הרוח הרעה המנשבת ברחובות הערים מתפשטת במהירות. האלימות והבריונות בכבישים הם סימפטום אחד, רע, רע מאוד, מהתהליכים העוברים על החברה הישראלית. לתקיפות בכבישים על-ידי נהגים חסרי מנוח, חמומי מוח, עבריינים, התחלנו להתרגל, להזדעזע, להתכווץ, לצקצק, להעביר ערוץ למונדיאל, ולהתרגל.
אזרח תמים פוסע להנאתו עם רעייתו בטבורה של עיר, חוצה לאיטו את מעבר החציה ולא יודע כי אלו רגעיו האחרונים רק בגלל שהעז להעיר בנימוס לחוליגן, טרוריסט עם קסדה, פושע רכוב על אופנוע, ובכך גזר את גורלו, את גורל אהובתו, את גורל שלושת ילדיו, גורל נכדיו, גורל חבריו, מכריו ואוהביו.
יורי וולקוב, רק בן חמישים ושתיים, יצא מביתו עם רעייתו בדרכו לעבודתו בבית חולים. חוליגן עם קסדה חצה באור אדום וכמעט פגע בהם במעבר החציה, התפתח ויכוח, הרעייה הנציחה את ההתנהגות העבריינית של החוליגן עם הקסדה, האחרון שב ודרש ממנה לתת לו את הטלפון כדי למחוק את הסרטון, יורי הרגיע את מלאך המוות שלו עם הקסדה ואמר לו: "תמשיך בנסיעה הכל טוב". והכל היה לרע, רע מאוד. החוליגן עם הקסדה דקר אותו בליבו, לעיני רעייתו, וגזר את דינו של האיש הטוב שיצא מביתו לעבודה אליה מעולם לא יגיע.
סיפורו של יורי הוא סיפורה של תקופה, של מציאות תהליכית, של אובדן ההרתעה, אובדן המשילות, אובדן הערבות ההדדית, אובדן השפיות. התהליך המתרחש בחברה הישראלית אינו מנותק מהמציאות הכוללת. תחושת אנרכיה בחלקי המדינה באופן נרחב, אובדן תחושת הביטחון האישי, תחושת הפקרות, חוסר משילות, מערכת משפט סלחנית, משטרה העושה כל שלאל ידה באמצעים ובכוח האדם החסר, שיח מתלהם, אלים, בריוני, שיח ביבים המובל על-ידי ההנהגה, הפוליטיקאים, ערעור על מוסכמות יסוד, התמסדות ה-לבד אל מול ה-יחד, סדקים במכנה המשותף הרחב.
דמו זועק מהאדמה
לממשלה החדשה ישנם אתגרים מורכבים החל מהמאבק ביוקר המחיה המאמיר, האנרכיה בגליל ובנגב, התמודדות מול משפחות הפשע, המצב הנורא בעקבות הפשע הגואה בחברה הערבית, חוסר הביטחון האישי, אובדן ההרתעה, מאבק בטרור לסוגיו, אתגרים מול המבקשים להשמידנו על גבולותינו ורחק מהגבולות.
ראוי היה כחלק מהתחלת תהליך התיקון, שראש הממשלה, נשיא המדינה, נשיא בית המשפט העליון, מפכ"ל המשטרה, הרבנים הראשים לישראל, כל האישים החשובים הללו היו יוצאים בגינוי מיוחד חריף, נוקב, כמסר חד לאומה, על הטרור האזרחי בכבישים, על האלימות. אמירה נוקבת ומחייבת. אל זירת הפיגוע הנורא בו נרצח אריה שצ'ופק הי"ד, נער תמים, עול לימים, שנרצח על-ידי מחבלים בני עוולה, הגיעו צמרת המשטרה, שרים לעתיד שרים לשעבר, המסרו הצהרות, התקיימו מסיבת עיתונאים מאולתרת, צוותי צילום, שידור חי בכלי התקשורת שעות רבות לאחר שהפיגוע הסתיים.
ראש הממשלה הנכנס וראש הממשלה הפורש נאמו לאומה, הביעו זעזוע ושבו על המנטרה הידועה כי ידו של צה"ל תגיע אל המחבלים. הנשיא ניחם, שר הביטחון מיהר לקבינט, הרמטכ"ל קיצר ביקורו בארה"ב, הפרשנים ששערם הלבין התייצבו באולפנים להשיא עצות לכוחות הצבא. על כך ראוי כל אחד להערכה, אכן רצח יהודי על-ידי מחבל הוא אירוע המזעזע את אמות הסיפים וטוב שכך. כעת, שוו בדמיונכם רבע מההתייחסות החשובה של אישים חושבים אלה, ההנהגה הישראלית, על רצח בן אדם בטבורה של עיר. הטרור האזרחי ראוי להתייחס אליו באגרוף פלדה, להקים כל זעקה, להתייחס אל האירוע כאל פעולת טרור על-ידי מחבל פנימי עם קסדה.
הגיעה העת להתייחס למחבלי הכביש באופן החמור ביותר. משילות, הרתעה, השבת הביטחון וענישה מכבידה הם ראשיתו של התיקון הזועק אלינו עם דמו של יורי הזועק מן האדמה.