הפסוק הראשון הפותח את ההפטרה בספר עמוס פרק ב' פסוק ו' למעשה מצביע על הקשר בין ההפטרה שלנו לפרשת השבוע "וישב". הנוקד ובולס השקמים מתקוע, הנביא עמוס, מתריס כלפי בני עמו, עם ישראל - "כֹּה אָמַר יְהֹוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׁרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל-מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלִַים". על שלושה פשעים חמורים, שביצע עם ישראל, הנוקד ובולס השקמים, הנביא עמוס, מוכן לסלוח לעמו ישראל, אבל על הפשע הרביעי הוא אינו מוכן לסלוח, הוא אינו מוכן לסלוח - "עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם". הנביא אינו מוכן לעבור לסדר היום, שישנה לגיטימיות למסחר בהון האנושי. הנביא מתוך כאב מביע את זעמו לנוכח תופעת סחר בעבדים הקיימת בחברה הישראלית. התיאור המזוויע על מכירת בני אדם בעמוס פרק ב' פסוק ו' מתקשר עם התיאור המזוויע בפרשת השבוע שלנו, "פרשת וישב" בספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ח: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחָרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף בְּעֶשְׁרִים כֶּסֶף, וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרַיְמָה". מצערת ומכאיבה מידת ההסתאבות של בני יעקב אבינו, שמחשבה על הריגת אחיהם עמדה על סדר יומם של האחים וכמעט הבשילה לביצוע. רק רגע של עידון, איפוק ושיקול דעת שיזם האח ראובן, הביא לכך, שהאחים הסתפקו רק בזריקת האח יוסף לבור ובבור אין מים. בעוד יוסף בתחתית הבור, אחיו יושבים על שפת הבור אוכלים ושותים. מה שמסתיים במכירת אחיהם יוסף לסוחרים בבני אדם תמורת עשרים כסף. מצערת ומכאיבה התופעה של מכירת אחד מבניו של יעקב אבינו לעבד. מצערת ומכאיבה, שגם בתקופת הנביא עמוס נמכרים בני אדם במסחר לגיטימי בחברה הישראלית תמורת כסף. זו תקופה בה המלך ביהודה הוא עוזיהו בן אמציה, שמלך 52 שנים משנת 785 לפנה"ס עד 733 לפנה"ס. בישראל המלך הוא ירבעם בן יואש, הוא מלך על ישראל 41 שנים משנת 789 לפנה"ס עד 748 לפנה"ס. זו תקופה שהאירה פנים לכלכלת שתי הממלכות. אלו שנים המאופיינות בפריחה ובשגשוג כלכלי בממלכת יהודה ובממלכת ישראל.

לזכור את ההון האנושי

כואבת עוצמת הפער בין העוצמה הכלכלית והמדינית המשגשגת בממלכות יהודה וישראל בימי עוזיהו וירבעם השני ובין ההסתאבות המוסרית, שקיבלה ביטוי בתופעה החמורה של "מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם". יוסף בתקופת האבות נמכר על-ידי האחים תמורת עשרים כסף. מאות שנים לאחר מכן התופעה מחמירה ובעבור חוב פעוט אדם נמכר לעבד (עמוס, פר' ב', פס' ו'). למרות שהעם התכבד בחוק העבד, המבקש להקל על חיי העבדים ומתן חרות אחרי שש שנות עבדות, המציאות היא קשה מנשוא. השבוע, שנקרא את פרשת השבוע ואת ההפטרה, נזכור את ההון האנושי במפעל "להבים" במבואות נהריה. חובה עלינו לזכור את ההון האנושי, שנמכר תמורת בצע כסף לחברת הון מארצות הברית, שתזרוק בקרוב לחיי ניוון מאות משפחות בעירות הפיתוח שלומי ובמעלות. למרבה הצער כמו בתקופת עוזיהו בן אמציהו וירבעם בן יואש במאה השביעית לפני הספירה גם בימינו ב-2022 ישנה עוצמת פער מכאיבה בין העוצמה הכלכלית האיתנה ובין הרפיסות המוסרית המוחלטת ביחס המחפיר של ההון הפיננסי להון האנושי העובד והמזיע, הנותן את חייו למען ביסוסו של ההון.