באפריל 2022, הכריזה שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא-ביטון על רפורמה חדשה במערכת החינוך - רפורמת המח"ר (מורשת, חברה ורוח). הרפורמה, רחבת היקף ורוויה בשינויים בשיטה הפדגוגית הקיימת, הוכרזה בקול תרועה גדול והכניסה באופן מידי את מערכת החינוך למצב של דריכות, בפרט במקצועות הלימוד אליהן היא מתייחסת - היסטוריה, תנ"ך, ספרות ואזרחות.
התוכנית הוצגה בתקופת האביב, כחודשיים לפני סוף שנת הלימודים תשפ"ב והמערך הפדגוגי, החינוכי והמקצועי נדרך להיערך בתקופת זמן בלתי אפשרית לשינויים מהותיים על-מנת ליישם את הרפורמה כבר בשנת תשפ"ג.
לשם כך הוקצו משאבים רבים בתוך משרד החינוך - מפקחים, מפמ"רים, מדריכים פדגוגיים, מורים מקצועיים ומנהלים נקראו לדגל על-מנת להכין חומרי לימוד, לייצר נתיבי למידה חדשים ולהצליח להספיק ולהכשיר מורים אשר בסמוך לאותה תקופת זמן כבר מתכוננים לתקופת החופש הגדול.
אין חולק, כמי שמכירה מקרוב את רזי הרפורמה והשלכותיה, שמטרותיה טובות; פיתוח לומד עצמאי, תלמיד חוקר וסקרן ובעל יכולות שעשויות להיות שימושיות לשלב הבא שמחוץ לבית הספר, יחד עם היפטרות מן ההרגל של שינון חומר ומחיקתו מראש התלמיד מיד לאחר הבחינה.
למרות שהכוונות טובות, היה מצופה ממשרד החינוך, לפחות בניסיון הראשון, להחיל את הרפורמה, ובפרק הזמן הקצר שהוקצה לה עד לתחילת השנה, להתחיל בשלב פיילוט - להוריד את הרפורמה בזמן למנהלי בתי הספר והגורמים המקצועיים בכל אחד ממקצועות הלימוד, להנחות אותם בצורה מקצועית, לספק להם חומרי הוראה התואמים הן לכיתות ההטרוגניות ולא פחות חשוב מכן, לכיתות המקדמות הנמצאות תחת אגף שח"ר וביניהן כיתות ותלמידי החינוך המיוחד. אך לא כך היה הדבר; הרפורמה החלה עם פתיחת שנת הלימודים תשפ"ב-תשפ"ג, ללא חומרי הוראה מוכנים במרחבים הפדגוגיים, עם השתלמויות שלא מספקות את כל התשובות למגוון השאלות שאנו, המורים נדרשנו להם, ובצדק. לא היה זמן היערכות סביר לשינוי מסיבי שכזה - ממורה שהיה אחראי להקניית חומר, למורה שהופך כעת למלווה ומדריך בכיתתו.
דרישות יסוד נוסף על כך, החל ארגון המורים בעיצומים בשל אי-חתימה על הסכם חדש למורים המלמדים בבתי הספר העל יסודיים ומשתייכים לרפורמת "עוז לתמורה". חלק מהעיצומים כללו, וכוללים עד היום, איסור על קיום והשתתפות בהשתלמויות הנערכות מעבר לשעות הלימודים. חלק מהשתלמויות אלו הן השתלמויות של המפקחים על מקצועות המח"ר, הנועדו להכשיר את המורים באשר לרפורמה, לדרכי הבחינה, מרכיבי הערכה והנחייה בכיתות הלימוד.
לא די בכך שהרפורמה ירדה לחלק מבתי הספר בפרק זמן קצר ולא סביר הן להכנת חומרי לימוד והן לשינוי דרכי ההוראה, כעת נמנע מן המורים להתמקצע בהתאם למה שדורשת הרפורמה, וזאת ללא התייחסות לעיצומי המורים, מוצדקים או לאו. כעת, כפי שמסתמן, אחת מדרישות היסוד של הממשלה המסתמנת ושל מפלגת השלטון היא לבטל את רפורמת המח"ר ולהחזיר את המתכונת הקודמת של בחינות הבגרות במקצועות הרפורמה.
ייתכן שדרישה זו מוצדקת, וככל הנראה יעמדו לזכותה כמה הצדקות פדגוגיות, חינוכיות ולאומיות, אך עם זאת, מקומם לחשוב על ההשלכות של כך; ראשית, בזבוז תקציבי שהושקע בגורמי מקצוע, מדריכים, גורמים פדגוגיים חינוכיים והכשרות שלמות שנבנו ועדיין נמצאות בהליך בנייה וכתיבת חומרים התואמים את הרפורמה. כעת, אם תבוטל, כל הצעדים והתכנון קדימה יהפכו ללא רלוונטיים.
אם כבר הוחלט לתת עצמאות פדגוגית למנהלי בתי הספר באשר לבחירת נתיבי למידה וקבלת החלטות בית ספריות, ניתן לחשוב על מתן אוטונומיה לבחירה גם כעת - האם להמשיך בלמידה המתחדשת כפי שהיא מוצעת ברפורמה, תוך כדי למידתה והתמקצעות עם תוכנית מובנת לטווח הארוך, כמו שיודעים לעשות בבתי הספר, מאשר לחזור לאחור תוך פחות משנה.
שינויים נועדו להיעשות בצורה הדרגתית, ללא מהפכות ויצירת משברים, הן בקרב המורים המקצועיים והן בקרב התלמידים, וזאת על-מנת שיוכלו להפיק את המירב מתהליכי הלמידה ולא יהיו שפני ניסיונות תחת מורים, שלא באשמתם, נאלצים להיערך לשינויים מרחיקי לכת בכל מערכת בחירות פעם בארבע שנים במקרה הטוב, ופעם בחצי שנה במקרה הרע.
על אנשי המטה במשרד החינוך להבין שהנוף המשתקף מהשטח הוא לא הנוף של מטה משרד החינוך בירושלים, וכי השארת חותם של שר שנכנס למשרדו ומבקש לבצע מהפכות, מלבד ליצור כאוס ושחיקה בקרב הצוות החינוכי, לא משיג הליך לימודי מעמיק ומשמעותי וכי כך המערכת לעולם לא תוכל לצעוד קדימה, כשהיא מנוהלת בידי אנשים שאינם מכירים את השטח וצרכיו.