מתייוונים

חנוכה המתקרב יחד עם חג המולד מפיק מהמתייוונים המקומיים את המיטב. ראו, למשל, את הכותרת, "חנוכריסמס שמח בתל אביב: 7 אירועים שלא כדאי לפספס בחגי האור", שהעניק "טיים אאוט" לדיווחו. לגביו, אוחדו החג היהודי (כמובן, תוך מריטת כל נוצותיו היהודיות, וצמצומו לחג האור) עם החג הנוצרי. חסר לנו רק ריקוד עז ומלא-השראה של 'מה יפית".

עבר בשקט יחסי

בצדק, התעלמה דעת הקהל מהניסיון לציין את 29 בנובמבר - יום קבלת החלטת מועצת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל המערבית. החלטת האו"ם לא הקימה לנו מדינה, כפי שמנסים להונות את העם היושב בציון מאז 1947. את המדינה נתנה לנו מלחמת העצמאות; כלומר, המאבק, ובעיקר, המזוין נגד הכובש הבריטי, שגרם לסילוקו מהארץ. ראשית הסילוק הייתה בהחלטת האו"ם, אך ההחלטה לא סילקה את הבריטים, "אלביון הבוגדת", מכאן. למחרת ההחלטה, בשלושים בנובמבר 1947 החלה מלחמת הקוממיות, שבה הגן היישוב היהודי על עצמו מול התקפות של כנופיות ערביי ארץ-ישראל, של ערבים פולשים, של "צבא ההצלה" ובסוף של צבאות ערב. מי שטיפחו בשני עשורים הראשונים למדינה את 29 בנובמבר התכוונו להמעיט מערכו של המאבק המזוין בבריטים, שהם לא היו חלק ממנו, ואף עזרו לבריטים לדכאו. לכן, אני שמח, שמיתוס 29 בנובמבר נמוג - גם אם נחנכה בתחילת החודש אנדרטה לציונו בנתניה.

המרדה

המחנה הנאור רק בעיני עצמו, בני האור, לדבריהם, לא רק שלא ידע למשול בשנה וחצי האחרונות, כיוון שהפקיד את ההגה בידי שני לא-יוצלחים, ששקר הוא דרך חייהם. אלא שגם אינו יודע להפסיד בכבוד בבחירות. כנראה, משום שמצוי בשלב מתקדם של הונאה עצמית, שהוא בנה את המדינה, והקים אותה; ולכן, היא הצעצוע, שחמסו הנחותים והבלתי-ראויים מידי הקוזאקים הנגזלים. זה, כנראה, עוד שלב בתגובת המחנה על תבוסתו. בעיקר, טובה בזה חונטת הגנרלים, שהייתה ממחוללי הקשר נגד ממשלת בנימין נתניהו. אהוד ברק - חברו של ג'פרי אפשטיין, מוטב של קרן וקסנר, שמסרב לדווח על מה ולמה זכה במענק של מיליוני דולרים, ואחד הכושלים ביותר בראשי ממשלותינו, איים טרם הבחירות להוציא מיליון אנשים לרחובות אם הליכוד ובעלי-בריתו יעלו לשלטון. החרו אחריו יאיר גולן, שקבע - כקורא סימנים מוסמך - כי העם טעה בהצבעתו; בני גנץ, שחוזה כי הממשלה הבאה תפרק את הצבא, גדי איזנקוט, שמאיים להוציא מיליון אנשים לרחובות, רון חולדאי, שממריד את המערכת החינוכית העירונית בתל אביב, דן חלוץ, שהצטרף למקהלה, ואיים, "אם נתניהו לא יתעשת יהיה פה מרד אזרחי ...", ועוד הרבה קצינים במיל', שפערו את לועם, כדי להצהיר, שגם הם במחנה דמוקרטי והממלכתי, שאינו מקבל את הכרעת העם. מה יש להם עם מיליון? בקורסים הצבאיים לא לימדו אותם שום מספר אחר?! וכמובן, איך אפשר בלי רם בן-ברק הבלתי-נשכח, שאיבד שליטה על גרונו, ופולט ועושה שטויות בלי הרף ובלי שום בקרה מאז שנבחר לכנסת. הפעם הוא אמר, שהעם לא אמר את דברו בבחירות, ותמה ממתי הרוב קובע. בקורות חייו רשום, שהיה עציר בקפריסין, ולמד באוניברסיטת חיפה ובמכללה לביטחון לאומי. אני תמה מה למד שם. מקווה, שבהיותו ב"מוסד" הוא לא פלט שטויות בריכוז כה גבוה. מי יודע?! למען האמת, צריכים להודות, אין כמו יהיר. הבּוּר הצרחן והשקרן, שהובס בבחירות, משתמש במשרד ראש הממשלה ככלי להמרדה של קצינים, של מורים, של מנהלים ושל פקידים בכירים נגד הממשלה הבאה, שתסלק אותו ואת האידיוטים השימושיים שלו ממשרותיהם, ותגזול מהם הטבות ומעמד - בחיפוי צמוד של היועצים המשפטיים. בצד מחממת חונטת השופטים והפרקליטים מנוֹעים. גם הם ייצאו עוד רגע לשלב מתקפת-הנגד במגננתם על המשרות ועל המעמד, שחמסו לעצמם. כל הקקפוניה של השמאל הנה בשם הדמוקרטיה, שלדעת הפריווילגים הנאורים, בעלי הפנסיות התקציביות העצומות, אינה כוללת את העם, אלא רק את בני האור, יפי-הנפש. ראוי לציין, כי כל זה היה יכול להימנע לו הבינו הליכוד ובעלי-בריתו את גודל השעה, והיו מסלקים מיד את מיקי לוי מתפקיד יו"ר הכנסת, ומקימים ממשלה, תוך לא-יותר משבועיים מהבחירות.

שטינקר

לקראת מסע הרצאות, צריך המרצה לחמם את קהל היעד, כדי שיידע על גדולתו, על עוצם כוחו ועל מנהיגותו הדגולה, והוא פותח במסע יחסי ציבור לעצמו - גם אם הנו רק הולוגרמה, או כתם זעיר בהיסטוריה. כך, נפתלי בנט, שהביס בקלות את אהוד ברק ואת אהוד אולמרט בתחרות על התואר "ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל", שעומד לצאת למסע הרצאות, שיפאר בארצות-הברית את מורשתו החלולה ובת-החלוף, החל את יחסי הציבור להרצאותיו בפרסום מאמר תשבחות לעצמו, שכולל השמצות על מתנגדיו ודברי תועבה על המדינה, ופִרסמוֹ בעיתון "ניו-יורק טיימס", הידוע בשנאתו העזה למדינת ישראל ולציונות מאז ומתמיד. הלך הזרזיר אצל העורב... למסע ההכפשות על מדינתנו ועל תושביה יש עוד מטרה חשובה שבנט רק משרתהּ: להניע את הממשל האמריקני להתערב בפוליטיקה הישראלית, ולדאוג להדחת השלטון הנבחר בה לטובת חברו לצמד הריקים והחלולים, יהיר הבור, עבדם הנרצע של הדמוקרטים הסהרורים. אני מתפלא עליו. לאחר הבינוי המפואר של פורט בנט, מבצרו ברעננה, יכול היה גם להשוות את עצמו להורדוס, הבנאי הגדול. אבל ראוי לזכור, כי בנט מסרב לפרוש מחיינו הציבוריים, ויעשה כל תועבה כדי לקושש נקודות לטובתו, ולמנוע את הפיכתו לסמל נלעג של אגו-מניאק, שהשתן עלה לראשו. שנים לימדו בחוגים למדעי המדינה על רחמים כלנתר ועל כלנתריזם; ולא עוד. עתה הדיחם בנט ממקומם, וילמדו על בנט ועל בנטיזם - רמאות והונאה פוליטיות. כאדם דתי, שכנראה, מתפלל שלוש פעמים ביום תפילת עמידה, ודאי זוכר בנט את מה שכתב רבי שמואל בברכת המינים. ליתר ביטחון, אצטט: "וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים".

הפתעה

מעולם לא התלהבתי מכדורגל, ולמרות שגדלתי ליד מגרשה הישן של מכבי נתניה, טרם ראיתי משחק כדורגל, למרות שכבר הייתי במשחקי כדורסל, פוטבול אמריקני, בייסבול, פטאנק, כדורעף, כדור-מים ואפילו לאקרוס. לכן, אני תמה על טירוף המונדיאל, ובעיקר, על סיקורו המוגזם בתקשורת הישראלית. מואב ורדי וכוכבים נופלים אחרים בתקשורת הישראלית נסעו למונדיאל בקטר (כך כותבים את שמה בערבית - دولة قطر), וכמובן, אינם מדברים על השחיתות הבוטה, שהביאה לעריכת המונדיאל בחורף בנסיכות. הם דיווחו בזעזוע של אנשים שאיבדו כל קשר למציאות, כי נתקלו בשנאה בוטה של מוסלמים ושל ערבים לישראל ולישראלים... איזו הפתעה. מואב ורדי, דרך אגב, הוא ראש תחום חדשות החוץ בתאגיד "כאן". כלומר, מומחוי. איפה הוא חי עד עכשיו, ובאילו עוד שטויות הוא מאמין, ומדווח לאורן?!

כזבים

הסרט הירדני "פארחה" (שִמחה - فَرْحَة) הוא סרט בינוני עד גרוע, שמשמיץ בזדון את ישראל ואת צבאה; ואנחנו רגילים לסוּגָה (ז'אנר) זו עוד מימי לני ריפנשטאהל, הבימאיעת הנאצית, ומקביליה במנגנון התעמולה הסובייטי. באווירה המטורללת כיום עוד יגיע הסרט לאוסקר, ויזכה. הסרט שביימה דארין ג'יי סלאם, כולל בדיה, שכביכול סיפרה פליטה ערבייה מארץ-ישראל על חיילים ישראלים, שרצחו בדם קר לנגד עיניה משפחה ערבית במלחמת הקוממיות (סליחה - הנכבה). אין חדש בסרט הנתעב הזה. עיתון הארץ מנסה להפיח אש בגחלים הקרות של שקריו של הדוקטורנט תדי כץ, שעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת חיפה על הטבח, לכאורה, בטנטורה במלחמת הקוממיות נפסלה בשל אי-אמינותה. אל"ם בדימוס ד"ר מאיר פעיל וחבר מריעיו בָּדוּ טבח, שהתרחש באפריל 1948 בכפר דיר-יאסין. חיל החינוך של צבאנו מפיץ את שקריהם עד עצם היום הזה, ומונע כל אפשרות לספר לחיילינו את ההפרכות לבדיותיהם... וחס וחלילה, אלה אינם השקרנים היחידים. בשני העשורים האחרונים התבלטו הכזבן מוחמד בכרי עם סרטו האנטישמי "ג'נין, ג'נין"; ולעומתו, כתנאים-מסייעים, ארגון "שוברים שתיקה", ארגון "בצלם" ועוד "פעילי זכויות-אדם", שרמאות היא התמחותם, תחביבם סיוע לאויב, וכולם פועלים במימון כבד זר. "פארחה" דומה ל"ג'נין, ג'נין" בכך שגורמים ישראלים, ולא רק ערביים, מקדמים את הסרט - כמובן, במימון ממשלת ישראל. כך, למשל, הקרין אותו לציבור תיאטרון הסראיה הערבי ביפו. המנוף העיקרי לתפוצת הכזבים של דארין ג'יי סלאם הנו קבלתו להקרנה ברשת נטפליקס העולמית. הרשת הבינה מיד את המטען הנפיץ, וחסמה את צפיית חלק מצרכניה הישראלים בסרט. למרות זאת, כדאי, שממשלת ישראל תעניש את נטפליקס. כמו בעניין מוחמד בכרי, העסק הוא כלכלי, וקנס כבד יכול לשכנע את נטפליקס לחזור במהירות למוטב. עם זאת, הפסקת המימון לתיאטרון הערבי ביפו תגמול לו כראוי על חוצפת מנהליו.