יורשיו של בנימין גיבלי, שסיבך את ישראל באסון של "עסק הביש" ב-1954, ובבירור שהתחדש ב-1960, מפרסמים עתה את גרסתו הן בספר מוזר-משהו שפרסמה לאחרונה אלמנתו אלישבע ("אשתו של") עם גון לי והן בכתב יד שהכתיב לאריה קרישאק המכיל את שקריו ופורסם אתמול על-ידי אתי חכמוב בידיעות אחרונות. טוב שחכמוב פרסמה את גרסתו. הן עשו שרות חשוב להיסטוריונים של המחר. גיבלי ניסה לחמוק מאחריות לטרור הילדותי שאישר באלכסנדריה ונכשל, והאשים את שר הביטחון פנחס לבון כי נתן את ההוראה (לבון גם היה בעייתי. ראש הממשלה משה שרת הדביק לאופיו את המילה הנוראה "שטני"). אבל גיבלי נתן את ההוראה. מזכירתו דליה כרמל - ידידה של ראש הממשלה מאז 1963 לוי אשכול - גילתה לו, ולאחר מכן פרסמה בפומבי, כי גיבלי הכתיב לה מכתב שתוכנו שקר ותאריכו כזב, וקראה לו להודות במעשה. הוא שתק. האמת על גיבלי פורסמה לפני 30 שנים בספרו המעולה של ההיסטוריון והעיתונאי והחוקר שבתי טבת קלב"ן (קליפת בננה). דבר מן הדברים אשר פורסמו לאחרונה מטעם גיבלי שהלך לעולמו אינו סותר כהוא-זה את מחקרו המדויק של חתן פרס ישראל טבת.