כראש ממשלת מעבר, רק ניצחון מובהק של נתניהו יכול היה להוציא את מדינת ישראל מהמבוי הסתום
▪ ▪ ▪
|
החרם הגורף וחסר התקדים על נתניהו, ביחד עם ההתבטאויות הגסות והמסיתות נגדו מכיוונם של ראשי מפלגות הקואליציה, העמידו את אידיאולוגיית מחנה "רק לא ביבי" כאבן הראשה של כל המבנה הקואליציוני ההטרוגני, שהורכב מניגודים אופורטוניסטים כמו ליברמן וסאמי אבו-שחאדה, בני בגין ועאידה תומא סלימאן, גדעון סער ועופר כסיף, איילת שקד ואחמד טיבי, אלקין ומנסור עבאס, ואלה החזיקו מעמד כשותפים ישירים או עקיפים, רק בשל שינאת נתניהו, שמאז הגשת כתב האישום ומחאת בלפור, עברה תהליך לגיטימיזציה והתקבלה כמשנה האידיאולוגית מרכזית של מחנה השמאל.
במצב עניינים זה, כאשר לפיד שואף להמשך הכאוס הפוליטי, כל עוד יוכל לכהן כראש ממשלת מעבר, רק ניצחון מובהק של נתניהו יכול היה להוציא את מדינת ישראל מהמבוי הסתום. אולם גם מול חישובים פוליטיים אלה, שלאחר ארבע מערכות בחירות, היו ברורים לרבים, הכוח המניע האדיר שפעל בקרב רוב הציבור היהודי, היה תולדה של רצף האירועים הבלתי פוסק שהחל עם הונאת הבחירות של בנט ושקד, והמשיך במתקפה רבתי על זהותה היהודית של מדינת ישראל ועל עצם הלגיטימציה של ציבורים גדולים מאוד לקחת חלק שווה במשחק הדמוקרטי. המצב הכלכלי וההידרדרות הביטחונית שימרו את האווירה העכורה לאורך כל תקופת קיומה של הממשלה. גורמים אלה חברו יחד בקרב הציבורים המרכיבים את גוש הימין והניעו אותם לעבר ניצחון היסטורי בבחירות נובמבר 2022.
|
|
