שנים רבות תעשיות המלח והפוספטים בנגב הניבו רווחים נאותים ואף גדולים למדינת ישראל, שהייתה הבעלים שלהם. חזון פיתוח תעשיות המלח והפוספטים היה מלווה בצורך לפתח את העוצמה הכלכלית של מדינת ישראל בשלבי הקמתה ובצורך לתת אלפי מקומות עבודה לעולים החדשים, שהופנו להתיישבות בנגב. כמובן, שמניע רציני בפיתוח המפעלים היה נעוץ גם בצורך לספק מוצרים חיוניים המופקים מפוספטים לחקלאות ולתעשיה בארץ. עכשיו קיימת מציאות עגומה - הרווחים הגדולים זורמים לכיסי החברות הפרטיות שרכשו את המפעלים. למרבה הצער, החברות הפרטיות, שרואות בעדיפות עליונה רק את מצבורי הרווחים, אינן נותנות את דעתן במידה הנחוצה לצורך להיות קשוב לטבע ובוודאי, שלא לגרום לנזקים לטבע, נזקים הגורמים למפגעים, שכבר לא ניתן להיחלץ מאימת פגיעתם. קנס של 115 מיליון שקל הוא סכום פעוט, שאינו מרתיע חברה, שתחזית הרווח שלה השנה נאמדת ביותר משלושה מיליארד דולר. מצער, שבמדינת ישראל הקפיטליזם החזירי מקבל את כל הזכויות להתיר לכי"ל ליצור מפגעי ענק של הרי גבס ושלל מפגעים נוספים, הגורמים נזק גדול לנוף ולנחלים באגן ים המלח. מצער, שכל ממשלות ישראל לא קידמו סדר יום סביבתי במטרה לנסות ולהגביל את הפגיעה המתמשכת בסביבה ובבריאות הציבור. גם לא נראה, שהממשלה העומדת לקום בימים הקרובים רואה צורך בכינון סדר יום סביבתי, שיביא לתוצאות משמעותיות למניעת מפגעים סביבתיים, שהם גם למעשה מפגעים בריאותיים קשים מנשוא לתושבים החיים באותה סביבה. קפיטליזם חזירי אינו ממהר לפעול למניעת זיהום נחל בישראל בשפכים תעשייתיים, ומאפשר לו לפעול כבר למעלה מחמש שנים. קשה להשלים עם עובדה, שזורמים כמויות גדולות של שפכים רעילים המכילים ריכוז גבוה של חומצות בתוך נחל בישראל, נחל אשלים, שהוא חלק משמורת טבע. ביוני 2017 קרסה בריכת שפכים במישור רותם. מדובר בשפכים שהם תוצר לוואי של המפעל לעיבוד סלע פוספט המכיל גם גבס. זו תעודת עניות למדינה, שהנזק לא תוקן מיד. אם המדינה הייתה מתגייסת לכך, תוך תקופה קצרה היה ניתן לתקן את הנזק ולא להשלים עם תוצאות הרסניות מבחינה בריאותית לחיים באותה סביבה. ההליך המשפטי עצמו מבייש אותנו כמדינה, במיוחד שהחברה משלמת רק רבע ממה שדרשה המדינה כתוצאה מכניעת המדינה להליך של פשרה, שעדין לא אושר בבית המשפט. מפגע תברואתי חייב להיות מוסר מיד על-ידי המדינה, ואסור להשלים עם התמכרות להליכים משפטיים, הנמשכים כבר למעלה מחמש שנים.