לפני מספר ימים, עת שעלעלתי בדפי המדיה האחרונים, צף ועלה הסיפור הבא: "אלמונים פרצו במהלך הלילה למתחם תחנת להבים-רהט, וגנבו מאות מטרים של כבלי תקשורת ממערכת האיתות של רכבת ישראל... צפויים שיבושים בהפעלת הרכבות בדרום... המשטרה פתחה בחקירת האירוע". הציטוט האמור מספר על אירוע שנגזר אמנם, מהווייתנו היומיומית, מהידיעות הפוקדות אותנו, חדשים לבקרים, על מעשה פלילי כזה או אחר. הוא הגיע, במקביל לידיעות על גניבה גדולה של נשק מבסיס צבאי גדול בצפון. אלה גם אלה מתרבים מאוד בזמן האחרון.
סיפורים כאלה (על אגירת נשק כמו גם על הפעלתו), משמעותם מפליגה הרחק מעבר לעניין הנקודתי - פלילי "בלבד". פניהם מועדות לעבר הפן הביטחוני. הם מצביעים שוב ושוב על תהליך קיים ומתפתח, מדאיג במיוחד. של השקה, הולכת ומתעצמת, בין הפלילי ללאומני במגזר הערבי. הם היו, מקבילים שנים רבות (אך לא נפגשו). עכשיו הם נשזרים זה בזה, הופכים לציר מרכזי, עוד מעט כבר לא יהיו ניתנים להפרדה. הפשיעה הפלילית והפשיעה הלאומית במגזר הערבי מתאחדים עכשיו לנגד עינינו ממש.
כמויות הנשק, הבלתי נתפשות, שזרמו במשך שנים למגזר הערבי, יוצרות, הן והשנאה היוקדת שפשתה שם. את המכנה המשותף, לשנאת ישראל והיהודים. לרוע המזל, נושאיה המרכזיים, הם אנשים צעירים במגזר הערבי, ומכאן שהכשל הוא שלנו בחינוך, בהסברה, וכשל שלהם באותם תחומים ממש. התהליך הממאיר הזה, החל כטפטוף מנשקיות צה"ל, בעיקר במחנות בדרום הארץ, כאשר רמטכלי"ם מכהנים, לוקים, כל אחד בתורו ובעת כהונתו, בעיוורון סלקטיבי, מסרבים לפעול נגד מצב בלתי נסבל זה. האפשרות שמאגרי תחמושת ושנאה אלה, ישרתו מחר ובבוא ההזדמנות, חוליות טרור, הרואות בייעודן העיקרי, חבלה באינטרס ישראלי, זה או אחר, איננה רחוקה, כפי שסבורים רבים.