האמנם ידעו האחים שהמשנה למלך הוא יוסף? האם יעקב ידע שיוסף חי? ומה בין יוסף לעשו לעניין צדיקות?
סיפורי יוסף מרתקים ומרגשים עד מאוד. הפסוק "אני יוסף העוד אבי חי"? מרטיט ואפשר והוא מהחזקים ביותר במקרא. הדרמה, כאשר יוסף יודע שאלו אחיו והם לא מכירים אותו, וכך יכול הוא להתעמר בהם, שלב אחר שלב עד לגילוי והתוודעות היא נפלאה.
ברם, בקריאה שבין השורות נראה לי שבכל זאת יש כאן מעין משחק תפקידים מכור. היינו כל צד יודע מי הצד השני, אך משחק את התפקיד של "אינני יודע". בקריאה כזאת של העמדת הפנים של האחים כאילו אינם יודעים שהמשנה למלך הוא יוסף אחיהם אין הדרמה נמחקת. להפך, היא מעניינת יותר.
הקורא רואה את יוסף הנוקם ואת האחים, שיודעים שזה אחיהם יוסף, מעמידים פנים כלא יודעים, ועם זאת מקבלים בלית ברירה אך בהכרה את העונשים שמגיעים להם על מעשיהם. בסיפורי יוסף ישנה מידה כנגד מידה היינו: אתה הוצאת דיבתנו רעה והשפלת אותנו בחלומותיך, אנחנו נוציא אותך מקהל האחים. ובהמשך: אתם התעמרתם בי ומכרתם אותי לישמעאלים והנה אני מתעמר בכם.
צורת קרב שוויונית כזאת אינה מעידה על צדיקות, מטעם יוסף, מה עוד שאינו מתחשב באביו הזקן האומלל, אלא "מכה" גם בו, ומחזיר לו מנה אחת אפיים, על ששלח אותו בזמנו, אל "גוב האריות" כילד קטן, דרך שלושה ימים, בערך, כדי לשאול בשלום אחיו בעמק דותן. דרך שהלך בה יחידי, ויכול היה להירצח על-ידי ליסטים או פורעים, חיות יער, וכו'.
אלו היה צדיק ושומר על מצוות "כבוד אב ואם", היה לפחות מרגיע את אביו הזקן ומודיע לו על-ידי שליח שהוא חי, ומבקש לשמור את הדבר בסוד. יוסף גם שוכח, או רוצה לשכוח שהוא אשר היה הכבשה השחורה שהוציאה את דיבת האחים בפני אביהם ובכך עורר את סלידתם ממנו. הוא שקיבל כותונת פסים לייחדו מעבר לאחים האחרים, הוא, מספר החלומות המטפוריים לחיים, ויש בהם משום השפלה לאביו אמו ואחיו. בכל הדברים האלה לא נעים לו להיזכר ואכן לא מוזכר שהוא זוכר זאת.
המעשה שלו עם גברת פוטיפר הוא מעשה טריוויאלי. ברור של כל בר דעת שיודע את מקומו, ולא רוצה להסתבך או להירצח על-ידי הבעל בעל העמדה הבכירה. שהוא עובד אצלו, אין בו שום דקות של צדיקות, אלא של נאמנות ושמירה עצמית. לבל יבולע לו. גם בנעוריו כאשר הביא את דיבת אחיו לאביו היינו כנראה מרצון להטיב ולייעל את העבודה. מעשה נורמלי לחלוטין. לא הייתה בו משום צדיקות, אלא רצון להשביח את העבודה. מעין הצעות ייעול. האמנם? (זה אני אומר להגנתו אך יכול להיות כאן גם איפכא מסתברא היינו דיבור ברעת אחיו והלשנה ברורה על מעשיהם ואולי גם מידה של גאווה הם עובדים בצורה לא נכונה לא כמו שאני הידען הייתי עושה זאת). במילים אחרות: הם האחים ראו זאת כדיבה, אך יוסף, תמים הדעת, ראה זאת, אולי, כהצעת ייעול.
אך עם זאת ולמרות הכל, כפי שאמרתי, זו הלשנה שלא במקומה. מִי שָׂמְךָ? מה אתה כבר מבין בעבודה שאתה הולך ומוציא את דיבתם של אחייך בפני אביך. אולי יש פה גם ניצול של אני האהוב מכולם ולכן מותר לי מה שלאחרים אסור. אדם חכם או בעל רגש אהבה לאחר שחולם חלומות נבואיים, שומר אותם בלבו ולא הולך ומציג אותם בפני הניצבים בחלומו, שהם משתחווים לו לרבות אביו ואמו. זו טיפשות או חוסר טקט ילדותי. ובוודאי לא מעיד על צדיקות.
הגדרה של צדיק היא "רודף צדק ומקיים מוסר". המעשים של יוסף כלפי אחיו ואביו אינם מוסריים. יוסף המוכן לציית ולכבד את מצוות אביו אליו ללכת לדותן לראות בשלום אחיו הוא לא אותו יוסף שמתעמר בצורה אכזרית באביו במשך שנים רבות כשהוא נותן לו לחשוב שאיבד את בנו אהובו בשעה שהוא במצרים כמעט כל יכול - משנה למלך! ומילה שלו תביא את אביו אליו, לפחות היה מודיע לו על היותו חי! והזמן לא עוצר והשנים באות והולכות ויעקב הולך אל התמרור האחרון של חייו.
כשהאחים אומרים: "כוח וַיֹּאמְרוּ, שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ--עוֹדֶנּוּ חָי (פרק כ"ג פסוק 28) יוסף לא אומר אביכם אינו עבדי. הוא לא מצייץ ולא מוציא מילה מפיו. משאיר את העובדה כאילו אביו כמו היתר הוא עבדו...
לעומת זאת, בסיפורי עשו יעקב, מתגלה עשו כצדיק. אין לו שום כוונה, אפילו לא דקות של כוונה, לפגוע באחיו יעקב, שאותו אהב מילדות, ונתן לו את בכורתו ברצון (עד שגילה שהוא בעצם מרמה אותו בעניין הברכה), אך בעבור השנים, כאשר השנים נפגשים, יעקב פוחד מהצל שלו ואלו עשו מתרפק על אחיו מנשק אותו, מתעניין במשפחתו, ואף קורא לו אחי (יעקב מעולם לא קרא לעשו בדיבור ישיר אחי) כאמור: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ" [לג 9]. וגם כאשר יעקב מרמה את עשו בפעם השלישית כשאומר לו "יד יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה" [לג 14]. כאשר לא הייתה לו שום כוונה שבעולם להגיע לשעיר, גם אז עשו לא מנסה לנקום, לשכנע או להאיץ. הוא הרי יודע מי הוא יעקב ועם זאת אוהב אותו כאהוב אח את אחיו.
עשו גם ידע לכבד את אביו ואמו כאשר הבין שרצונם שבניהם יתחתנו בבנות הארץ; הוא יורד דרומה ולוקח את מחלת היא בשמת בת דודו ישמעאל, לאישה. "וכל מה שהוגד לרבקה על-ידי אנשי החצר ויוגד לרבקה יקרבו ימי אבי ואהרוג את יעקב אחי", מתברר כשקר נבזי מוחלט כיוון שכאשר יעקב פונה בדרכו לפדן ארם באותו זמן בדיוק, עשו יורד דרומה לכבד את אביו ואמו, ולהתחתן עם בת המשפחה, ולוקח את בת דודתו בשמת בת ישמעאל דודו לאישה. חז"ל בעצמם אומרים שעשו ניחן במצוות "כיבוד אב ואם" יותר מכל אדם במקרא ולכן זכה שגלגלתו התגלגלה אל מערת המכפלה.
ולהלן ההוכחות שמצאתי לכך ששני הצדדים יוסף מחד-גיסא והאחים מאידך-גיסא משחקים את המשחק בבחינת "יקומו הנערים וישחקו לפנינו".
1. סביר להניח שמתוך 10 אחים לפחות אחד הרגיש בטון הדיבור ובשפת הגוף, שהמשנה למלך הוא יוסף. מה עוד שידעו האחים שיוסף הורד למצרים על-ידי שיירת הישמעאלים.
2. הם היחידים שהואשמו בריגול כאשר הם ידעו וגם הבינו שיוסף יודע שהם לא מרגלים, וזו רק תואנה להתעלל בהם. שהרי לא ידוע ולא נאמר על מרגלים שירדו למצרים בעת רעב. שנות רעב הן לא עיתוי נכון לריגול, להפך, הן עיתוי נכון לפיוס כדי ליהנות מהבר של השכן.
3. סביר להניח שהסיפור יוצא הדופן על עליית העבד העברי מבית האסורים להיות משנה למלך, היה שיחת היום במצרים. וסביר להניח שהגיע לאוזני האחים. ולכן קל היה לעשות אחד ועוד אחד ולהבין שהעבד העברי בעל אותו טון דיבור ומראה פנים דומה, הוא יוסף שמכרו אותו למצרים.
4. השמות שיוסף קורא לילדיו הם שמות עבריים מנשה ואפרים. ולא בשמות מצריים. עוד סימן לזהותו העברית.
5. יעקב שומע שיש שבר במצרים. פירוש הדבר ששיירות שעלו ממצרים לכנען העבירו ידיעות מהנעשה בארץ הדרומית. לכן קיימת אפשרות שמעבר לידיעה על השבר שבמצרים, הובא לידיעת יעקב נושא המהפך, היינו הסיפור שהעבד העברי עלה להיות המשנה למלך. אם זה נכון יכול להיות שיעקב אשר נאמר לו שמלכים יצאו מזרעו ("יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה--גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. בראשית לה יא) קישר את הדברים וחשב שמא בנו יוסף לא נטרף, אלא הורד מצרימה ועלה שם לגדולה. יעקב יכול היה לקשר את הדברים גם לחלומות יוסף ולחשוב בדיעבד שמא חלומות אלו נבואיים הם. אם זה נכון, אפשר להבין מדוע לא שלח יעקב עם האחים את בנימין שהוא אחיו של יוסף מאותה אם, שהרי בנימין הוא ה"קלף" שבידו לבחון האם התזה שלו בדבר היות יוסף למשנה למלך מצרים היא נכונה או מופרכת.
6. סיפור המרגלים מסגיר את האמת: שהרי אחרת נראה מגוחך. יוסף מאשים אותם בריגול, הם אומרים לא נכון באנו לשבור שבר בשל הרעב. גם מסבירים לו את מצבם הקשה; אב זקן אח קטן ואחד שמת. היינו עובדים על לבו. יוסף לא מביא שום הוכחה או סימן מוכיח שהם מרגלים. הוא ממשיך לקבוע שהם מרגלים בלא שום הוכחה. גם הם לא מבקשים הוכחה ממנו.
7. המאסר של האחים בלא הוכחה, ובקשה להביא את האח הקטן (שהם יודעים שהוא אחיו מאותה אם של יוסף) בצירוף הרמזים האחרים כנ"ל, היה צריך לעורר לפחות את אחד האחים למחשבה שמשהו כאן לא סביר ולא מתקבל על הדעת.
8. מאסר שמעון גם היה צריך לעורר מחשבה למה דווקא את שמעון ולא את זבולון למשל? שמעון ולוי ידועים היו עוד ממעשה דינה כתוקפניים ואימפולסיביים שיכולים להיות גם אכזריים. יוסף מפריד ביניהם על-ידי שמנטרל את שמעון. אדם חכם, מהאחים, היה צריך להבין שלא מקרה הוא שבחר דווקא בשמעון.
9. החזרת הכסף בשקים, לא לאחד, אלא לכל האחים, היה צריך להדליק נורה אדומה שיש כאן מעשה מכוון. שהרי מקרה נדיר הוא שהכסף מוחזר אל השק על-ידי גורם זר!
10. הבקשה להביא את בנימין מצרימה הייתה צריכה לעורר ביעקב את המחשבה שהתזה שלו שבנימין הוא קלף מיקוח, נכונה. אך עם זאת הוא נזהר כי מדובר כאן בדין נפש בנו הקטן והוא לא מוכן לקחת סיכונים עליו.
11. יוסף לא שאל אותם אם אביהם עוד חי ואם יש להם עוד אח. הם מסרו את המידע הזה מעצמם ומרצונם אך לאביהם הם משבשים דברים ואומרים שיוסף שאל אותם האם יש לך עוד אח. יעקב כנראה מבין שמשהו כאן לא נכון ומוכיח אותם על מסירת המידע שלא לצורך. אך עם זאת מבין שבקשת האיש את בנימין היא לא במקרה ולא סתמית. זה יכול לחזק את השערתו בדבר הצלתו של יוסף והיותו חי.
12. כאשר האחים באים לסעוד יחד עם יוסף השאלה הראשונה שהוא שואל אותם היא "העוד אביכם חי"! היינו הבעת דאגה לאב גם היא הייתה צריכה להדליק אצל לפחות אחד מהם נורה אדומה.
13. רמזים לגבי יחסו לבנימין: "...וַיֹּאמַר "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי". עד כה יוסף לא ברך איש וזו הפעם הראשונה שהוא מברך, ועוד את האח הקטן. ולאחר מכן הוא נותן לו מנת אוכל יפה משל האחרים:" וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם, חָמֵשׁ יָדוֹת;".
14. החזרת הכסף כבראשונה. והשמת הגביע דווקא אצל בנימין צריכים להיות בבחינת רמזים עבים לאחרים, שאין בכך יד המקרה, אלא יד מכוונת. ולכן לחשוב מדוע ולמה?
15. הטעות של יוסף הייתה צריכה להיות הרמז העבה ביותר לאחים שהוא יוסף, שכן הוא אומר "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. אתם יודעים שאני יודע לנחש! היינו מחזיר אותם לחלומות האלומות המשתחוות והירח והכוכבים. לא סביר שאף אחד מהם לא קישר את דבריו אלו לידע שלהם מימי העבר על יוסף וחלומותיו.
16. האמירה של יוסף אתם חופשיים ורק בנימין שאצלו נמצא הגביע יהיה עבדי הייתה חייבת לעורר אצלם תמיהה לגבי המקריות הנקודתית באדם אחד שהוא אחיו של יוסף.
17. בפרק מב פסוק ז נאמר: "ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם. 17 שנה חלפו והוא היחיד הכיר את אחיו וכי יעלה על הדעת שאף אחד מתוך האחים לא זיהה את יוסף?
18. סיכום: סיפורי יוסף הם מהדרמטיים ומהמרגשים ביותר בתנ"ך. ניסיתי להראות פן אחר של אופן הקריאה וההסבר שלהם. כאשר הדרמה מתרחשת בין שלוש קבוצות של מעמדי פנים; האחים, יוסף, יעקב. לפי זה גם כתבתי את ספרי רב היריעה "כולנו בני איש אחד נחנו" (לא יצא לאור) והדרמה לא נופלת בערכה מהפרשנות המקורית. זה רק מראה את שאמרו כבר חז"ל "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ".
אך כמו שאמרתי, סיפורי בראשית או סיפורי ספר החלומות, באים ללמד אותנו דבר מה. וכך גם סיפורי יוסף. יש עמם מוסר השכל ולימוד דרך חיים. אדרבה יחשוב כל קורא מה התורה באה ללמד אותנו בסיפור מרתק זה.
חישבו על כך שיוסף היה מצד אחד המרחף, הלא מצוי, היינו איש החלומות הרגשן מאוד. ומצד שני איש המעשה; אסטרטג מצוין (פעולתו במצרים) ואיש ארגון מעולה. ראיתו את שצריך לעשות במשק הבית בכנען הוציא דיבת אחיו במובן הטוב, לפי ראות עיניו, כמובן. האם התורה רוצה להצביע על עצמנו ולומר לנו שלכל אחד מאתנו ישנם כמה אפיונים עיקריים ולא רק אחד? שהרי יוסף דמות מורכבת מאוד.
מדוע נקרא יוסף; יוסף הצדיק? הרי התנהגותו לאביו ולאחיו לא מראים דבר על צדיקות למעט מקרה אחד בו הוא מנסה להרגיע את אחיו שלא יריבו ויצטערו על מעשיהם ואומר להם: ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" [בראשית מה 5]. שאף זה דאגה ואמירה יפה, ואינה מעידה עדיין על צדיקות. האם סיפורי יוסף באים ללמד אותנו שלעולם אין על אדם להתייאש ממצבו כי ה' משפיל אף מרומם! כמו שאומרת חנה. אתה יכול להיות בבירא עמיקתא וברגע לעלות לאיגרא רמא.
מדוע פעם יעקב נקרא יעקב ופעם ישראל? יש הרי משמעות לדברים. האם שינוי השם לישראל הוא תחילת הקמתו של עם ישראל היורד עם יעקב מצרימה ומקיים את נבואות ברית בין הבתרים?מה דעתכם על האפליה שהפלה יעקב בין בניו. התורה מראה שהייתה הרסנית. האמנם? ומה ניתן ללמוד מכך לגבי ערך "הצדק"? וערך "השוויוניות"?
מה לומדים על מקומו של אלוהי ישראל במהלך האירועים בסיפורי יוסף ומה ניתן ללמוד מכך. וכן מה לומדים על ערכי: כיבוד אב ואם? יחסים בין אחים במצבים הרי סכנה? ערך האהבה בסיפורי יוסף וכד'. אקל על מי שלא התחבט בשאלות אלו ואסכם כאן את כוונת התורה: התורה היא דרך חיים וכל סיפור שבה בא ללמד דבר מה אותנו עמך ישראל ועמי העולם.
סיפור יוסף בא ללמד כמה דברים:
א. המתחיל במצווה אומרים לו גמור: יוסף הילד מכבד את אביו מעבר לכל ספק הוא יוצא במצוות אביו לדותן לראות בשלום אחיו. אך יוסף המשנה למלך מתעמר באביו במשך שנים רבות ולא מודיע לו שהוא חי ושהוא בנו שלא לדבר על כך שלא מביאו אליו למצרים. יתרה מזו הוא לוקח את הסיכון שאביו עלול למות והוא כבר לא יראה אותו לעולם. והכל בשל הרצון לנקום! (לנקום את זה שאביו שלחו בגפו לדותן ושם כמעט סיים את חייו). מוסר השכל - הנקמה רעה היא.
ב. יעקב טועה בכך שמעדיף את יוסף על פני אחיו מפלה אותו לטובה ויוסף לא לומד את הלקח ומפלה את בנימין אחיו הקטן כנגד יתר האחים: "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם, חָמֵשׁ יָדוֹת;" גם באוכל נתן לו מנה נוספת. מוסר השכל ההפליה רעה היא ועלולה להביא לצרות עתידיות.
ג. אין שום טעם למשוך ריב לאורך שנים אין בכך שום תועלת רק צרות סבל וכעס. יוסף הוציא את דיבת אחיו בפני אביו התגאה בחלומותיו הפך לשנוא קיבל את עונשו בכך שהאחים קשרו קשר נגדו ומכרו אותו למדיינים הישמעאלים. כאן היה צריך להיגמר הסיפור. מידה כנגד מידה אך יוסף ניצל את כוחו כמשנה המלך להתעמר באחיו ובאביו וזה מה שהתורה רוצה לומר. מוסר השכל: אין טעם להמשיך מריבות יש להגיע לעמק השווה ולהתפשר ולהתפייס.