חרות, שוויון, שלטון החוק וכבוד האדם אינם ערכים בלעדיים למערב. הם משותפים לעמים וממשלות ברחבי העולם. אבל משטרים סמכותניים נאבקים בהם ולעיתים מונעים אותם. כדי להגן עליהם, מדינות האיחוד האירופי חייבות לשתף פעולה בצורה הדוקה יותר עם הדמוקרטיות שמחוץ למערב. בעבר היחס אליהן לא היה כאל שוות, אך זה חייב להשתנות. כאשר עמדה גרמניה בראש ה-G7, היא עבדה בתיאום עם אינדונזיה, נשיאת ה-G20; הודו, שתהיה נשיאת הקבוצה בשנה הבאה; סנגל, נשיאת האיחוד האפריקני; ארגנטינה, נשיאת קהילת דרום אמריקה והקריביים; ודרום אפריקה.
בעולם רב-קוטבי חייבים הדו-שיח ושיתוף הפעולה להתרחב אל מעבר לאזור הנוחות הדמוקרטי, טוען שולץ. אסטרטגיית הביטחון הלאומי המעודכנת של ארה"ב מציינת בצדק את הצורך לעמוד במגע עם "מדינות שאינן מאמצות את המוסדות הדמוקרטיים, אך עדיין תלויות במערכת הבינלאומית מבוססת הכללים ותומכות בה". מאמץ כזה דורש פרגמטיזם ומידה של אנושיות.
המסע לעבר החופש הדמוקרטי ממנו אנו נהנים כיום היו מלא בנסיגות וטעויות, מציין שולץ. אבל זכויות ועקרונות מסוימים נקבעו והוכרו לפני מאות שנים. הכבוד לזכויות יסוד אלו צריך להיות נחלתן של כל המדינות, בלא קשר למערכות הפוליטיות שלהן.
תקופות של שלום ושגשוג יחסיים, כמו זו שאחרי המלחמה הקרה, אינן צריכות להיות נדירות או רק סטיות מהנורמה בה כוח ברוטלי קובע את הכללים. למרות שלא ניתן להחזיר לאחור את מחוגי השעון, ניתן להפוך את הגל של תוקפנות ואימפריאליזם. המערכת הרב-קוטבית הנוכחית הופכת משימה זו למאתגרת יותר.
כדי לעשות זאת, על גרמניה ושותפותיה באיחוד האירופי, נאט"ו ו-G7 להגן על החברות הפתוחות שלהן, לעמוד על משמר ערכיהן הדמוקרטיים ולחזק את השותפויות ביניהן. עליהן גם להימנע מהפיתוי לשוב ולחלק את העולם לגושים. וזה אומר: לעשות כל מאמץ לבנות שותפויות חדשות בצורה פגרמטית ובלא חסמים אידיאולוגיים. בעולם מרובה הקשרים של היום, המטרה של קידום השלום, השגשוג והחרות מצריכה הלך רוח שונה וכלים שונים. פיתוחם הוא העומד בלב השינויים הטקטוניים המתחוללים לנגד עינינו, מסיים שולץ.