לכותבי הטרגדיות היווניות הייתה לפעמים בעיה: העלילה הסתבכה, המחזה כבר הגיע לאורך המירבי והיה צריך איכשהו להתיר את הסבך. הפתרון שלהם זכה מאוחר יותר לשם לטיני: "דָאוּס אֶכְּס מָכִּינָה" (Deus ex machine) - "האל מתוך המכונה". כפי שמלמדת אותנו ויקיפדיה, "מכונה הייתה מורידה 'אל' לבמה, כדי לפתור מצב שאין דרך אחרת להתירו". חרטומי פרעה נזקקו להסבר דומה כאשר נתקלו במכת כינים, אותה - בניגוד למכות דם וצפרדע - לא הצליחו לשכפל: "אצבע אלוהים היא", אמרו למלך מצרים. ואילו דייגו מראדונה סירב להודות שהבקיע בידו את השער הראשון מול אנגליה בגביע העולמי של 1982. כיצד הצליח החלוץ נמוך הקומה (1.65 מטר) להתרומם ולנגוח בדיוק רב בין ידיו המוגבהות של השוער פיטר שלטון (1.83 מטר)? תשובתו של מראדונה: "זו הייתה יד האלוהים". מתניהו אנגלמן מספק לנו דוגמה רביעית של התערבות אלוהית, או כך לפחות ניתן להבין מהדוחות שלו. אצל אנגלמן (ואני אומר בזהירות על סמך קריאה מדגמית), דברים מתרחשים כמעט מעצמם. או, ליתר דיוק, דברים מתרחשים כי גופים חסרי גוף מחוללים אותם. חברות, רשויות, משרדי ממשלה, מועצות מקומיות - הם אלו שאחראים לליקויים עליהם הוא מצביע. כאילו כל אלו הם יצורים חיים, בעלי חופש בחירה ויכולת ביצוע. מבקרי המדינה לדורותיהם נמנעו בדרך כלל מלציין את שמותיהם של מבוקרים; מיכה לינדנשטראוס היה יוצא דופן בהקשר זה. אבל גם אצל מבקרים אלו, מדי פעם הייתה נכתבת בפירוש הגדרת תפקידו של האחראי. לפעמים ניתן היה להשלים את השם, לפעמים לא, אך לכל הפחות הייתה כתובת: מנכ"ל החברה, ראש אגף במשרד, יו"ר הרשות, ראש העירייה. אצל אנגלמן אפילו זה לא קיים. יתרה מזאת: אנגלמן מטיל בצורה שיטתית את כל האחריות על הדרג הפקידותי (ושוב, אני מסתמך על קריאה מדגמית). עיכוב ברכבת הקלה בתל אביב? משרד התחבורה וחברת נת"ע. ליקויים בבטיחות בתעופה? רשות התעופה האזרחית. איחוד אגפי המיסים תקוע? רשות המיסים. הרפורמה במשק החשמל נכשלה? רשות החשמל, חברת החשמל. כאילו אין שרים מלמעלה, כאילו לא מדובר בנושאים מרכזיים העולים מיליארדים ולעיתים כרוכים בחיי אדם. לכך יש להוסיף את העובדה שככל שזכרוני מגיע, אנגלמן לא העביר ליועץ המשפטי לממשלה ולו מקרה אחד של חשד לפלילים שעלה בביקורת. הוא משמש כמבקר המדינה למעלה משלוש שנים, הוציא עשרות דוחות על פני רבבות עמודים - ולא מצא אף מקרה של חשד שכזה. דומני שהוא גם לא הצביע על חשדות לעבירות משמעת או להפרות אחרות. מי שקורא את הדוחות של אנגלמן, יכול בקלות להגיע למסקנה שאפשר למחוק בשקט את עבירת המרמה והפרת האמונים. עובדה: אין שום מקרה בו צריך להפעיל אותה. או בעצם, שום מקרה בו צריך להשתמש באיזושהי עבירה.