ניצולי שואה, שעדיין חיים אתנו, שזכו השנה לקבל אלפיים יורו פיצוי מממשלת גרמניה על סבלם בתקופת השואה, נדהמו לגלות, שלאלפיים היורו יש מספר לא מבוטל של שותפים. השותפים לפיצוי על הסבל של ניצולי השואה באותם ימים נוראים הם הבנקים, הדורשים בחוצפתם את העמלה הכתובה בחוק. נוסף לבנקים ישנם גם עורכי הדין, שמאלפיים היורו הם מבקשים רק "סכום פעוט" המסתכם ב-15% שכר על עבודתם. לאותם אחוזים עורכי הדין מבקשים גם ניכוי נוסף ככתוב בחוק והוא מס ערך מוסף. כך שמאות אירו נגרעים מהפיצוי על סבל בתקופת השואה. ניצולי השואה, שחיים איתנו כיום, הם קשישים בעשור התשיעי והעשירי לחייהם. מדובר באוכלוסייה המתמודדת עם הוצאות כספיות גבוהות עקב נגעי הגוף בגילם המתקדם. יש ביניהם רבים שהיד הגרומה של המוות נוגעת בהם. קשה להבין כיצד חברו יחד בנקים ועורכי דין במדינת ישראל, שהחליטו כי זה סביר בהחלט ומובן מאליו להבנתם לגבות שליש מהפיצוי. כואב שהבנקים ועורכי הדין נעזרים בחוקיות של גזילת מאות אירו מהסכום של אלפיים יורו לו נזקקת אוכלוסייה של קשישים, המקבלים פיצוי על סבלם בתקופת השואה. אני מוצא לנכון להעיר, שאין לי נגיעה אישית בנושא, כי אני יליד הארץ, אך כואב לי לראות את מצבם הקשה של ניצולי שואה המתמודדים עם מחלות קשות. הסכום של אלפיים יורו נחוץ לניצולי השואה הקשישים בעיקר לטיפולים רפואיים. מצער, שבנקים החליטו, כי מותר לגבות דמי עמלה ועורכי דין החליטו שמותר להם לדרוש שכר מופקע על עבודה, שלעניות דעתי הייתה עבודה מזערית.